רודף העפיפונים: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 18:
 
===עזיבתם של חסן ועלי===
* "למחרת בבוקר חיכיתי בחדרי לעלי שיפנה את שולחן ארוחת הבוקר במטבח. חכיתיחיכיתי שידיח את הכלים וינגב את הדלפקים... ואז לקחתי כמה ממעטפות הכסף מערימת המתנות ואת השעון שלי ויצאתי החוצה על בהונותי. נעצרתי לפני חדר העבודה של באבא והקשבתי. הוא היה שם כל הבוקר, טילפן לכל מיני מקומות... חציתי את החצר ונכנסתי לבקתה של עלי וחסן שליד עץ השסק. הרמתי את המזרן של חסן ושתלתי תחתיו את השעון החדש שלי וחופן שטרות אפגניים. חיכיתי עוד חצי שעה. אחר-כך נקשתי על דלת חדרו של באבא ואמרתי את מה שקיוויתי שיהיה האחרון בשורה ארוכה של שקרים מבישים".
* "אלא שבאבא הדהים אותי ואמר 'אני סולח לך'. סולח? אבל גניבה היא חטא של יסולח... כלום באבא לא הושיב אותי על ברכיו ואמר לי את הדברים האלה? אם כך, איך הוא יכול לסלוח לחסן ככה סתם?".
* "'אנחנו עוזבים, אגא סאהיב', אמר עלי. 'מה?' אמר באבא והצבע התנקז מפניו. 'אנחנו לא יכולים עוד לחיות כאן', אמר עלי. 'אבל אני סולח לו, עלי, לא שמעת?' אמר באבא. 'בלתי אפשרי בשבילנו לחיות כאן עכשיו, אגא סאהיב. אנחנו עוזבים'. עלי משך אליו את חסן, כרך את זרועו סביב כתפי בנו. זאת הייתה מחווה של הגנה... ידעתי מפני מי גונן עליו עלי. עלי העיף בי מבט, ובמבטו הקר והלא סולח ראיתי שחסן סיפר לו. הוא סיפר לו הכל, את מה שעאסף וחבריו עשו לו, על העפיפון, עלי. למה הפליאה שמחתי שמישהו מכיר אותי כפי שאני באמת; נלאיתי מלהעמיד פנים".
שורה 24:
* "פיו רטט, ולרגע חשבתי שאני רואה אותו מעווה את פניו. זה היה הרגע שבו ירדתי לעומק הכאב שגרמתי, שהבנתי איזה יגון שחור המטתי על כולם, עד כדי כך שאפילו פניו המשותקות של עלי לא יכלו להסוות את כאבו. אילצתי את עצמי להסתכל בחסן, אבל ראשו היה מושפל, כתפיו שמוטות, ואצבעותיו מתלפפות סביב קצה חוט שהשתרבב מאימרת חולצתו".
* "ואז ראיתי את באבא עושה משהו שלא ראיתי אותו עושה מעולם: הוא בכה. זה הפחיד אותי קצת, לראות אדם מבוגר בוכה. אבות לא היו אמורים לבכות. 'בבקשה ממך', אמר באבא, אבל עלי כבר פנה אל הדלת וחסן אחריו. לעולם לא אשכח איך באבא אמר זאת, את הכאב שבתחינתו, את הפחד".
* "טיפות גשם חלקות זרמו על חלוני. ראיתי את באבא סוגר בטריקה את מכסה תא המטען. הוא כבר היה רטוב לגמרי כשניגש אל צד הנהג. הוא התכופף ואמר משהו לעלי, שישב במושב האחורי, אולי במאמץ נואש אחרון לשנות את דעתו... אבל כשהזדקף ראיתי בכתפיו השמוטות שהחיים שידעתי מיום היוולדי תמו. באבא החליק פנימה. הפנסים הקדמיים נדלקו וחצבו בגשם שני משפכים של אור... אני באמת הצטערתי, אבל לא צעקתי ולא רדפתי אחרי המכונית. התבוננתי במכונית של באבא מתחילה לזוז משפת המדרכה, ולוקחת איתה את האדם שהמילה הראשונה שאמר בחייו הייתה שמי. הספקתי להעיף עוד מבט מתושתשמטושטש אחרון בחסן היושב ברפיון במושב האחורי, קודם שבאבא פנה שמאלה בקרן הרחוב, שבה שיחקנו בגולות פעמים רבות כל-כך. פסעתי אחורה, וכל שראיתי מבעד לשמשת החלון, שנראתה כמו כסף מתמוסס, היה גשם".
 
===אמיר חוזר לאפגניסטן===