אבות ישורון: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
הרחבה
שורה 4:
==מתוך שיריו==
* "[[זכרון|זכרונות]] הם בית."
* "היו לי פניך יפים אל פניי."
* "גְּדֹולִים יִסורִים שֶׁהֵם לְבַד."
* "בשעת פתיחת נעילת השערים."
* "המפל הוא מפלה של ה[[זמן]] העומד."
* "זֶה סֹד גֵּאֻת וְשֵׁפֶל. זֶה סֹד תּוֹרַת הַגַּעְגֻּעִים."
* "עתים הוא קול העם, עתים הוא קול בודד."
* "ב[[תל אביב]] אהבתי בתים עד שנחרבו וניבנו מחדש."
שורה 13 ⟵ 15:
* "בואי ניפרד, פרידה היא שפת הדבקות. אני לא הוגה שמך, את לא הוגה שמי."
* "כל הנהרות הולכים אל הים והים אינו מלא כי כל הנהרות חוזרים אל הנהרות."
* "אבל יהיה מי האיש, יבוא או לא יבוא. ואם יבוא – טוב. ואם לא – אבל כן יבוא."
* "לי אמר: הייה בריא. בנו הארץ. אל תיקח הכל ללב. אל תגיד שזה כואב. אל תצא מן הכלים. כי חבל על המילים."
* "אבל יהיה מי האיש, יבוא או לא יבוא. ואם יבוא – טוב. ואם לא – אבל כן יבוא."
* היום שהתפשטתי ראיתי לאחר זמן רב את רגלי. מכל איברי גופי, הכי מכוסים עליי. הלכתי בהן בלי להביט בהן. זרקתי אותן לשמים, הבאתי אותן עוד מהבית."
* "איך נקרא שאני מקבל מכתבים מהבית והבית איננו? איך נקרא שאני מקבל מכתבים מהבית, ואיש לא חי? איך נקרא שמהבית כותבים לי, והמכתב לא נכתב?"
שורה 20 ⟵ 22:
==אמרותיו==
* "משורר הוא מי שיש לו מסמר תמידי בתוך הנעל."
* "השבר הסורי-אפריקאי." ~ ביחס ל[[מלחמת יום הכיפורים]]
* "היידיש הזאת שדיברה אלי, אל בן העליה, בקול של שכינתא בגלותא: 'למה עזבתני?' "
* "לשון לסופר כצעצוע לילד. לשון ביד יוצר – הוא לא מרגיש בה, עד שלא שובר אותה; וכשהוא מפיל אותה – הוא שומע את קולה של הלשון, השפה שהיא שלו."
* "אינני הולך לכתוב דברים שהתכוונתי. אני הולך לכתוב דברים המגששים באפילה... אני לא מגיע לשיר אף פעם. לרחשושים ולזעזועים אני מגיע, ולמלים סדוקות ומרוסקות."
 
* "השיר הוא דרך חיים. כל מה שנדבק לך בדרך מן החימר, מהבוץ, מהאדמה - זה השיר. התהליך של הקמת שיר הוא השיר. השיר זה לא מה שנדפס בעיתון, הוא תמיד נשאר איפה שהמערבל הזה שאוסף את הביצים והקליפות והבצל והמלח."
==נאמר עליו==
* "בניגוד למשוררי דור הפלמ"ח (הצעירים ממנו בדור), העדיף הומור גרוטסקי ודקויות של טון על פני פאתוס, מורכבות קיומית-נפשית על-פני עמדות אידיאולוגיות; ולעומת משוררי שנות החמישים שהתבצרו בַּפרטי, בלטה שירתו בפתיחותה ל[[היסטוריה]] ובחיבורה למיידי-פוליטי." ~ לילך לחמן