מקס נורדאו: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←אמרותיו: כרך ראשון |
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←אמרותיו: התאוריה המפורסמת על תעודתו של עם־ישראל |
||
שורה 6:
* "היהודים מפולגים כיום לשני מחנות: הללו רוצים להשאר כיהודים, והללו אינם רוצים בכך. עם אותם יהודים שנפשם בחלה ביהדותם, והם חדורים רק כמיהה אחת - להעלם ללא זכר, להטמע ללא כל רושם בין בני עמם הנוצרים...אנו מסכימים...שמנקודת השקפתם צודקים הם בהחלט, כשהם דוחים את הציונות... אנו אומרים להם: 'אין לכם זכות להתערב בדבר ולהשמיע את קולכם בשאלות ציוניות. הציונות אינה פונה אליכם, שהרי אינכם רוצים להשאר ביהדותכם... זהו עניננו הפנימי, שאינו נוגע לכם אפילו כמלוא נימה".{{הערה|''הציונות ומתנגדיה'' (1898) בתוך: '''מכס נורדאו אל עמו''', כרך ראשון, עמ' 13.}}
* "היהודים הציוניים אינם [[W:הלוטים|הלוטים]] – הם [[W:ספרטה|ספרטנים]]. 'בעם המגן או עליו' זוהי כיום סגולה ציונית-יהודית, כמו שהייתה זו פעם סגולה ספרטנית... להיות ציוני פירושו – קודם כול ויותר מכול – להיות לוחם".{{הערה|''הילוטים ואספרתנים'' (1899) בתוך: '''מכס נורדאו אל עמו''', כרך ראשון, עמ' 7-6.}}
* "על־יד יהודי־השמד, היהודים מחוסרי־הדת ו[[W:יהדות רפורמית|יהודי הרפורמה]] נוצר גם כיוון רביעי... הרבנים, שייצגו כיוון זה, המציאו את התאוריה המפורסמת על תעודתו של עם־ישראל... לאמיתו של דבר, הם לא המציאו כלום. הם קבלו בתכלית־הפשטות את התורה, שהכנסיה הנוצרית הכריזה עליה במשך 1700 שנה... מה לימדה הכנסיה? היא לימדה, שעם־ישראל נידון על־ידי ההשגחה העליונה להיות מפוזר בכל העולם, שעליו לחיות חיי־נידוי והשפלה, כדי לשמש בכל מקום ומקום כעדים חיים לאמתותם של כתבי־הקודש ולאמת הכלולה בנבואותיהם...שעוונו של עם־ישראל יכופר רק באחרית־הימים, כש[[W:ישו|ישו]] יופיע שוב...וגם אחרוני־הממרים ישובו להאמין בו... מה לימדו מבשרי הרעיון של ה'תעודה בישראל'?...שעם־ישראל נועד על־ידי ההשגחה העליונה להיות מפוזר בכל העולם, שעליו לחיות בפיזור זה, כדי לשמש בכל מקום ומקום כעדים חיים לאמתותם של כתבי־הקודש ולאמת הכלולה בנבואותיהם...שתעודתו של עם־ישראל תתגשם רק באותה שעה, שבה ישובו אחרוני־הממרים לאמונה באל אחד... החליפו רבני־התעודה את חותם־הקלון של הכנסיה בנזר־תפארת, בלא לשנות כלום בהלך־המחשבות של הכנסיה".{{הערה|''היהדות במאה ה-19 וה-20'' (1909) בתוך: '''מכס נורדאו אל עמו''', כרך ראשון, עמ' 249-247.}}
* "יש שעה, שהאדם חייב לבקש את ה[[צדק]] ב[[כוח]]."
* "שערי הנפש אינם נפתחים רק בסדר צר, הזר אינו חודר אלא לפרוזדור, ולא הלאה, והוא יישאר לעולם ועד מחוץ לחצרים שבתוך הנפש פנימה."
| |||