חנה סנש: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 2:
'''[[w:חנה סנש|חנה סנש]]''' (בהונגרית: '''Hanna (Anikó) Szenes''';{{כ}} 17 ביולי 1921 - 7 בנובמבר 1944) הייתה לוחמת ומשוררת יהודייה, מ[[w:צנחני היישוב|צנחני היישוב]], שנתפסה בהונגריה, נחקרה ועונתה, ולבסוף הוצאה להורג באירופה לאחר שצנחה בה בתקופת שלטון {{קישור|גרמניה הנאצית}}.
 
החיים הם רק יום קצר וחולף, האדם מביט כה וכה: צבעים ודמויות אחדות הבריקו והחיים עברו ואינם.(29 באוגוסט 1935)
 
הנני נערה בת 15, המפרפרת בקטנוניות החיים, והלוחמת על פי רוב עם עצמה. וזוהי המלחמה הקשה ביותר...(4 באוגוסט 1936)
 
אסור שאדם יהיה שבע רצון מעצמו.( 16 במרץ 1937)
 
ומה יהיה כאן - רק אלוהים היודע. (7 במאי 1938)
 
* "איני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית. אני מרגישה עכשיו שיהודייה אנוכי, בעלת הכרה ובכל מאודי... אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ ישראל ולהשתתף בבניינה." ~ 27 באוקטובר 1938
 
רעיון אחד מעסיק אותי כל הזמן: ארץ ישראל. כל מה שקשור בשאלה זו מדבר אל ליבי - כל השאר אינו חשוב.( 20 בנובמבר 1938)
נלאיתי נשוא את חברת המשומדים הירקנית הזו. הוי, ברצון הייתי כבר נוסעת לארץ ישראל, עוזבת את בחינות הבגרות, הכל. לא אבין מה היה לי. קשה לי להוסיף לחיות כאן, ללמוד. אינני סובלת את החברה הישנה שלי וכל דבר שהיה אהוב עלי עד כה – פג טעמו...
 
נלאיתי נשוא את חברת המשומדים הירקנית הזו. הוי, ברצון הייתי כבר נוסעת לארץ ישראל, עוזבת את בחינות הבגרות, הכל. לא אבין מה היה לי. קשה לי להוסיף לחיות כאן, ללמוד. אינני סובלת את החברה הישנה שלי וכל דבר שהיה אהוב עלי עד כה – פג טעמו...(11 בדצמבר 1938)
 
* "היום יום הולדתי, בת שמונה עשרה אני. רעיון אחד מעסיק אותי בלי לחדול – ארץ ישראל. מקום אחד יש בעולם שלשם איננו נפלטים, אף לא מהגרים, אלא באים הביתה – ארץ ישראל." ~ 17 ביולי 1939
 
כמה רעיונות גדולים, כמה אידיאלים יהודיים נידונו לגניזה בתחומי חומות הגטו הנראות של החיים היהודיים בימי הבינים ובתחומי החומות הבלתי נראות של היהדות החדשה...(פורים 1939)
 
אוי לפרט או לעם המשתדל למצוא חן בעיני אויביו במקום ללכת את דרכו הוא.(פורים 1939)
 
רק דבר אחד ישנו שאי אפשר להתגונן נגדו והוא – האדישות.
שורה 14 ⟵ 26:
מאמינה בעתיד. הרעיון שלי ממלא אותי כולי ואני מקווה שאוכל להגשים אותו בלי אכזבה. המכרים והקרובים אומרים תמיד שאני אאכזב בארץ. אני אוהבת בארץ את האפשרות לעשות מדינה יהודית, מצוינת, יפה... אני רוצה לעשות הכל, כל אשר אעצור כוח, לקרב החלום הזה אל הממשות, או להיפך, הממשות אל החלום.
 
לא אפריז אם אכתוב שהדבר היחידי אשר עמו אני חיה ואשר מרתק אותי כולי הוא – הציונות: כל מה שיש לו איזה שייכות לדבר הזה מעניין אותי. בדברים אחרים איני מסוגלת לטפל ואין אני חוששת לחד צדדיות. אני נוטלת לי עכשיו את הזכות לראות רק את עצמנו, את היהדות, את ארץ ישראל ועתידה.( 10 במרץ 1939)
 
* "הגרמנים עומדים בשערי פריס ואצלנו עוד שקט. שמים כחולים מזהירים, אבל שקט ושלווה פנימית היכן הם? עם גיורא נפסק הקשר, ואמא?? אני רואה אותה לפני בלילות." ~ 26 ביוני 1940
שורה 21 ⟵ 33:
 
אנו ניתן את הדין בפני ההיסטוריה.
 
כמה רעיונות גדולים, כמה אידיאלים יהודיים נידונו לגניזה בתחומי חומות הגטו הנראות של החיים היהודיים בימי הבינים ובתחומי החומות הבלתי נראות של היהדות החדשה.
 
גם לי ברור שהאמצעים היחידים שיש להם השפעה בעולם זה כיום הם: התקוממות, אלימות, נשק.
שורה 35 ⟵ 45:
 
* "תשע שעות ביום אני עומדת ומכבסת, אני שואלת את עצמי האם באמת זהו תפקידי? ...אני מרגישה בי כוח בלתי מנוצל." ~ קיבוץ שדות ים, 2 בינואר 1942
 
בשבת, השכם בבוקר, עליתי על ההרים מול כפר הגלעדי. סביבה נפלאה. וברעננות הבוקר הנפלא הבינותי למה קיבל משה את התורה על ההר...בהרים עולה השאלה מאליה: את מי אשלח? שלח אותי! לשרת את הטוב ואת היפה.
 
שורה 40 ⟵ 51:
 
רצוני להתוודות, לתת דין וחשבון לעצמי, לתת דין וחשבון לאלוהים, זאת אומרת למדוד את חיי ומעשי לעומת האידיאל, הגבוה, הטהור ביותר אשר עומד לפני. להשוות מה שהיה צריך להיות לעומת מה שהיה.(ביום הכיפורים)
 
 
 
כל מה שיכול להביא לנו, בתור יהודים, נחמה, שמחה ומעט יופי – כל זה מגיע משם, מארץ ישראל.