יצחק רבין: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכה של 212.116.190.59 (שיחה) לעריכה האחרונה של דולב |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 25:
* "בתוך [[W:חיל הרגלים הישראלי|כוחות החי"ר של צה"ל]] בולטת [[W:חטיבת הצנחנים|חטיבת הצנחנים]] הסדירה משכמה ומעלה. הצנחנות בצה"ל אינה רק מקצוע צבאי. צנחנות היא אופי. היא מגלמת את התגשמות חלומה של הציונות לאו דווקא בהקשר הבטחוני־צבאי: אנשים יפים שמפעמת בהם אהבת האדם והארץ, בעלי רמה אישית גבוהה, נחישות עד תום, נכונות להקרבה. זוהי הרוח המייחדת את כל המתנדבים והנחשונים מאז ימי ראשית היישוב ועד עצם היום הזה. זוהי הרוח שהוליכה את ישראל, בוודאי את [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]], לשעותיהם היפות ביותר." ~ מתוך הקדמה שכתב לספר "[[W:אתי מלבנון|אתי מלבנון]]", מאת האלוף [[יורם יאיר]], משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1990, עמודים 7 - 8
▲* "עברתי הרבה מאז, אבל יש זיכרונות ומראות שלא נמחקו, ויישארו קשים לתמיד. השורות העצובות בספר שלך מתארות איך שמעתם ברדיו, בחדר האוכל בקרית ענבים לפני יציאה לפעולה, את [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]] מכריז על הקמת המדינה וחייל אחד מתחנן 'חבר'ה, תסגרו את זה, אני מת לישון, נשמע את ההכרזות מחר'." ~ על [[W:המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות|המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות]], מתוך הכתבה "[http://www.haaretz.co.il/1.1517160 מחרדה לא בונים מדינה]" מאת ניבה לניר, "הארץ", 7 באוקטובר 2011
* "זה היה עצוב. ובעיקר קשה. אם קראת, את יודעת: ל[[W:חטיבת הראל|הראל]] היו 220 הרוגים ו־617 פצועים בקרבות האלה. כמה מהם, ילדים ממש, נהרגו מולי. לעיני. כמה מהם קברתי במו ידי. אני מניח שגם אם הייתי בן 30 או 40 זה היה קשה. אבל הייתי בן 26, ו[[W:המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות|הדרך לירושלים]] וחיי האנשים שהופקדו להחזיק אותה פתוחה היו עליי, באחריותי. אם היה לנו זמן הייתי מבקש מיחזקאל (שרעבי, נהגו) לעבור בבית הקברות בקרית ענבים. מבחינתי, החלק הקשה ב[[W:מלחמת העצמאות|מלחמת העצמאות]] נשאר שם, ויישאר שם לתמיד." ~ מתוך הכתבה "[http://www.haaretz.co.il/1.1517160 מחרדה לא בונים מדינה]" מאת ניבה לניר, "הארץ", 7 באוקטובר 2011
| |||