ספר האי נחת: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ספר האי נחת''' (בפורטוגזית: '''Livro do De-sassossego''') הוא ספר מאת [[פרננדו פסואה]] הכולל קטעי פרוזה בנושאים מגוונים שנכתבו במשך שנים רבות. הספר יצא לאור ב־1982.

* "ובתוכי, כאילו השאולה[[גיהנום|שאול]] עצמהעצמו צוחקתצוחק."

* "איזה [[אושר]] גדול לא להיות אני!"

* "כל אחד מאתנו הוא כמה, הוא רבים."

* "אני מגוון יותר מהמון אקראי, אני רב פנים יותר מהיקום הספונטני."

* "כל התקופות שייכות לי לרגע, כל הנפשות שכנו בי אי-פעםאי־פעם."

* "בעוברנו ליד הדקלים, היתההייתה לנו האינטואיציה הדקה של ארצות אחרות."

* "עלה בנו הבכיה[[בכי]] וה[[זיכרון]], כי אפילו כאן, בהיותנו מאושרים, לא היינו באמת מאושרים."

* "זו היתההייתה מועקה מוחלטת ולשמה, אך מבוססת על דבר-מהדבר־מה. בעומק האפל של נשמתי, כוחות בלתי נראים, בלתי מוכרים, ערכו קרב שהווייתי היתההייתה בו שדה הקרב, וכולי רעדתי מן הטלטלה העלומה."

* "הבה נכסה, הו שוקטת, בתכריך של פשתן עדין את הצדודית הנוקשה של אי-השלמותאי־השלמות שלנו."

* "נחשב לגדול המשוררים המודרניים של פורטוגל, אם כי הספר המפורסם ביותר שלו הוא דווקא ספר ה"'אי נחת"', שקטגוריאלית אפשר לכנותו פרוזה, אבל הוא בעצם הכלהכול: גם פרוזה, גם [[שירה]], גם הגות, גם [[פילוסופיה]], ובעיקר חוויה ספרותית חד פעמית שכנראה 'פתחה את דרכו' להכרה כלל עולמית." ~ עמיחי שלו

* "במקום דלת, פותח פסואה חלון אל תוך עצמו, ומבקש להחליף בנוף הפנימי שהוא מוצא שם את נופה של המציאות החיצונית. עושרו של הנוף הזה הוא הנוחם שהוא מספק לעצמו. ההחמצה הגדולה שלו היא כל מה שאפשר לקבל רק דרך היציאה אל המציאות עצמה: [[אמפתיה]], [[חמלה]] אנושית, חיוכו של הזולת." ~ נעמה כרמי