|
* "מעשים טובים הנעשים בסתר הם הראויים ביותר להערכה."
==ראו גם==
==מתוך "הגיגים"==
* '''[[הגיגים]]'''
* "כשאין יודעים את האמת על דבר מסוים, טוב שתהא מצויה טעות רווחת הקובעת את דעת הבריות, - כגון הירח, שבו תולים את חילופי העונות, את מהלך המחלות וכו'. כי מחלתו העיקרית של האדם - סקרנות חסרת מנוחה בנוגע לדברים שלא יוכל לדעתם; ולהיות שרוי בטעות, הרי זה פחות רע לאדם מלהיות אחוז סקרנות שווא זו" ~ הגיגים, פסקה 18
* "האדם בטבע מהו? איין לעומת האינסוף, כול לעומת האיין. אמצע בין לא כלום ובין כול. רחוק עד אינסוף מלהבין את הקצוות; אחרית הדברים וראשיתם נסתרות ממנו הסתר שאין להתגבר עליו, בתעלומה שאין לחדור לתוכה; חסר יכולת במידה שווה לראות את האין שהוא משוי ממנו ואת האינסוף שהוא בלוע בו. מה יוכל לעשות מלבד לתפוס מראית כלשהי של אמצע הדברים...כל הדברים יצאו מן האין ונישאים אל האינסוף. מי יעקוב אחר הליכים מתמיהים אלו? מחולל הפלאות הללו יבינם" ~הגיגים פסקה 72
* "השכל מאמין מטבע בריאתו והרצון אוהב מטבע בריאתו; על כן, כשהם חסרים מושאים אמיתיים, על כרחם הם דבקים במושאים שקריים" ~הגיגים פסקה 81
* "איש לא ידבר עלינו בפנינו כמו שידבר עלינו שלא בפנינו. הקשר בין בני אדם מיוסד אך ורק על הונאה הדדית זו; ורק מעט קשרי ידידות היו מחזיקים מעמד אילו ידע כל אדם מה אומר עליו ידידו שלא בפניו[...] אני קובע בהחלטיות: '''אילו ידעו כל בני האדם מה שהם אומרים זה על זה, לא היו מצויים ארבעה ידידים בעולם''' ~הגיגים פסקאות 100-101
* "מאחר שהטבע עושה אותנו תמיד אומללים בכל מצב, תשוקותינו מציירות לפנינו מצב של אושר, מתוך שהן מדביקות אל המצב שאנו שרויים בו את הנאותיו של מצב שאין אנו שרויים בן. אילו זכינו להנאות אלו לא היינו על שום כך מאושרים מפני שהיו מתעוררות נו תשוקות אחרות התואמות מצב חדש זה" ~ הגיגים פסקה 109 ב'
* "כל האומללות של בני האדם מקורה אחד והוא בחוסר היכולת לשבת בשקט לבד בחדר" ~ במקור: tout le malheur des hommes vient d'une seule chose, qui est de ne pas savoir demeurer en repos dans une chambre., הגיגים, פסקה 126.
* "אין מועקה גדולה יותר לאדם מלשהות במנוחה שלמה, בלי תשוקות, בלי עיסוק, בלי הסחת דעת, בלי שקידה. אז הוא מרגיש את אפסותו,את נעזבותו, את אומללותו, את אי-שלמותו, את תלותו, את חולשתו, את ריקותו. עד מהרה יפרצו ממעמקי נפשו ה[[שעמום]], הדכדוך, העצב, הצער, הרוגז, הייאוש" ~ הגיגים, פסקה 131
* “מרגילים את האדם מילדותו לדאוג לכבודו, לרכושו, לידידיו וגם לרכושם ולכבודם של ידידיו. מעמיסים עליו עניינים, לימוד שפות, תרגילים ונוטעים בליבו את האמונה שלא יוכל להיות מאושר אם לא יהיה מצב הדברים טוב בכל הנוגע לבריאותו, לכבודו, לנכסיו ולנכסי ידידיו, ושאם יחסר לו ולו אחד מאלה אומלל יהיה. באורח זה מטילים עליו תפקידים ועיסוקים שמטריחים ומוגיעים אותו מהנץ החמה. הרי זו, תאמרו, דרך מוזרה לעשותו מאושר, וכי יש דרך בטוחה מזו לעשותו אומלל? יש דרך כזו! איך לעשות זאת? די לפטור אותו מכל אותן דאגות. או אז יראה את עצמו, יחשוב על מה שהינו, מאין בא ולאן הוא הולך. על כן שום העסקת דעת ושום הסחת דעת אינה מיותרת. משום כך, לאחר שהוכנו לאדם תילי תילים של עניינים, הנה אם יש לו שהות להפוגה, יועצים לו לנצל את הזמן הזה כדי לבדר את דעתו, לשחק, להיות תמיד עסוק עד למעלה ראש. כי לב האדם נבוב ומלא פסולת." ~ הגיגים, פסקה 143
* "אותו האיש שהוא מתייסר ימים ולילות רבים בזעם ובייאוש משום שנלקחה ממנו איזו כהונה או על שום שנדמה לו שפגעו בכבודו. אותו האיש עצמו יודע גם יודע שהוא עתיד להפסיד הכל על ידי המוות ואינו חרד ואינו מתרגש. דבר מבעית הוא לראות באותו הלב ובאותה השעה רגישות זו כלפי עניינים פעוטים וחוסר רגישות מוזר זה כלפי עניינים העומדים ברומו של עולם" ~ הגיגים, פסקה 194
* "יש רק שני סוגי בני אדם שאפשר לכנותם נבונים: העובדים את האל בכל לבבם על כי ידעוהו, או המבקשים את האל בכל לבבם על כי לא ידעוהו" ~ הגיגים, פסקה 194
* "בינינו לבין הגיהינום או השמים חוצצים רק החיים שהם הדבר השברירי ביותר בעולם" ~ הגיגים, פסקה 213
* "אסור שלא נכיר את עצמנו, אנחנו אוטומט כשם שהננו שכל. משום כך, כלי השכנוע אינו ההוכחה לבדה. כמה מועטים הדברים שהוכחו, ההוכחות אינן משכנעות אלא את השכל. ההרגל יוצר את הראיות החזקות ביותר, הוא האוטומט המושך את השכל בלי שזה יחשוב על כך. מי הוכיח שמחר יהיה יום ושסופנו למות? היש דבר בו אנו מאמינים יותר? ההרגל הוא הנוטע בנו הכרה זו." ~ הגיגים, פסקה 252
* "אנו מכירים את האמת לא רק על ידי השכל אלא גם על ידי הלב. באורח האחרון אנו לומדים לדעת את העקרונות הראשונים, ההגיון שאין לו חלק בכך, מנסה לשווא להלחם בהם [...] אנו יודעים שאיננו חולמים למרות שאין ביכולתנו להוכיח זאת על ידי השכל וחוסר יכולת זה מעיד רק על חולשת שכלנו ולא על אי ודאותן של הכרותינו [..] הכרת העקרונים הראשונים כגון שיש מרחב, זמן, תנועות, מספרים ודאית כמו לו המושגות על ידי השכל '''על התבונה לבטוח בהכרות אלו של הלב ושל האינסטינקט ולבסס עליהם את טיעוניה'''[...] הלב מרגיש שיש שלושה מימדים בחלל ושהמספרים אינסופיים, אחר כך בא השכל ומוכיח [[W:השורש הריבועי של 2|שאין שני מספרים ריבועיים שאחד מהם גדול פי שנתיים מהאחר]]" ~ הגיגים, פסקה 282
* "כמה נכון הדבר שמבדילים בין בני אדם לפי הופעתם החיצונית ולא על פי סגולותיהם הפנימיות! מי משנינו יעבור ראשון? מי יפנה מקום לחברו? מי שהוא פחות נבון? אבל אני נבון כמוהו, ועל כן נצטרך להיאבק. לו יש ארבע משרתים ולי רק אחד; הדבר גלוי לעין, צריך רק לספור, אני חייב לוותר ואהיה טיפש אם אריב על כך. בדרך זו שומרים על ה[[שלום]] שהוא הגדול שבטובות" ~הגיגים, פסקה 319
* "הדברים הבלתי הגיוניים ביותר נעשים להגיוניים ביותר בשל הבלבול בקרב בני האדם. מה הגיוני פחות מלבחור בבנה הבכור של המלכה לשלוט ב[[מדינה]]? הרי איננו בוחרים כקברניט הספינה את הנוסע מהמשפחה המיוחסת ביותר. חוק כזה יהיה אבסורדי ובלתי צודק. אך כיוון שבני אדם הם כפי שהם ולעולם יהיו כך הוא הופך נבון וצודק. כי במי יבחרו? בנעלה ובמוכשר מכולם? מייד נפתח בתיגרה כי כל אחד רואה עצמו כנעלה ומוכשר. נצמיד לכן את המעמד למשהו שאינו נתון לוויכוח. זהו בנו הבכור של המלך, הדבר ברור ואין מקום למחלוקת. התבונה לא תמצא פתרון טוב מזה שכן מלחמת אזרחים היא הגדולה שברעות" ~ הגיגים, פסקה 320
* "פעמים רבות כל כך נכשלתי בשיפוט מוטעה עד שהתחלתי לרחוש אי אמון בעצמי ואחר כך בזולת. ראיי שכל הארצות וכל בני האדם משתנים; וכך לאחר תמורות רבות בשיפוט בעניין הצדק האמיתי הכרתי שטבענו אינו אלא השתנות מתמדת; מאז לא השתניתי ואילו השתניתי היה הדבר מאשר את דעתי" ~ הגיגים, פסקה 375
* "העובדה שהדבר שנוי במחלוקת אין בה כדי לפסול את אמיתותו. הרבה דברים ודאיים שנויים במחלוקת, הרבה כזבים מתקבלים ללא מחלוקת. '''אין המחלוקת סימן לשקר ואין העדר מחלוקת סימן לאמת'''" ~ הגיגים, פסקה 384
* "יתכן שיש הוכחות אמיתיות אבל אין זה ודאי. אין הדבר מעיד אלא על זאת בלבד: '''אין זה ודאי שהכול בלתי ודאי'''" ~הגיגים, פסקה 387
==קישורים חיצוניים==
| 