הבדלים בין גרסאות בדף "אהוד ברק"

הוסרו 7,689 בתים ,  לפני 3 שנים
 
* "שנה לפני התגייסותו לצה"ל הוא נשלח עם חבריו למדרשת רופין כדי ללמוד לתעודת בגרות. מנהל המדרשה סירב לקבלו בטענה שתעלוליו ידבקו גם בחבריו, יפריעו להם ללמוד וישחיתו את נפשם. עד הגיוס הוא נשלח לעבוד בשטחי הפלחה של הקיבוץ בנגב. '''לו היה בעל ביקורת עצמית, היה מנסה להפיק את הלקח שאי אפשר להקסים את כולם. אלא שלברק, כמו לרוב בני האדם, חסרה התכונה הזאת ובגלל גאוניותו הפגם הזה הוא קריטי'''. בנובמבר 1959 הוא גויס וניסה להתקבל לקורס טיס, אך שם כושרו המילולי לא הרשים את הממונים ואף גרם להם להסתייג ממנו. הוא נשלח לטירונות לפלוגת חרמ"ש בגדוד 9, להיות בורג במכונת המלחמה של ישראל. 'חלומות ווילסון' תמו לכאורה: ברק צלל מאיגרא רמא של מעמדו בין חבריו לבירא עמיקתא של טרטורים. מפקדיו הישירים בחרמ"ש לא עשו לו הנחות, אבל ברק לא ויתר. עקשנות קיצונית ודבקות בכל מחיר במשימה שהוא קבע לעצמו היו תמיד מתכונותיו הבולטות. המשימה, מימי הכתרתו ל"ווילסון", הייתה להיות רמטכ"ל ואחר כך ראש ממשלה. תחילת מסע אלף הקילומטרים של ברק לראשות הממשלה הייתה בסיירת מטכ'ל. היא הייתה לו המקפצה הגדולה - מה שהפלמ"ח היה ליצחק רבין ויחידה 101 לאריק שרון. כאן התגלה כישרון נוסף שלו: בחירה מוצלחת של פלטפורמות וניצולן המלא. " ~ על תחילת דרכו של אהוד ברק בצה"ל והמעבר לסיירת מטכ"ל (ד"ר אורי מילשטיין, [http://www.maariv.co.il/news/politics/Article-595089 '''"הפער בין כישוריו של ברק לבין התוצאות מעוררות המחלוקת"'''], אתר מעריב, תאריך 12.8.2017)
 
* "מבצע אביב נעורים באפריל 1973 בביירות היה הרוח הגבית של אהוד ברק לאורך כל הקריירה שלו, לא רק בצה'ל, גם בפוליטיקה. בשיח הציבורי נחשב המבצע לפעולת הקומנדו הנועזת ביותר והמוצלחת ביותר בתולדות צה"ל, לפחות עד אנטבה. ברק פיקד אז על הסיירת שמשימתה הייתה לחטוף או לחסל את ראש ארגון פת'ח, יאסר ערפאת, וכן שלושה מפקדים בארגונו, מדירותיהם הפרטיות והמאובטחות בלב ביירות, לאסוף משם מסמכים ולהביאם ארצה. במקביל פעלו במבצע עוד ארבעה צוותים של צנחנים ואנשי קומנדו ימי. ערפאת, שאמור היה להימצא באחת הדירות, לא אותר, אך שלושת האחרים חוסלו. תקלה קריטית בפעולת הסיירת הייתה אי־חיסול מוקדם של מאבטח שישב במכונית על הכביש. לאחר שהצוותים התקדמו במדרגות לדירות החיסול, יצא המאבטח מן המכונית. הוא נורה ולא נפגע, אבל רעש היריות העיר את המחבלים והם הדליקו אור בדירותיהם. כוחות ביטחון לבנוניים חשו למקום. בדרך נס ביצעו ברק ופקודיו את משימתם וחשו לחוף הים להתפנות בספינות, אך על החוף אבדו להם רוב המסמכים שנלקחו מהדירות. מפקד המבצע כולו, תא"ל בדימוס מנו שקד, לא חסך ביקורת על תפקודו של ברק, במיוחד על כך שכמו במבצע הצל"ש הראשון, גם כאן הוא סגר מכשירים ולשקד לא הייתה אפשרות ליצור קשר איתו. במקביל הסתבך בביירות כוח צנחנים בפיקוד אמנון ליפקין־שחק. לפי התכנון הייתה סיירת מטכ"ל מתוכננת לסייע בחילוץ, אך בגלל חוסר הקשר נמנע הדבר. פרשיות אלה לא עניינו איש, כי כבר כ'''סא"ל היה ברק''' חביבם של '''ראש אמ"ן, אהרון יריב, והרמטכ"ל, דוד אלעזר (דדו)'''. עד אז הוענקו לברק ארבעה צל"שים, לעומת נחמיה כהן שזכה בחמישה. '''ברק הבין יפה את המשמעות התקשורתית של היותו המצול"ש מספר אחת'''. הרמטכ"ל אלעזר סיפק את תאוותו והעניק לו את הצל"ש החמישי 'על מנהיגותו בפעולות מבצעיות בתקופת פיקודו על יחידה'. בשני האירועים שנדונו כאן, ספק אם הגיע לו צל"ש. מוסר השכל: פחות חשוב איך אתה באמת מתפקד, העיקר שרוב הישראלים, לרבות רוב מפקדי צה"ל, מתפעלים מתפקודך" ~ על תחילת תקופת הצל"שים של אהוד ברק (ד"ר אורי מילשטיין, [http://www.maariv.co.il/news/politics/Article-595089 '''"הפער בין כישוריו של ברק לבין התוצאות מעוררות המחלוקת"'''], אתר מעריב, תאריך 12.8.2017)
* "לאחר חודש וחצי פרצה מלחמת יום הכיפורים. ברק חש ארצה, קיבל פיקוד על גדוד שריון מאולתר 100, שרובו מתנדבים שחזרו מחו'ל, ונשלח לחזית הדרום. היו לו ולמפקדיו תוכניות רבות להושיע את ישראל, אך בפועל הוא השתתף בקרב משמעותי אחד: ב–17 באוקטובר, לפני עלות השחר, הוא נשלח לחווה הסינית לסייע לחלץ את נפגעי גדוד 890. את המשימה הוא לא ביצע. לפי מחקרו של ד"ר אלחנן אורן, ממחלקת ההיסטוריה של צה'ל, הוא קיבל בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר הוראה להעביר מיידית פלוגת טנקים לעזרת הצנחנים. סרן דני אנגל מגדוד 890 נשלח להוביל את ברק לגדוד. לדבריו: 'אמרתי לאהוד שמוכרחים להכניס נגמ"שים ולחלץ, כי תהיה עוד מעט שואה. הוא הסביר לי לאט־לאט: 'קודם עושים קרב שריון בשריון, ואנחנו נראה איך ילך לנו'. רק בשעה חמש וחצי יצא ברק עם פלוגה מערבה, אך לא באיגוף דרומי, ששם לא היו מצרים, אלא באיגוף צפוני לעבר מתחם “מיסורי", ששם התרכז כוח מצרי גדול. דומה שברק דמיין כי יוכל להושיע את ישראל על ידי הכרעת הארמיה המצרית השנייה בעזרת מחצית מ–22 הטנקים שעמדו לרשותו. מג"ד 890, האלוף בדימוס איציק מרדכי, סיפר: 'הטנקים של ברק נסוגו לאחור והשאירו שלושה טנקים בוערים בשטח שביני לבין המצרים, עם טנקיסטים פצועים בתוכם. הייתי צריך לתת פקודה לאנשים שעמדו בתנאים קשים מאוד מאמצע הלילה, לסכן את עצמם ולחלץ את הטנקיסטים מתוך הטנקים. בדיווח שלו אחרי המלחמה כתב ברק: '6 הרוגים, 4 נעדרים, 7 טנקים פגועים ושני נגמ"שים'. מסקנתו: 'מסתבר שאפשר להילחם כהלכה עם גדוד מאולתר'. איש מחלקת ההיסטוריה של צה"ל, ד"ר עמירם אזוב, סיכם: 'ההסתערות של גדוד 100 על יעד לא ברור ונסיגתו החריפו את המצב'. האלוף בדימוס משה עברי–סוקניק, שפיקד על הפלוגה שנפגעה: 'לא היה תחקיר אחרי הפסקת האש'. לכאורה פרשת גדוד 100 בחווה הסינית אמורה הייתה לסיים את הקריירה הצבאית של אהוד ברק, אך לא במציאות הפוסט–מודרניסטית. '''ארבעה מפקדים היו מעורבים באותו קרב: מפקד חטיבה 35, עוזי יאירי; סגנו, אמנון ליפקין־שחק; איציק מרדכי ואהוד ברק. יאירי, שלקה בהלם קרב והודח, נהרג בפיגוע במלון "סבוי" בתל אביב אחרי שנה וחצי. ליפקין־שחק וברק היו לרמטכ"לים, מרדכי למפקד שלושת הפיקודים, ושלושתם היו למדינאים בכירים בישראל'''. עד היום הקרב לא תוחקר ביסודיות. הטנקיסט '''מיכאל הרשקוביץ''' העיד: 'ברק לא הבין בשריון. הפקודות היו מבולבלות. אמרתי מי המג"ד הזה, אין לו מושג'. לימים שמעתי את ההקלטה של הקשר שלנו, ודעתי התחזקה. הערכתו של ברק שגדודו 'נלחם כהלכה' התקבלה, והוא מונה אחרי המלחמה למפקד גדוד שריון סדיר בחטיבה שעליה פיקד '''יוסי פלד''', שהעיד כי ברק היה מג'ד לא טוב ולא הייתה לו הבנה בלוחמת שריון." ~ על מעורבותו של אהוד ברק בקרב החווה הסינית במלחמת יוה"כ (ד"ר אורי מילשטיין, [http://www.maariv.co.il/news/politics/Article-595089 '''"הפער בין כישוריו של ברק לבין התוצאות מעוררות המחלוקת"'''], אתר מעריב, תאריך 12.8.2017)
 
* "ב–1 בדצמבר 1981 הוענקה לברק דרגת אלוף. המינוי היה תמוה, כי הרמטכ'ל רפול לא העריך במיוחד את ברק. זמן קצר אחרי שרפול נתמנה לרמטכ"ל הוא אף זימן אליו את ברק ואמר לו שעליו להשתחרר, כי הוא לא יקודם מעבר לדרגת תא'ל. ברק השיב לו שהוא ימתין עד הרמטכ'ל הבא. לבסוף רפול נכנע לדרישתו של שר הביטחון החדש, אריאל שרון, שזמן קצר לפני כן שבע נחת מתצוגת סיום תרגיל אוגדתו של ברק בסיני. לפי ספרם של בן כספית ואילן כפיר על ברק, שרון 'שיבח את הטמפרמנט בתנועת הכוחות ונפרד מאהוד בלחיצת יד חמה'. דומה ששרון נלכד ברשת של ברק וראה בו איש שלו במטה הכללי, שאותו התכוון להקים כעבור פרק זמן לא קצר שבו הוא תכנן להיות ראש ממשלה. בסוף 1981 אמור היה האלוף נתי שרוני לסיים את תפקידו כראש אגף תכנון. רפול תכנן למנות לתפקיד את אחד ממקורביו. שרון, שהיה אז בביקור בארצות הברית, טלפן אליו ודרש למנות לתפקיד את ברק. רפול לא העז להתנגד. חביבו ומועמדו של רפול, יאנוש בן גל, לא נכלל בתוכניותיו של שרון, כי במלחמת יום הכיפורים, כשיאנוש פיקד על חטיבה 7, הוא העלה את פלוגות מובילי גשר הגלילים מסיני לרמת הגולן ובכך כמעט הכשיל את מבצע אבירי לב לצליחת תעלת סואץ, שעליו פיקד שרון" על דרך מינוי של אהוד ברק לתפקיד ראש אג"ת במטכ"ל (ד"ר אורי מילשטיין, [http://www.maariv.co.il/news/politics/Article-595089 '''"הפער בין כישוריו של ברק לבין התוצאות מעוררות המחלוקת"'''], אתר מעריב, תאריך 12.8.2017)
1,654

עריכות