אהוד ברק: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Noamzo (שיחה | תרומות)
Noamzo (שיחה | תרומות)
שורה 91:
 
== נאמר עליו ==
 
* "בינתיים זה אהוד שניצח בקלות בהתמודדות הפנימית, בינתיים זה הוא שמוביל את המפלגה לבחירות. היו שם חילוקי דעות, במחנה פרס. מה עדיף. שאהוד ברק ינצח ואז שמעון פרס, מספר שתיים, יעיף אותו מבפנים וייקח את השלטון, או שכדאי לנו שיפסיד כבר עכשיו. שייעלם לכוכב יאיר, אל הפיזיקה שלו, אל הפסנתר, אל סיפורי הגבורה שאסור לו לגלות, החייל הכי מעוטר בצבא, חמישה צל"שים ועיטורי עוז, אבל הוא מוכרח לסתום את הפה. מי בכלל יודע מה באמת קרה במבצעים החסויים האלה, לחששו האנשים של פרס, זה בטח הכל קומבינות. אהוד, מצידו, עבד. כמו שהוא יודע. עד אז כבר הספיק להוביל את סיירת מטכ"ל, גדודים, חטיבות, אוגדות, גיס, פיקוד, אגף במטכ"ל, את הצבא כולו, אפילו שני משרדי ממשלה. הוא גם הספיק לעשות תואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה ותואר שני בניתוח מערכות, אבל היסודות שעליהם תמיד הסתמך היו אלה שקיבל ביחידה, בסיירת מטכ"ל. ממדרים. רק מי שיוצא לפעולה שותף לסוד, וגם אלה לא צריכים לדעת את התמונה הכללית. כל אחד מתעסק רק בחלק שלו. מחפשים ומוצאים את המהלך המפתיע ביותר, ואת האמצעים הלא שגרתיים כדי להוציא לפועל. ומתרגלים על מודל, שוב ושוב ושוב, מכניסים בלת"מים, אירועים לא מתוכננים, ומכינים את הפתרונות מראש. עד שעושים את זה בחושך, בליל גשם, גם כאשר אנשים לא צפויים מזדמנים לזירה. רק אז יוצאים. אלה הסיבות לאחוזי ההצלחה הגבוהים מאוד של הסיירת. הקרב על ראשות הממשלה היה צריך להוציא מאהוד ברק את כל המיומנויות שרכש עד אז. זה נראה טוב" ~ על הדרך שעשה אהוד ברק לראשות ממשלה בשנת 1999 על רקע השאלה אם ישוב לראשות הממשלה בשנת 2017 (יונתן שם-אור, [http://theliberal.co.il/%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%94%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%A8%D7%A7-%D7%9C%D7%97%D7%96%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%A9/ '''"מה הסיכוי של אהוד ברק לחזור לראשות הממשלה"'''], אתר ליברל, תאריך 9.7.2017)
 
* הרבה מפקדים מוכשרים היו לסיירת מטכ"ל, הרבה לוחמים מעולים, אבל '''אהוד''', עוד בזמן ששירת שם, נחשב לאגדה מהלכת. הוא היה בסיירת מה ש'''עזר ויצמן''' היה בחיל האוויר, מה ש'''אריק שרון''' בצנחנים. מישהו גדול מהמציאות. בקרב ראש בראש בין '''נתניהו''', שהיה קצין טוב ביחידה, אבל לא כוכב יוצא דופן, תחושת ההתבטלות וההערצה המובנית של ביבי מוכרחה לבוא לידי ביטוי. '''אהוד''' ידע את זה. זה היה חלק מתחמושת הקרב שלו.
חוץ מזה, הוא גייס הרבה כסף – בחירות עולות המון – והצטייד בשלושה מומחי־על מארה"ב. למה אמריקאים? '''יוסי שריד''', שניתח את ההפסד שלו כקמפיינר של המערך ב־77', הסביר. בארץ עושים בחירות פעם בארבע שנים. מי יכול להתמקצע. באמריקה יש משרדי ענק שעוסקים רק בזה. כל שנתיים יש שם בחירות לקונגרס, יש 50 מדינות, אלפי מערכות בחירות כל הזמן. מושלים, ראשי עיריות, שופטים, סנאטורים, חברי בית הנבחרים. הידע נצבר ומשויף כל הזמן. סטנלי גרינברג, מומחה לסקרים, צייד בנתונים את ג'יימס קארוויל, אסטרטג הבחירות שהריץ את קלינטון. צוות מנצח. היו גם יועצים ישראלים, שני משרדי פרסום ושלושה מטות בחירות ~ על מערכת הבחירות לראשות ממשלה שניהל אהוד ברק בשנת 1999 (יונתן שם-אור, [http://theliberal.co.il/%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%94%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%A8%D7%A7-%D7%9C%D7%97%D7%96%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%A9/ '''"מה הסיכוי של אהוד ברק לחזור לראשות הממשלה"'''], אתר ליברל, תאריך 9.7.2017)
 
* "האימון הכי חשוב ב'''סיירת מטכ"ל''' הוא ניווט. הידיעה איפה אתה נמצא, בכל רגע, היא שלושת רבעי ההצלחה. מה שלטייסים הוא ורטיגו, ללוחמי קרקע זה אונס. הם משכנעים את עצמם שהתוואים על המפה הטופוגרפית זהים לשטח שבו הם נמצאים. קוראים לזה "לאנוס את המפה". כמו בוורטיגו, גם מזה מתים. אין שום סיכוי שאדם כמו '''אהוד ברק''' יאנוס מפות. אם הוא לא ממריא – וזה בדיוק מה שגם מפות הסקרים שלו אמרו – סימן שהלכו בדרך שגויה. נותרו 40 יום לבחירות. עכשיו צריך להפעיל את החושים של מפקד הסיירת שקיבל חמישה צל"שים. זה נעשה במהירות ובחשאיות מוחלטת. '''אהוד ברק''' גייס אדם נוסף, חיצוני, שהצביע על הטעות בניווט. השניים עבדו יחד בלילות, אצלו בבית ב'''כוכב יאיר''', לבדם, ועיצבו את המתקפה מחדש. עד אותו רגע נראה היה שרשימת המועמדים הגדולה משרתת את אהוד. אלה היו בחירות בשני סיבובים. '''איציק מרדכי''' ו'''רשימת המרכז''' שתו לא מעט קולות מהמחנה של ביבי. גם '''בני בגין''', שרץ בראש רשימה עצמאית, פגע בראש הממשלה שנלחם על כהונה נוספת. מה רע. אבל זו הייתה טעות קטלנית. הטעות. זה היה אינוס המפה. מה שהתבהר באותן ישיבות לילה היה מהות הסיבוב השני. האויב הכי גדול של ביבי לא היה ברק. זו הייתה מפלגת המרכז. לכן, הקמפיין שלו היה אנמי. מי שרוצה את קולות המרכז לא יכול להשיג אותם בהתלהמות ימנית. זו תגיע רק בסיבוב השני. אז, '''פינקלשטיין''' ו'''ביבי''' יוציאו את נשק יום הדין שלהם. ראש הממשלה של הערבים, תצרח התעמולה של ביבי, הבוחרים של '''עזמי בשארה''' מכתירים אותו. '''ערפאת''' בוחר ברק. תמונת האמת של שדה המערכה התבהרה והצטללה. אם יהיה סיבוב שני, ברק יפסיד. מוכרחים לשנות את האסטרטגיה. אם מפסידים בסיבוב השני, הולכים על סיבוב אחד בלבד ~ על מערכת הבחירות לראשות ממשלה שניהל אהוד ברק בשנת 1999 (יונתן שם-אור, [http://theliberal.co.il/%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%94%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%A8%D7%A7-%D7%9C%D7%97%D7%96%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%A9/ '''"מה הסיכוי של אהוד ברק לחזור לראשות הממשלה"'''], אתר ליברל, תאריך 9.7.2017)
 
* "ברק נועד לגדולות, לפחות בעיני עצמו, עוד מהימים בהם הוא היה המפקד האגדי של סיירת מטכ"ל. הוא נחשב ללוחם המעוטר ביותר בתולדות צה"ל ומונה לראש המטה הכללי בשנת 1991. ברק הוא זה שהטביע את הסלוגן 'צבא חכם וקטן' על צה"ל, אם כי כהונתו כרמטכ"ל לא נחשבת למבריקה במיוחד. אחר כך השתחרר, הצטרף למפלגת העבודה, מונה לשר בממשלת רבין וצפה בעיניים כלות איך הפסיד שמעון פרס את הבחירות לבנימין נתניהו ב-1996 לאחר רצח ראש הממשלה. לאחר התבוסה, השתלט ברק על העבודה, הביס את נתניהו ב-99' והפך לראש הממשלה. דווקא אז, כשהשלים את תכנית ההשתלטות שלו ורק השמיים היו הגבול, התגלה ברק במלוא מערומיו: כהונתו הייתה הקצרה והטראומטית ביותר בהיסטוריה של ישראל. הוא נכשל בניסיונותיו הנמהרים לכרות הסכמי שלום עם הפלסטינים והסורים, האינתיפאדה השנייה פרצה בספטמבר 2000 וברק חווה את נפילת ההתרסקות הפוליטית המהדהדת ביותר בתולדות ישראל. הוא הובס ללא תנאי בידי אריאל שרון בבחירות 2001 לאחר כהונה קצרצרה של כשנה וחצי, ופרש מהחיים הפוליטיים. פסק הזמן נמשך כחמש שנים. מלחמת לבנון השנייה, בה נתפס צה"ל במערומיו, אפשרה לו להדיח ב-2007 את יו"ר מפלגת העבודה, שהיה גם שר הביטחון, עמיר פרץ. ברק חזר למשרד הביטחון, התכנית שלו הייתה פשוטה: כשר ביטחון פופולרי, הוא לא יתקשה להמריא ולהדיח את ראש הממשלה אהוד אולמרט, שכבר אז היה ברווז צולע. אבל כמו תמיד אצל ברק, הכל התקדם על פי התכנית עד שהכל התמוטט וקרס. ברק לא הצליח להמריא ואף התרסק. בבחירות 2009 הוא הוביל את העבודה לשפל חסר תקדים של 13 מנדטים ואחרי כשנתיים פרש עם עוד ארבעה ח"כים מהמפלגה כדי להישאר שר הביטחון בממשלת נתניהו. ב-2013, כשהוא מנודה ציבורית ופוליטית, פרש ברק בפעם השנייה מהחיים הפוליטיים. התפוגגותו מהחיים הציבוריים הייתה עלובה ומעליבה והוא נראה כמי שלא ישוב עוד. בן 71, שנוא על ידי חלק ניכר מהציבור, הפך ברק, שהיה פעם ההבטחה הלבנה הגדולה של השמאל הישראלי, לגרוטאה מחלידה במגרש הגרוטאות של הפוליטיקה הישראלית." ~ בן כספית על הקריירה הפוליטית של אהוד ברק (בן כספית, [http://www.al-monitor.com/pulse/iw/originals/2017/06/israel-ehud-barak-benjamin-netanyahu-labor-party-primaries.html '''"הקמבק השלישי של אהוד ברק"'''], אתר אלמוניטור, תאריך 29.6.2017)