מקס נורדאו: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
על הציונות הרוחנית של אחד העם
שורה 8:
* "ה[[W:אמנסיפציה|אמאנסיפאציה]] זיכתה את היהודים לא רק בזכויות האזרחיות... היא נתנה להם גם את הזכויות המדיניות, כלומר, את הזכות להשתתף בשלטון המדיני...אלה נתנו להם אפשרות לצאת מחוץ לתחומה של היהדות ומחוץ לענינים היהודיים, להתערב התערבות מכרעת בעניני־המדינה, כלומר - בעניניו של הרוב הנוצרי, ולשאוף למשרות ולתארי־כבוד ממשלתיים... שאיפה זו...מכרחת את המדינאי היהודי להחניק בנפשו את כל הנטיות המציינות אותו בתור יהודי...להסתלק מיהדותו מתוך התאמצות נואשת, והיא שמזרזת במידה מרובה את האנטישמיות של הרוב. כי רוב זה מואיל לפעמים לסבול את היהודי בתור שכן, אבל אין הוא רוצה בשום פנים לסבול אותו בתור אדון לראשו... הנסיון ההיסטורי מלמד, שלעולם אין האומות מסכימות, שישתלטו עליהן בני־אדם, שאין הן חושבות אותם לבשר מבשרן ןלדם מדמן. אפילו כובשים יכולים להוציא את חרבם מידם רק לאחר שהכפופים למרותם אינם חושבים אותם עוד ככובשים זרים, אלא כמי שכבר נתאזרחו ושאימצו אותם כבני־המולדת במידה מסויימת. היהודים אינם כובשים והרוב אינו מכיר בשום מקום, שהם בשר מבשרו ודם מדמו. הם מוכרחים, אפוא, לעורר תמיד כלפיהם התנגדויות חריפות ביותר, בשעה שהם תובעים לעצמם שימוש בכוח־השלטון ביחס לרוב - אלא אם כן מצליחים הם להסתיר מעיניו של רוב זה את מוצאם היהודי.{{הערה|''שויון־הזכיות המדיני של היהודים'' (1900) בתוך: '''מכס נורדאו אל עמו''', כרך ראשון, עמ' 201-199.}}
* "על־יד יהודי־השמד, היהודים מחוסרי־הדת ו[[W:יהדות רפורמית|יהודי הרפורמה]] נוצר גם כיוון רביעי... הרבנים, שייצגו כיוון זה, המציאו את התאוריה המפורסמת על תעודתו של עם־ישראל... לאמיתו של דבר, הם לא המציאו כלום. הם קבלו בתכלית־הפשטות את התורה, שהכנסיה הנוצרית הכריזה עליה במשך 1700 שנה... מה לימדה הכנסיה? היא לימדה, שעם־ישראל נידון על־ידי ההשגחה העליונה להיות מפוזר בכל העולם, שעליו לחיות חיי־נידוי והשפלה, כדי לשמש בכל מקום ומקום כעדים חיים לאמתותם של כתבי־הקודש ולאמת הכלולה בנבואותיהם...שעוונו של עם־ישראל יכופר רק באחרית־הימים, כש[[W:ישו|ישו]] יופיע שוב...וגם אחרוני־הממרים ישובו להאמין בו... מה לימדו מבשרי הרעיון של ה'תעודה בישראל'?...שעם־ישראל נועד על־ידי ההשגחה העליונה להיות מפוזר בכל העולם, שעליו לחיות בפיזור זה, כדי לשמש בכל מקום ומקום כעדים חיים לאמתותם של כתבי־הקודש ולאמת הכלולה בנבואותיהם...שתעודתו של עם־ישראל תתגשם רק באותה שעה, שבה ישובו אחרוני־הממרים לאמונה באל אחד... החליפו רבני־התעודה את חותם־הקלון של הכנסיה בנזר־תפארת, בלא לשנות כלום בהלך־המחשבות של הכנסיה".{{הערה|''היהדות במאה ה-19 וה-20'' (1909) בתוך: '''מכס נורדאו אל עמו''', כרך ראשון, עמ' 249-247.}}
* "ה[[W:חורן|חורן]], שהוא כיום ארץ ריקה ושוממה, שרק קבוצות קטנות של נודדים משוטטות בה... צריך להיות נכלל בתחומיה של ארץ־ישראל העברית".{{הערה|''דבר ליהודי אמריקה'' (1919) בתוך: '''מכס נורדאו אל עמו''', כרך שני, עמ' 115-114.}}
* "[[W:ציונות רוחנית|הציונות התרבותית]] תשאר עד עולם חדלת־אונים להגשים אפילו פרט קטן מתכניתה האמביציוזית. להפך, [[W:ציונות מדינית|הציונות המדינית]] תצליח להגשים אותה בדרך טבעית וישרה. על־ידי מה שתושיב את העם היהודי בארץ־ישראל, על־ידי מה שתתן לו תנאים נורמאליים של חיי אומה אוטונומית... ההנחה המוקדמת ההכרחית לשם יצירתו של מרכז רוחני יהודי בציון הוא - קיומו של מרכז לאומי, טריטוריאלי ומדיני ליהודים בארץ־ישראל. זה הראשון אינו יכול להיות אלא התוצאה, הפרחים, שינובו מזה האחרון".{{הערה|''צוואה לציונות'' (1920) בתוך: '''מכס נורדאו אל עמו''', כרך שני, עמ' 224.}}
* "יש שעה, שהאדם חייב לבקש את ה[[צדק]] ב[[כוח]]."