מרטין בובר: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
הרחבה
שורה 3:
{{מפריד}}
 
* "על [[אלוהים]] אי אפשר לדבר, אבל אפשר לדבר אליו."
* "[[דת]]יות היא רגשו של אדם, המתחדש ל[[עולם]]."
* "ה[[נעורים|נוער]] הוא הסיכוי הנצחי ל[[אושר]] של ה[[אנושות]]."
* "קשה להכיר את הדבר, כי גאון וענווה חיים בשלום זה בצד זה בקרב אדם אחד."
* "על [[אלוהים]] אי אפשר לדבר, אבל אפשר לדבר אליו."
* "[[דת]]יות היא רגשו של אדם, המתחדש ל[[עולם]]."
* "ההוכחה שאין אלוהים היא שלא יוצאת אש גדולה מהשמים ושורפת את כל אלה המדברים בשמו."
* "המשמעות אינה של 'חיים אחרים', אלא של חיינו אלו. אינה 'מֵעבר' אלא בעולם שלנו, והיא רוצה את אישורה בחיים האלה, בעולם הזה."
* "את רצונו הקטן, העצור, ששולטים בו חפצים ודחפים עליו להקריב לרצונו הגדול."
* "בשבילנו, גדולה מכל הפלפולים והחידות שבקצה ההוויה היא הממשות שבמרכזה של שעת חולין עלי אדמות, עם קרן השמש על ענף השקמה, ועם תחושה כלשהי של האתה הנצחי."
* "חינוכה של קבוצה אינו אפשרי, אלא אם כן מכיר המורה כל יחיד ויחיד שבה, ונדרש אליהם בבחינת יחידים, ובא במגע עמהם בבחינת יחידים. מגע – הרי זה יסודו ושורשו של החינוךה[[חינוך]]."
* "אין כלל ל[[אדם]] דבר טוב מן הצדק, פרט ל[[אהבה]]; חובה עלינו גם להילחם בעד הצדק, אבל להילחם במידת האהבה." ~ מכתב ל[[מהטמה גנדי]], 1939
* "[...] לפני ימים אחדים היתה לי שיחה עם ד"ר יעקובסון [(חבר ההנהלה של ההסתדרות הציונית)] על מה שראוי שיעשה בא"י; "בהקדם האפשרי, כלומר בכל האמצעים, אנו צריכים ליצור רוב [יהודי] בארץ" - למשמע טענה כזאת לבך פוסק מלדפוק [...] רובם של הציונים היום לאומנים בלא שום מעצור (לפי הדוגמה האירופית), אימפריאליסטים ואף מרקאנטיליסטים שלא מדעת וסוגדים להצלחה. [...] אם לא יעלה בידינו להקים עוצמה נגדית סמכותית, תושחת נפש התנועה, אולי לצמיתות". ~ 1918.
שורה 25 ⟵ 29:
* "איננו מתכוונים למדינה דו-לאומית בעלמא, אלא למדינה המסויימת הזאת, עם תנאיה המיוחדים, כלומר, מדינה דו-לאומית המגשימה בעקרונותיה הבסיסיים מגנה כרטה, הצו שאין לדחותו להצלת העם היהודי. זאת אנו צריכים ולא 'מדינה יהודית'; שהרי משמעותה של כל מדינה לאומית בסביבה עויינת כל כך תהיה התאבדות לאומית שלא מתוך מחשבה תחילה, ובסיס בין-לאומי בלתי יציב לא יוכל להוות תחליף לבסיס התוך-לאומי החסר".~ 1947
* " מספרים כי נורדוי בא פעם אל הרצל בבהלה וקרא: 'שמעתי שיש בארץ ישראל תושבים ערבים. אם כן, הרי אין הצדק על צדנו!'; אם נכונה אמרה זו מתגלה בה נאיביות מופלאה. החיים, מעצם היותם חיים, כרוך בהם עוול. ... על כל פנים אין חיים בלא השמדת חיים. אם נתבונן היטב, נראה כי בכל רגע גוזל כל אחד ממי שהוא את 'מרחב מחייתו'...בתקופת מפעל-התישבותנו, שהיה למעשה כיבוש בדרכי שלום, לא התכוונו הטובים שבינינו להישאר זכאים בעיני עצמם במלחמת קיום לאומית זו שלנו, לפי שבאנו להבטיח מקום לדורותינו הבאים, נאלצים היינו לצמצם את המקום לדורות הבאים של העם הערבי."
* "חינוכה של קבוצה אינו אפשרי, אלא אם כן מכיר המורה כל יחיד ויחיד שבה, ונדרש אליהם בבחינת יחידים, ובא במגע עמהם בבחינת יחידים. מגע – הרי זה יסודו ושורשו של החינוך."
* "תכליתו הראשונה של הלימוד, תכלית שזיקתה אינה פוסקת לעולם, היא בירור המושגים. והדברים אמורים בייחוד בתחום מדעי הרוח, ובייחוד שבייחוד במדעי החברה. כאן מתחילה רשותה של השיטה הסוקראטית, שכוונתה לשכלל את הווית האדם על-ידי שיפור הכרתו. מעשה במושלה של אחת ממדינות סין העתיקה, שעלה בדעתו להזמין את קונפוציוס לעמוד בראש ממשלתו. שאל תלמיד אחד את קונפוציוס, באילו תיקונים יפתח את פעולתו. ענה הרב: "בתיקון המושגים". וכשראה שאין דבריו סבורים לתלמיד, הוסיף ופירש: "מקום שהמושגים אינם נכונים, הדיבורים אינם הולמים, וכשהדיבורים אינם הולמים, המעשים אינם נעשים" ודבריו הם אמת לאמיתה: שהרי בנקודה זו, נקודת בהירותם ואי-בהירותם של המושגים, קובע מעמד התודעה במידה רבה את מעמד ההוויה."
* "שאלה: אמרת שאתה נגד עקרונות; גם זה עצמו עיקרון. מהו עיקרון לדעתך? בובר: עיקרון הוא שיש תמיד לנהוג כך וכך. שאלה: 'תעזור לחברך' זהו עיקרון? בובר: אם תעשה זאת עיקרון, תטעה. יש מקרים שאי-אפשר לעזור ושאסור לי לעורר בתוכי את הרגש שאני רוצה לעזור לו שכן הוא אינו רוצה בכך. יש בכל פעם לשקול מחדש. שאלה: ולפי מה אשפוט? בובר: עיניים פקוחות - זה מה שאני מציע, ולא עיקרון." מתוך "אין שאננים בציון"