חנה סנש: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 50:
* "לפני כמה ימים נפל מבטי על שני דברים – על גלויה ששלחה אווה מנשף בבודפשט ועל ידי הפצועות מעבודה. לרגע שאלתי את עצמי – האם לא הייתה זאת רומנטיקה טיפשית, לעזוב את החיים הקלים ולבחור בחיים של פועלת? כעבור רגע נחה דעתי, פה בארץ ישראל מקומי!" ~ 7 בפברואר 1941
במה עלי לבחור: באורות החלשים, הקרובים, המסתננים אליי מבין סדקי הבתים או בברק הרחוק של הכוכבים.(12 מרץ 1941)▼
ואני מוכרחה לעשות זאת לא רק לטובתי, אלא גם לטובת כל ישראל. העבר של אלפיים מעיד על כך. ההווה מכריח, העתיד מלא תקווה קורא, ועל כן – כל מי שניצוץ יהודי בלבבו, אינו יכול שלא לראות את הבעיה בכל חומרתה.▼
יש לי עוד הרבה לעשות בחיים ובלי זה אי אפשר למות.(17 מאי 1941)▼
* "תשע שעות ביום אני עומדת ומכבסת, אני שואלת את עצמי האם באמת זהו תפקידי? ...אני מרגישה בי כוח בלתי מנוצל." ~ קיבוץ שדות ים, 2 בינואר 1942▼
אל, אם נתת אש בלבי, תן שאוכל לשרוף את הראוי להישרף בביתי, בבית ישראל. ואם נתת לי עין לראות, אם נתת לי אוזן לשמוע, תן גם כוח בידי להצליף, ללטף, להרים.▼
כל מה שיכול להביא לנו, בתור יהודים, נחמה, שמחה ומעט יופי – כל זה מגיע משם, מארץ ישראל.▼
ותן שמילים אלו לא תהיינה מליצות בלבד, אלא תעודה לחיי. למי הדברים מכוונים? לטוב בעולם ואשר זיק ממנו בי הוא.(21 ספטמבר 1941)▼
פה בארץ – אהבתי רק את הארץ.(21 ספטמבר 1941)▼
▲במה עלי לבחור: באורות החלשים, הקרובים, המסתננים אליי מבין סדקי הבתים או בברק הרחוק של הכוכבים.(12 מרץ 1941)
▲ואני מוכרחה לעשות זאת לא רק לטובתי, אלא גם לטובת כל ישראל. העבר של אלפיים מעיד על כך. ההווה מכריח, העתיד מלא תקווה קורא, ועל כן – כל מי שניצוץ יהודי בלבבו, אינו יכול שלא לראות את הבעיה בכל חומרתה.
▲יש לי עוד הרבה לעשות בחיים ובלי זה אי אפשר למות.
▲* "תשע שעות ביום אני עומדת ומכבסת, אני שואלת את עצמי האם באמת זהו תפקידי? ...אני מרגישה בי כוח בלתי מנוצל." ~ קיבוץ שדות ים, 2 בינואר 1942
▲אל, אם נתת אש בלבי, תן שאוכל לשרוף את הראוי להישרף בביתי, בבית ישראל. ואם נתת לי עין לראות, אם נתת לי אוזן לשמוע, תן גם כוח בידי להצליף, ללטף, להרים.
▲ותן שמילים אלו לא תהיינה מליצות בלבד, אלא תעודה לחיי. למי הדברים מכוונים? לטוב בעולם ואשר זיק ממנו בי הוא.
▲כל מה שיכול להביא לנו, בתור יהודים, נחמה, שמחה ומעט יופי – כל זה מגיע משם, מארץ ישראל.
▲פה בארץ – אהבתי רק את הארץ.
לשם שלמות דרכי אני רוצה ריאליות בדברים הקטנים למען האידיאל הגדול.
|