מיכאל שלי: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
מ הגהה
שורה 1:
[[קובץ:Amos Oz 1965-12-12.jpg|ממוזער|90 פיקסלים|"הסופרים והמלומדים."]]
'''[[W:מיכאל שלי|מיכאל שלי]]''' הוא ספר מאת [[עמוס עוז]] המתאר את סיפורה של חנה הנשואה למיכאל ב[[ירושלים]] של שנות החמישים. הספר יצא לאור ב־1968 ותורגם לשפות רבות ועובד גם לסרט קולנוע.
{{מפריד}}
 
* "[[משפחה]] איננה מירוץ־שליחיםמרוץ־שליחים ומקצוע איננו לפיד."
* "אני אוהבת לפגוש באנשי־ירושלים המפורסמים, הסופרים והמלומדים."
* "הוא לא מצא תשובה מפני שאין הוא איש שנון. לכן חזר וחייך."
* "הייתי מפוזרת בלכתי אחרי הצעיר הזר שתמך בי. נעים היה לי לציית לקולו."
* "לעולם לא יתיידד חתול עם מי שאיננו מסוגל לאהוב אותו. החתולים אינם טועים בבני־אדם."
* "כף־ידו של הצעיר הזר היתההייתה רחבה וחמה. כאשר תמך בי הרגשתי בחום אצבעותיו."
* "רוב האנשים לא חיים בשביל. הם חיים. נקודה."
* "הייתי לבושה מכנסי קורדרוי חומים ואפודה אדומה מגושמת. אפודות כאלה היו הסטודנטיות לובשות בירושלים בשנים ההן כדי לעורר רושם של רישול נעים."
* "האנשים החזקים [[חופש]]יים לעשות כמעט הכול כרצונם, אבל אפילו האנשים החזקים ביותר אינם חופשיים לרצות מה שהם רוצים."
* "דברים, מקומות, אנשים ודעות אני צריכה כדי להחזיק מעמד. ואתה, מיכאל, די לך או לא די לך. איך יכולה אני לדעת."
 
==נאמר עליו==
* "מה שיפה כל כך בדמות של חנה, שהיא משתייכת למחנה הזה של נשים ללא נחת כמו [[W:מאדאם בובארי|אמה בובארי]], למרות שהן שונות, כי הן נולדו בתקופות שונות. מה שמקביל לדמות של חנה גונן הוא, בעצם, הגבר ללא נחת. הגבר ההרפתקן, זה שמצטרף ללגיון הזרים." ~ [[דליה רביקוביץ]]
 
==ראו גם==