זיכרונותיה של נערה מחונכת

זיכרונותיה של נערה מחונכת (בצרפתית: Mémoires d'une jeune fille rangée) הוא ספר מאת סימון דה בובואר על קורות חייה. הספר נכתב בהיותה בת חמישים שנה ויצא לאור ב־1958. התירגום לעברית יצא לאור ב־2010.

---

• "מילדותי המוקדמת לא נותר לי אלא רושם מטושטש."
• "הייתי יושבת על ברכיה, בחיקה הענוג והמבושם, ומכסה בנשיקות את עורה הרענן."
• "ההגנה, הפינוק, והשעשוע שבחידושים בלתי פוסקים עשו אותי לילדונת שמחה מאוד."
• "כשידעתי שלא צריך להתייחס ברצינות לכל דבריה של לואיז, לא הקשבתי לה עוד באותה כניעוּת כמקודם."
• "הורי ענו ברצון לשאלותיי; אי־הידיעה שלי התפוגגה ברגע שניסחתי אותה במילים."
• "כנראה חוויתי את הסתירה הזאת בעוצמה, אם אני זוכרת כך בפרטי־פרטים את הספר המאויר."
• "מצאתי חן בעיני עצמי ורציתי למצוא חן בעיני אחרים. ידידיהם של הורי עודדו את יהירותי: הם החניפו לי, פינקו אותי."
• " יוקרתה של המילה הכתובה היתה בעיני גדולה עוד יותר מזו של המילה המדוברת."
• "בבית, גם הפחותה שבזוטות עוררה שפע תגובות והערות; היו מקשיבים בשמחה לסיפורים שלי, חוזרים על הדברים שאמרתי."
• "הבטחתי לעצמי לא לשכוח, כשאהיה גדולה, שילד בן חמש הוא כבר אדם שלם. בהתייחסם אלי בזלזול, המבוגרים התכחשו לעובדה הזו."
• "הניצחונות הקטנטנים הללו עודדו אותי שלא להתייחס לכללים, לטקסים ולשגרה כאל עובדה מוגמרת."