ויקיציטוט

בנימין זאב הרצל: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מתוך הספר
מ הגהה
שורה 12:
 
=== [[w:אלטנוילנד|אלטנוילנד]] (1902) ===
* "אם תרצו אין זו אגדה..." (~ המוטו בעמוד הפתיחה של הספר)
* "...אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם האגדה הוא - ואגדה יוסיף להיות. היה בדעתי לכתוב סיפור עם מוסר השכל. יש שיאמרו: 'יותר סיפור ממוסר השכל'. אחרים יאמרו: 'יותר מוסר השכל מסיפור'. אחרי שלוש שנים של עבודה עלינו להפרד, ספרי האהוב. כעת מתחילים ייסוריך. יהיה עליך לפלס דרכך במבוך של איבה וסילופים, כמו בתוך יער אפל. אבל אם יתמזל מזלך ותגיע לחברת אנשים טובים, מסור להם את ברכת אביך. הוא מאמין שגם חלומות הם דרך למלא את הימים שנגזר על האדם להעביר על פני האדמה. החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהיו ביום מן הימים לחלום." (אחרית-דבר~ אחרית־דבר מאת המחבר)
* "... תן לי לומר לך שחברי ואני לא מבדילים בין בני האדם. אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזו דת הוא שייך. הוא צריך להיות בן אדם,זה הכל מבחינתנו."
 
==מנאומיו==
* "ציונות היא שיבה ליהדות עוד לפני השיבה לארץ ישראל." (~ מתוך הנאום בקונגרס הציוני הראשון)
* "מתוך כבוד לדת הלכתי לבית הכנסת בשבת לפני הקונגרס [...] וכאשר עמדתי על הבימה, הייתי נרגש יותר משהייתי בכל ימי הקונגרס. הברכה הקצרה שנשאתי בעברית חנקה את גרוני ברגש רב."
 
===נאום בלונדון===
*בחמישים השנים האחרונות נעשו בחיי הכלכלה של האנושות שינויים יותר גדולים מאשר לפנים במשך אלף שנים. יחד עם כֹח הקיטור והזרם האלקטרי באה רוח חדשה לעולם, רוח עֹז ותפארת. הרוח הזאת תרחף על התנועה הציונית. אינני רוצה לדבר על התעשיות הרבות, שעל ידן נעשו חיינו מרובים כל כך בגונים. מה אוכל אני, הזר הדל מארצות היבשה, לספר מזה ליושבי אנגליה? אתם עולים עלינו בכל קנייני הטכניקה, כמו שהפוליטיקאים הגדולים בארצכם היו הראשונים, אשר הכירו בנחיצות הרחבת-הגבולים על ידי קולוניזציה. ולפיכך מתנוסס דגלה של בריטניה-רבתי מעל לכל היַמים, וכן אוכל לחשוב, כי פה באנגליה יבינו לרעיון הציוני, שהוא רעיון קולוניאלי. בנקל ובמהרה, כי יבינוהו בצורתו היותר מודרנית. כל מה שיכולים בני-האדם לברֹא בחריצות ידיהם בארצות אחרות, הן יכולים הם לברֹא גם שם בארץ, שהיתהשהייתה בימים נפלאים ארץ זבת חלב ודבש."
 
==מיומניו==
* "ב[[w:באזל|באזל]] ייסדתי את מדינת היהודים." ~ ביומנו לאחר [[w:הקונגרס הציוני העולמי|הקונגרס הציוני העולמי]] הראשון.
* "בערך לפני שנתיים חפצתי לפתור את שאלת היהודים בעזרת הכנסייה הקתולית. ביקשתי להבטיח לעצמי בראשונה את עזרת נסיכי הכנסייה באוסטריה ולהשיג על־ידיהם ראיון אצל האפיפיור, כדי להגיד לו: עזור לנו מפני האנטישמים, ואני מחולל תנועה כבירה בין היהודים שיעברו באופן חופשי ונאה לנצרות. חופשי ונאה במובן זה, שמנהיגי התנועה – בייחוד אני – יישארו יהודים ובתור יהודים יטיפו לקבלת הדת השלטת. בעצם היום, בראשון בשבת, בשעה 12 בצהריים, תצא לפועל ההמרה בתהלוכה חגיגית ובצלצול פעמונים בכנסיית סטפן. לא בבושת פנים, כמו שעשו יחידים עד כה, כי אם בגאון."
* "אלא שדבר מה בתשובתו של בנדיקט נגע בלבי כדבר אמת, הוא אמר מאה דורות עמדו בני עמך והתקיימו בתוך היהדות, אתה רוצה עכשיו לשים את עצמך כגבול החוסם את ההתפתחות הזאת. את הדבר הזה לא תוכל לעשותו, ואף אסור לך לעשותו." ~ עניין היהודים, כרך א' עמוד 58.
* "האנטישמיות גָדְלָה וּגְדֵלָה והולכת - ועמה גם אני. ...בראשונה פגעה בי שאלת היהודים עד מאד. אולי היה זמן, שהייתי מתחמק ממנה ברצון, אולי אל הנצרות, לכל מקום שהוא. מכל מקום, היו אלה נטיות עמומות שבחולשת-נעורים. כי אני אומר לעצמי במלוא כנות דבריי אלה - והרי הם יהיו חסרי-ערך לחלוטין, אם אוסיף להם כחל ושרק - אני אומר לעצמי, כי מעודי לא אמרתי ממש להתנצר או לשנות את שמי. העניין האחרון נתאמת אפילו על ידי מעשה שהיה. כאשר פניתי, בנסיונותי הראשונים המצערים, בהצעת כתב-יד ל'שבועון הגרמני' שבווינה, יעצני ד"ר פרידיונג לבחור לי כינוי ספרותי, שצביונו היהודי יהא בולט פחות משם משפחתי. התנגדתי לכך מיניה וביה ואמרתי, כי בדעתי להיקרא גם להבא בשם אבי, וכי אני נכון לקחת בחזרה את כתב-היד. פרידיונג קיבלו בכל זאת. הייתי אז סופר פשוט ותם, עם מעט תאוות כבוד ובלי גאוותנות יתירה. שאלת היהודים ארבה לי, כמובן, בכל פינה. נאנחתי ולעגתי, הרגשתי את עצמי ברע, אך בכל אלה לא הייתי מזועזע ביותר, אף כי עוד לפני בואי הנה עלה בדעתי לכתוב רומן יהודי. חפצתי לכתוב אותו בשעת סיורי בספרד, בקיץ 1891. אז העסיקה אותי ביותר תכניתי הספרותית הזאת. לפי התכנית היה שם הרומן 'שמואל כהן', ובין רשימותי הקטועות יש בוודאי רבות הנוגעות לתכנית זו. בעיקר אמרתי לתאר הניגוד שבין השכבה הסובלת והישרה, הנתונה לקלסה, של היהודים העניים ובין היהודים העשירים. הללו אינם מרגישים כלל באנטישמיות, אף כי הם הינם הגורמים העיקריים." ~ כרך ב, היומן א פאריז, אביב תרנ"ה (1895) סמוך לשבועות.
* "אכן האנטישמיות שהיא כוח חזק ומושרש בתת ההכרה של ההמונים לא תזיק ליהודים, אני מוצא שהיא מועילה לבניית האופי היהודי, חינוך הקבוצה על ידי ההמון, חינוך שעשוי להוביל להתבוללותה, החינוך מתבצע רק באמצעות תלאות, היהודים יסתגלו לסביבתם." ~ עניין היהודים כרך א', עמוד 60 (בתרגום אחר)
* "זה יכול להיות רעיון מצוייןמצוין לצרף אנטישמים הגונים ומורשים אל מפרקי הנכסים. הם יכולים לערוב לנו כלפי העם שאין בכוונתנו לגרום להתרוששות של הארצות שאנו עוזבים." ~ עניין היהודים, כרך א', עמ' 116.
* "אין אומתינו אומה אלא באמונתה." ~ (ספר הימים א' 57).
* "מתוך כבוד לדת הלכתי בשבת שלפני הקונגרס אל בית הכנסת. ראש הקהילה קרא לי לעלות לתורה. ביקשתי ממר מרקוס ממראן, גיסו של ידידי בר מפאריס שישנן אתי את הברכה וכשעליתי אל הבימה הייתי נרגש יותר מאשר בכל ימי הקונגרס. המלים המעטות של הברכה העברית חנקו את גרוני מהתרגשות יותר מאשר נאום הפתיחה ונאום הנעילה וכל ניהול הדיונים"." ~ (עניין היהודים: ספרי יומן - כרך א': 1895 – 1898 עמוד 487)
 
==שונות==
* "השיבה אל היהדות קודמת לשיבה אל מדינת היהודים"."{{הערה|[[W:מקס נורדאו|מקס נורדאו]], ''"צוואה לציונות''" (1920), בתוך: '''מכס נורדאו אל עמו''', כרך שני, עמ' 211.}}
* "אני רואה בך, ד"ר וויצמן אדם שסטה מדרכו זמנית, ועם זאת הוא כוח חיובי שישכיל למצוא את הנתיב בחזרה ולצעוד עם כולנו יחד בדרך הנכונה"." ~ בתגובה למכתב ביקורת ששלח לו [[חיים ויצמן]].
* "דגל מה זה? כלונס ומטלית אריג, לא אדוני! דגל הוא למעלה מזה. בדגל מוליכים בני אדם לאשר רוצים ואפילו לארץ היעודה. למען דגל הם חיים ומתים. זהו הדבר היחיד אשר למענו הם מוכנים למות בהמוניהם, אם מחנכים אותם לכך." (~ מתוך מכתב ל[[:w:הברון הירש|ברון הירש]] [http://benyehuda.org/herzl/herzl_002.html])
 
==מיוחס לו==
* "איך אני, נציג היהודים, אשתחווה בפני האפיפיור נושא הצלב?!" ~ על פגישתו עם האפיפיור
* "עבודה היא בילוי הזמן הנעים ביותר בעולם, ורק האהבה היתה יכולה להידמות אליה, אילו היתה האהבה בת קיום."
שורה 44:
* "דיפלומטיה היא האמנות לשאת ולתת עם נוכלים."
* "אנו ניטע בשביל בנינו, כשם שאבותינו שמרו על המסורת בשבילנו. חיינו הם רגע בנצח של עמנו, רגע זה יש לו התחייבות שלו."
* "אילו באתי לסכם את קונגרס באזל באמרה אחת, שעליי להיזהר שלא לבטאה בפומבי, הרי הייתה זו: 'בבאזל יסדתי את מדינת היהודים'. ...לו אמרתי זאת היום בפומבי, הייתה התשובה צחוק מכל עברים. אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד חמישים שנה, יכירו בה הכול." ~ כך רשם הרצל ביומנו אחרי [[w:הקונגרס הציוני הראשון|הקונגרס הציוני הראשון]] בבאזל 1897.
* "נתתי את דם לבי למען ארצי." ~ הרצל לפני מותו.
* "השאיפה היא תמיד אחת, להתעלות."
* "כשתקום מדינה ביום מן הימים, יראה הכל קטן ומובן מאליו. היסטוריון הוגן ממני יגיע אולי למסקנה שבכל זאת היה בכך משהו, שעיתונאי יהודי חסר אמצעים, בעיצומו של השפל העמוק ביותר של העם היהודי, בימי האנטישמיות המבחילה ביותר, הפך פיסת בד – לדגל, ואספסוף עלוב – לעם, המתקבץ בקומה זקופה סביב הדגל הזה." ~ עניין היהודים (1901)
* "אינני זוכר, בכל כתבי, דבר שכתבתיו בהתרוממות רוח כמו את הספר 'מדינת היהודים'. [[היינריך היינה|היינה ]] אומר, ששמע משק כנפי נשר מעל לראשו, בשעה שכתב שירים מסוימים. גם לי נדמה היה, שאני שומע משהו כעין משק כנפיים מעל לראשי, בכותבי את הספר הזה. עבדתי בו יום-יום, עד שהגעתי לאפיסת כוחות מוחלטת."
* "ההתרגשות הזו שלו (של ידידו פרידריך שיף) הייתה בעיני לגמרי טבעית, שהרי יהודי הוא, והלא גם אני עצמי לא יכולתי לעצור בעד דמעותיי בעת כותבי את הספר [מדינת היהודים], אלא שלהפתעתי הסתבר לי שההסבר להתייפחותו המרה של ידידי היה שונה לחלוטין: הוא חשב שפשוט יצאתי מדעתי... בהיותו ידיד-אמת שלי – המחשבה שנתקפתי אכן בטירוף הדעת זעזעה אותו כל כך עד שקם ונמלט ממני בלא לומר דבר. לאחר שנתייסר בלילה של נדודי שינה, הופיע אצלי למחרת כשהוא מפציר בי, בקול תחנונים, שאם אינני רוצה להחשב בעיני כל כחולה נפש עליי למהר ולמשוך את ידי מכל העניין הזה. בראותי אותו כה נסער ועל-מנת להרגיעו לא יכולתי אלא להבטיח לו שכך אעשה..."
* "דרושה לנו ארץ... טריטוריה... השאר יבוא מעצמו. רק שתי ארצות באות בחשבון: ארץ ישראל וארגנטינה. ארגנטינה היא גדולה ועשירה, ויש בה אדמות רחבות-ידיים, אך ארץ ישראל היא ארץ אבותינו, אותה לא שכחנו ולא נשכח לעולם... טריטוריה וארגון פוליטי וכלכלי – אלה הם הדברים הדרושים לנו."
* "ברגע של אמת, מגלה הרצל 'סוד' ל[[מקס נורדאו|נורדאו]]: האף שלו עצמו – יש לו תכונה מוזרה: מצד אחד ישר הוא לגמרי, אך מן הצד השני – הוא עקום מעט. בעבר, לפני שהתחיל לעסוק בעניין היהודי, היה נוהג להפנות למצלמה את צידו הישר של האף. אך מאז שהתמסר לעניין היהודי – מצטלם הוא דווקא בצידו העקום..."
* "קראתי פעם לציונות אידיאלאידאל אין סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ ישראל לא תחדל מלהיות אידיאלאידאל. כי בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה לכברת ארץ מובטחת כחוק בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית."
* "דגל – הוא הדבר שלמענו מוכנים המוני אנשים למות..." והוא מתאר ל[[מקס נורדאו|נורדאו]] את הדגל העולה בדמיונו: "זה יהיה דגל לבן, ועליו שבעה כוכבי זהב. הרקע הלבן – הוא סמל לחיינו החדשים והטהורים. הכוכבים הם שעות העבודה. יום העבודה בארצנו יהיה שבע שעות. בסימן העבודה אנו הולכים אל הארץ המובטחת. זו תהיה ארצנו. כאן 'מותר' שיהיה לנו חוטם עקום, זקן שחור או אדום ורגל כפופה – ואיש לא יוכל ללעוג לנו. יותר מזה: קריאת הלעג 'יהודי' – תהפוך למילת כבוד, כמו גרמני... אנגלי... צרפתי... כמו כל העמים."
* "דומני כי בשבילי פסקו החיים והתחילו דברי ימי עולם... אחז בי הרעיון כדיבוק מעבר לגבולות ההכרה... בלכתי, בעומדי, בשוכבי, ברחוב, בזמן הארוחות ובלילה כשהיה קורע אותי מתוך חלומותי... אני מלא אותו כל-כך שאני מספר לו הכל, כאוהב לאהובתו. ...זה זמן לא רב עושה אני במפעל, אשר אין ערוך לגדלותו. כיום לא אדע אם אסיים אותו. דמיונו כחלום כביר. אך זה ימים ושבועות ממלא הוא את נפשי עד מעבר לתחום ההכרה, נלווה אליי בכל אשר אלך... מבלבל אותי ומשכר אותי. את תוצאותיו אין עוד לשער. אך לבי אומר לי, כי דבר-פלא הוא, אף כחלום, וכי שומה עליי להעלותו על הכתב... ייתכן כי המעשה יהיה לרומן. השם: ארץ-הבחירה!" ~ פאריס, אביב תרנ"ה (1895).
* "יש, ודאי, ביניכם אנשים ששמעו, כי אני מבקש לייסד את המדינה היהודית ובאו לכאן כדי להציץ באותו אדם מוזר ומשעשע המציע... מפעל כה משונה... אחרים שמעו, בוודאי, על רעיון יוצא מגדר הרגיל המכונה ציונות, העשוי אף הוא להיות עניין משעשע. אין איש יודע בבירור מה טיבו של אותו עניין, אך אומרים שכל היהודים יקומו לפתע-פתאום ויארזו את צרורותיהם, יעזבו את ארצות מושבם ויפליגו להתיישב בארץ חדשה ולא-נודעת. לאמיתו של דבר, גבירותי ורבותי, אין הציונות מתכוונת לפגוע בצורה כה מרושעת באנטישמיים שלנו. תארו לכם את צווחותיהם כנגד הסתלקות היהודים מחיי הציבור: מה יישאר?!" ~ נאום לפני ארגון להגנת זכויות היהודים, 7 בנובמבר 1896. ד' ויטל, המהפכה הציונית א. עם עובד, הספרייה הציונית, עמ' 184.
* "האגדה מספרת על גביע, שכל השותה ממנו אנוס לומר את האמת. גביע כזה היא הציונות! אנשים שבדרך-כלל שום דבר לא איכפתאכפת להם, כשהם באים במגע עם הציונות, מיד יש להם מה לומר. בבת-אחת הם מרגישים את ההכרח להודיע את ה'אני מאמין' שלהם. הכרזה כזאת היא עניין 'התעודה'. אתם יודעים, שכנגד תחייתם הציונית של היהודים הועלתה סיסמה, שהיהודים צריכים למלא תעודה, הם צריכים להחזיר את האנשים אל הדרך הישר, הם צריכים להיות מוריהם של העמים. תביעה זאת, סבור אני, היא שחצנית מאוד, שאנחנו נתיימר להיות מוריהם של עמים. אילו לא דרשנו אלא דבר זה בלבד, העמים היו מבזים אותנו. מה בעצם טיבה של תעודה זו? האם היא מסוג שליחותם של כמרים נוצרים, ההולכים אל חלקי-תבל רחוקים ואומרים לאוכלי-האדם: 'אל תאכלו בשר אדם'? לא ולא! התעודה שממלאים את אוזנינו בדיבורים עליה, איננה מתיימרת כלל לעשות דבר כזה. היא יושבת בכל הנוחות בפינתה השאננה, משם היא מעיפה מבט מתוך עליונות יהירה אל עתידה של האנושות. ...אין לנו תעודה אחרת מזו שישנה לכל האומות: לעבוד עמהן יחד לטובת קידומה התרבותי הכללי של האנושות. כן, הם אומרים שאין אנו אומה, משום שיהודי פלוני חי בריחוק-מקום גדול מדי מיהודי אלמוני. כאילו אח ואחות חדלים להיות אח ואחות, משום שהאחד חי בניו-יורק והאחר בברלין: האם יכול מישהו לפרוש, לצאת מתוך עמו, מתוך גזעו?" ~ "השיבה אל המולדת תתחיל בקרוב", כתבי הרצל, ז', עמ' 267.
* "אין מתגנבים לארץ אבות כגנבים בלילה!"
 
== עליו ==
* "ה' עמך גבור החייל! ליבבתנו אדוננו, ליבבתנו איש הלבב! מגיל ומרעד נפעמנו בהגלותך לעינינו, אחינו! בהגלות נגלות מתת יה לבני יעקב, בדמותך מתתיהו (תיאודור) בן יעקב." ~ מתוך מגילה שנמסרה לו ע"י קהילת וילנה בביקורו שם, אב תרס"ג. נוסחה על ידי [[W:זאב יעבץ|זאב יעבץ]].
* "סהדי בשחק (מעידים בשמים), כי מיתתו של של מנהגינו פעלה עלי רושם מדכא ותפיל אותי על ערש דווי." ~ הרב [[W:יצחק יעקב ריינס|יצחק יעקב ריינס]], עם היוודע דבר פטירתו של הרצל.
* "ואף הרצל, זה התינוק הגדול (על משקל 'תינוק שנשבה') ששב אלינו מבין הגויים מלא הוד חלומות ועוז געגועים אדירים, זו האישיות של הטבעת הצורה הלאומית הכללית - צורת עם, על פני שאיפותינו ועבודתינו... אף הוא הרגיש, כמו באופן אינסטינקטיבי כי "'השיבה ליהדות קודמת לשיבה אל מדינת היהודים"', וכי "'אין אומתנו אומה אלא באמונתה"', וכי "אנו מכירים עצמותנו ההיסטורית אך ורק באמונת אבותינו." ~ הרב [[צבי יהודה הכהן קוק]] (לנתיבות ישראל ח"א ע' יט במהדורת בית אל).
* "חוזה מדינת היהודים הד"ר בנימין זאב הרצל, יש לו זכות היסתורית (=היסטורית) מיוחדת בתקומת שלטוננו על ארצנו." ~ הנ"ל (שיחות הרצי"ה במדבר ע' 324 הערה 31).
* "בכתביו של בנימין זאב הרצל ז"ל אין דברי אפיקורסות. בכתבי יומנו כתוב: "'אין אומתנו אומה אלא באמונתה"'. מי שחושב ומדבר וכותב ככה הוא איש אמונה ולא אפיקורוס. והדברים חוזרים אל קדושת גזע מחצבתו, מאת הגאון הקדוש רבי יוסף צאיטאצק ז"ל." ~ הנ"ל, תוך רמיזה לכך שהרצל מצאצאיו של רבי [[W:יוסף טאיטאצאק|יוסף טאיטאצאק]] (לנתיבות ישראל ח"ב ע' תקצג במהדורת בית אל).
* "נלחם כל ימיו במרירות מרובה נגד התורה." ~ הרב [[אלחנן וסרמן]]
* "הרצל בעל תשובה הוא. אמנם את הדרך הנכונה עוד לא מצא, ואולם הראה שצפון בו כחכוח של בעל תשובה אמיתי. איש כזה עלול לתעות ע חפשו את הדרך הנכונה, ואולם בהכרח ימצאנה סוף סוף"." ~ הרב [[W:יחיאל יעקב ויינברג|יחיאל יעקב ויינברג]], "כתבי הגאון רבי יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל", עמ' רצח. רצ"ח
* "שהרצל היה בפנימיותו כולו דתי." ~ הנ"ל, שם.
* "העם היהודי קיווה לשמוע, התגעגע פשוט לשמוע שלוש מילים: עתיד, תקווה ואמונה. מפי הרצל שמע העם תכופות את המילים החמודות האלה.". ~ הנ"ל.
* "איש שחזונו ומעשיו הצילו את העם בדור של שמד וטמיעה, תקן תקווה לנואשים ועידוד לנחשלים." ~ הנ"ל, "הצופה", י"ח בתמוז תשי"ב.
* "חלומו של המאמין הגדול ביעודי חוזנו ונביאינו נתקיים. חזונו של החולם הנפלא שקם לנו בדור האחרון פסק להיות אגדה. מדינת היהודים קמה ונהייתה.". ~ הנ"ל, שם.
 
== קישורים חיצוניים ==
אוחזר מתוך "https://he.wikiquote.org/wiki/בנימין_זאב_הרצל"