משה קצב: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Dovole (שיחה | תרומות)
ביטול גרסה 136985 של יוני דוד (שיחה)
Dovole (שיחה | תרומות)
ביטול גרסה 136984 של יוני דוד (שיחה)
שורה 28:
* "שום הסכם קואליציוני לא יכול להכריח אותי לנהל את משרדי בצורה לא יעילה." ~ מגיב לסירובו של סגנו, ח"כ מנחם פרוש למיזוג בין משרדי העבודה והרווחה, 1984
* "קבעתי לעצמי כלל, שממנו לא תהיה שום נסיגה, שכל תכנית קיצוצים, תהיה אשר תהיה, אסור שתפגע ביכולת של העשירונים המתקיימים מקצבת הביטוח הלאומי. כל אדם במדינת ישראל, שפרנסתו וקיומו מותנים בקצבאות המוסד לביטוח לאומי - תהיה חריפות המשבר אשר תהיה - אסור שישלם אף לא שקל או אגורה בדך להבראה כלכלית." ~ בעת "המדיניות הכלכלית המצטמצמת" שהתרחשה כשכיהן כשר העבודה והרווחה, 1985
* "הייתי בטוח כי ממשלה שכזו, בתנאי רוטציה בין שני נושאי התפקידים הראשיים, תביא לירידה במתחים הפוליטיים ותעניק יותר סובלנות בין האידיאולוגיות השונות. אבל פרס סבר, כי על ידי כך שיבליט את המפריד בין שני המחנות וינגח כל העת את הליכוד, יגדלו סיכוייו להיות ראש ממשלה טוב, והדבר יסייע לו להיבחר גם לקדנציה הבאה. בכך הוא גרם נזק לאומי והכניס את העם למתחים פוליטיים. ממשלת האחדות יכלה לגשר על פני התהום הפעורה בין שתי המפלגות הגדולות זה עשרות בשנים, עוד מימי המנדט ובעיקר מאז רצח ארלוזורוב, אך החמיצה את ההזדמנות בגלל שמעון פרס." ~ על ממשלת האחדות הראשונה, 1986
* "תהליך ההבראה יתבע מחיר כבד מכל האולכוסייה על רבדיה השונים. אך מבחנה האמיתי של החברה הישראלית יהיה ביכולתה לחלק את הנטל בצורה צודקת, בהגנה מלאה על האוכלוסיות החלשות ובמניעת העמקתם של הפערים החברתיים." ~ סוקר את פעילות משרד העבודה והרווחה בעת ה"מדיניות הכלכלית המצטמצמת", 1985
* "אין ל[[פלסטינים]] זכות לישות לאומית. הם אינם זכאים היקרא עם, ואין הם זכאים למדינה משלהם. כדי שקבוצת אזרחים בעולם תהיה זכאית לישות לאומית, צריך שיהיו להם מרכיבים יחודיים מסויימים: ייחוד היסטורי, ייחוד תרבותי, ייחוד דתי, ייחוד לשוני וכיוצא באלה. לפלשתינים אין ייחוד. דרישתם למדינה משלהם קיימת עשרות שנים בודדות בלבד. לפני כן הם לא דרשו זאת מעולם."
* "הייתי בטוח כי ממשלה שכזו, בתנאי רוטציה בין שני נושאי התפקידים הראשיים, תביא לירידה במתחים הפוליטיים ותעניק יותר סובלנות בין האידיאולוגיות השונות. אבל פרס סבר, כי על ידי כך שיבליט את המפריד בין שני המחנות וינגח כל העת את הליכוד, יגדלו סיכוייו להיות ראש ממשלה טוב, והדבר יסייע לו להיבחר גם לקדנציה הבאה. בכך הוא גרם נזק לאומי והכניס את העם למתחים פוליטיים. ממשלת האחדות יכלה לגשר על פני התהום הפעורה בין שתי המפלגות הגדולות זה עשרות בשנים, עוד מימי המנדט ובעיקר מאז רצח ארלוזורוב, אך החמיצה את ההזדמנות בגלל שמעון פרס." ~ על ממשלת האחדות הראשונה, 1986
* "יש לי בטן מלאה על [[שמעון פרס]]." ~ ראיון לעיתון "הארץ", 1986
* "אין ל[[פלסטינים]] זכות לישות לאומית. הם אינם זכאים היקרא עם, ואין הם זכאים למדינה משלהם. כדי שקבוצת אזרחים בעולם תהיה זכאית לישות לאומית, צריך שיהיו להם מרכיבים יחודיים מסויימים: ייחוד היסטורי, ייחוד תרבותי, ייחוד דתי, ייחוד לשוני וכיוצא באלה. לפלשתינים אין ייחוד. דרישתם למדינה משלהם קיימת עשרות שנים בודדות בלבד. לפני כן הם לא דרשו זאת מעולם."
* "לא יהיה פילוג בתנועה, ואני מאמין שנצא מזה. בסך הכול הפערים לא גדולים. היה פה חוסר רצון מצד שרון ולוי להגיע לפשרה. נראה היה להם, כי על ידי הישענות על הסתה של צירים הם יוכלו להשיג את הועידה. אבל מכאן ועד לפילוג? עכשיו ניקח פסק זמן, יצטננו הרוחות, ויחזור שיקול הדעת. אם יפעל ההיגיון, לא יהיה פילוג. היה בוועידה רגע קשה, קשה מאוד, כאשר החלו ממחנה מסוים לצעוק על יצחק שמיר, ולא עוד אלא שהושמעו כלפיו גידופים. זו כבר לא התנצחות בין מחנות, אלא שאלה של תרבות ונימוס אלמנטריים." ~ לאחר פיצוץ ועידת הליכוד, 1986
* "ויכוחי סרק על הסעיף הרביעי או הראשון גרמו לאיחור בפתיחת הוועידה. זכיתי לגיבוי משמיר, מארנס ומשרון. הם הסכימו לכל מהלך או הצעה שהעלתי. רק דוד לוי לא נתן לי שום סיוע, לא הסכים לשום החלטה שקיבלתי, למרות שלא הייתה לא שום סיבה להרגיש מקופח. בכלל, בחודשים האחרונים דחה דוד לוי את כל הצעותי ונמנע בהפגנתיות משיתוף פעולה עימי. כל ההצעות לסדר היום שהגשתי נתקבלו על דעת שלושת השרים האחרים, ורק דוד לוי התנגד לכולן. לוי התנגד גם למינוי אנשיו להכנת הוועידה, להנפקת כרטיסי ציר חדשים ולכל מהלך שנקטתי. הוא הגיש נגדי שבע עתירות לבית הדין של התנועה והפסיד בכולן." ~ לאחר פיצוץ ועידת הליכוד, 1986
* "אם החרב הייתה נוגעת בצווארך, היא הייתה נשברת." ~ תשובה ל[[אריאל שרון]] שטען לקצב "חרב הונחה על צווארי", יולי 1988
* "יש לי ספקות ביחס לארה"ב, ועד כה היא הוכיחה שאינה ממלאת תפקיד של מתווכת הוגנת." ~ לאחר ועידת מדריד, 1991