גיור: הבדלים בין גרסאות בדף

** רב [[w:חיים_אמסלם|חיים אמשלם]], זרע ישראל, עמ' רל"ט

* אנו מעלימי עין, ואחר שתתגייר אנו משיאין אותם זה לזו בחופה וקידושין כדת משה וישראל

* אם נתגיירו כשמלו וטבלו, כבר יש להם דין גר

* ישראל הוי (כלומר, הוא נחשב יהודי על פי ההלכה) אם רק מל וטבל לשם יהדות גם כשכוונתו לחזור לעבודת כוכבים ומזלות.

* יש לחתור לכך שכל גיור המתבצע על פי ההלכה יוכר על ידי ארגון רבנים מרכזי. יחד עם זאת, כל המתגייר בבית דין כשר (כלומר אורתודוקסי) הרי הוא יהודי על פי ההלכה, גם אם לא יוכר גיורו על ידי ארגון רבנים מרכזי. כי בגיור, הכל לפי ראות עיני אותו בית הדין המגייר

** רב חיים אמשלם, מכתב גילוי דעת משנת תשע"ה

* להחזיקו לישראל כשר לנאמנות לעדות וכדומה – בזה חוששין לו עד שיתבאר צדקותו או עד שתראה אחריתו, אם הוא שומר מצוה יש לו דין יהודי כשר ונאמן ואם לא הרי הוא כישראל מומר

* יש יותר אחריות בדחיה (של גר) ממה שיש בקבלה אם הוא שלא כדין ...  אם מטעה אותנו שאמר שהוא לשם שמים והוא שקר, ועל זה קבלנו אותו, מה הרעש הגדול, הא מבואר ביבמות כ"ד ובשו"ע סוף סימן רס"ח שגם אם ודאי היה שלא לשם שמים, וגם הבית דין ידעו ועברו וקבלו, הוא גר גמור ככל דיניו... ואמנם נשפטה לאידך צד, אם אין מאמינים אותו ודוחים אותו, ובאמת הוא גר צדק, ויש לו הארה קדושה באיזה זכות להיות גר גמור ולבנות בתים נאמנים בישראל, כמו עובדא דתמנע (מעשה תמנע) ... עד כמה מכשול הזה מגיע... ונענשו האבות על ידי חטא זה שנולד ממנה עמלק שהוא מקל מרדה לישראל עד עת הקץ. אם כן, האחריות שיבטל נפש טוב יותר סכנה, מסכנה זו לקבל אינו ראוי, לכן ודאי יש להקל

* אמרו חכמים קשים להם גרים לישראל כנגע הצרעת שרובין חוזרין בשביל דבר (כלומר שרוב הגרים מתגיירים שלא לשם שמים) ומטעין את ישראל ... ועתה בעוונותינו הרבים שהפריצים פורצים בראש שהם מראשי אלפי ישראל (כלומר גם מנהיגי הקהילות היהודיות אינם שומרים מצוות כהלכה) מה יש לפחוד שילמדו ישראל מהגרים?!

** שו"ת ר"א גוטמאכר, יו"ד, סי' פז

* ובדיעבד מספיק בזה [שטובל מרצונו] שייחשב כקבלת המצוות על ידי זה ... שטובל עצמו להיות גר ולהיכנס בדת ישראל

* קבלת עול תורה כלולה בהודעת עיקרי הדת ... ואין הודעה ללא קבלה דאל"ה לא פעלה כלום. עיקרי הדת הן יחוד השי"ת ואיסור ע"ז.

** אשר למלך, איסורי ביאה, יג:א

* אם היא סברה שסידורי החיים בקיבוץ לא יאפשרו לה (לשמור מצוות) ... הוי כעין אונס שעומד לבא עליה לפי דעתה ואינו חיסרון בקבלת המצוות

* לרמב"ם אין קבלת המצוות מעכבת כלל בדיעבד

* למה דווקא מצוות אלו? שאלה גדולה. אמנם אלו נושאים מאד מרכזיים אבל עדיין מה גורם להעדיף אותם? בעיניי, במציאות שלנו, גם שלושת הדרישות הללו אינן תורה מסיני, ועל כך קיבלתי אישור מאחד מגדולי תלמידי החכמים בדורנו

* אין צריך סמיכה לגייר גרים ואדרבא בית דין של הדיוטות עדיפי בזה

* כלל ברזל קיים במשפטי התורה - הסוגיא במסכת בבא בתרא קובעת, ללא חולק:  'בית דינא בתר בית דינא לא דייקי'!  כלומר, מקרה שנדון בבית דין אחד, אף בית דין אחר איננו רשאי לטפל בו ולהטיל דופי במעשהו של קודמו

* כל מי שמוגדר כזרע ישראל יש להקל בהליכי גיורו ולחייבו רק באותם חלקים של הגיור שמעכבים גם בדיעבד

* שיקבל עליו הגירות וזהו כוונת הגמרא (יבמות ד' מ"ז ע"ב) 'קס"ד לקבל עליו עול מצות' רוצה לומר - שיתרצה בזה לקבל הגירות ולא בעל כרחו.

* הרבמ"ם ורש"י סברו דלא צריך להקדים קבלת מצוות לפני מילה וטבילה, ולא מעכב בכלל קבלת מצוות ... אם רק טבל לשם יהדות – הרי זה גר

* ואם גם יזיד אחר הגירות  מיד ולא ישמור כחוקי דת משה ויהודית דינו מעתה ככל איש יהודי מפושעי ישראל בעלי עבירה

* האמת היא, שכל גיור מיסודו הוא הצטרפותו של המתגייר לעם היהודי ... חיוב המצוות של כל אחד מעם ישראל הוא תוצאה של שייכותנו לעם היהודי.

* לעניין לאכול משחיטתו ... ולשתות מיינו וכו', היינו לקולא (להקל) להאמין שיהיה יהודי כשר (כלומר יהודי שומר מצוות), לזה חוששין לו עד שיתבאר צדקותו, אבל ודאי ישראל הוא משנתגייר בלתי ספק

* אף זו שנתגיירה לשם איש ולא קבלה עליה עול מצוות כלל, מכל מקום גיורת היא בלתי ספק.

* אנו מגיירים נשים שבוודאות אנו יודעים שאינם מתכוונים לשמור על טהרת המשפחה

* קבלת מצוות אין הכוונה שיקבל עליו '''לקיים''' את המצוות, אלא הכוונה היא כניסה ליהדות שיש לה מצוות כאלו, והוא מסכים להיות יהודי ככל היהודים שמצווים במצוות כאלו אף שאינם מקיימם ... אבל אין הכוונה שמתחייב לקיים המצוות, ולכן גם אפילו הוא בעצמו יודע שלא יקיים וגם לנו ברור שלא יקיים ואין בדעתו מתחילה לקיים ... גם זה בכלל קבלת מצוות

* דווקא אם לא טבל ומל בפני ג' (שלשה אנשים) הוא דקבלת המצוות מעכבת אם לא הייתה בפני ג', אבל אם מל וטבל בפני ג' אפילו אם הם הדיוטות דעל ידי זה הוא נכנס לגירות, וגם לא הודיעוהו המצוות בכלל אין זה מעכב ... מכיוון שמל וטבל לשם גירות היינו קבלת המצוות, שאם לא היה מקבל לא היה מל וטבל

* אי אפשר לבטל את גיורם של גרים שנתגיירו בבית-דין אורטודוקסי, אף על פי שלא היו כנים בבית-הדין ולא קיבלו על עצמם באמת לקיים את כל מצוות התורה, כל עוד שבאמת הם רוצים להיות יהודים, ורוצים להשתייך לעם ישראלדקבלת המצוות הוי רק מכשיר, ועיקר הגירות הוי מילה וטבילה וכו', ואם מל וטבל לשם גירות – אף דלא קיבל עול מצוות תחילה הוי גר מן התורה, דבודאי שקבלת עול מצוות תחילה הוי רק דרבנן

* גם לע"ד מצותה חלה כבר על כל מי שבא להתגייר

* [על כוונת הגרים לקבל מצוות] דברים שבלב אינם דברים ... בדיעבד הם גרים גמורים

* דלעיקר מעשה הגירות ודאי בעינן (צריכים) רצון להתגייר, ולהכי בגדול (ולכן כאשר מדובר במבוגר) שואלים אותו אם רוצה בגירות שזו קבלת המצוות

** רב שלמה זלמן אוירבך, טוב משה, עמ' רנא

* דקבלת המצוות הוי רק מכשיר, ועיקר הגירות הוי מילה וטבילה וכו', ואם מל וטבל לשם גירות – אף דלא קיבל עול מצוות תחילה הוי גר מן התורה, דבודאי שקבלת עול מצוות תחילה הוי רק דרבנן

* [אם הגר מקבל התורה חוץ מדבר אחד] רק אין מקבלים אמרו. ויש לומר דאם קבלוהו הוי גר (אם עבר בית הדין על האיסור לקבל אותו, בדיעבד הגר נחשב יהודי על פי ההלכה)

* ומה שהצריך הרמב"ם להמתין עד שתתברר צדקתם, יש לומר שזהו רק לעניין שיהיה נאמן על האיסורים כישראל (כלומר שניתן יהיה לסמוך על כשרות האוכל שהוא מגיש וכדומה)

** רב הראשי אברהם יצחק קוק, שו"ת דעת כהן, סי' קנג

* לדעת הרמב"ם אין קבלת המצוות מעכבות כלל

* נראה להביא ראיה מפירוש רש"י והתוספות (מגדולי רבני ימי הביניים) ... שיודעים אנו שרוב הנכרים המתגיירים לא ישמרו מצוות שקיבלו עליהם

** קובץ אור המזרח, ל"ח, עמ' 258

** רב ברוך רקובסקי, ברכת אבות, סי' ז

* [לפני הגיור שהגר] שילמד חודש ימים את עיקרי היהדות והדינים

* משיטת הרמב"ם שלא הביא את דין המחאה בהלכות איסורי ביאה (שם מרוכזים כל דיני הגיור) אלא רק בהלכות מלכים, נראה שהסיבה לבחירתו זו של הרמב"ם היא שאין הוא רואה את המחאה כקשורה לקבלת המצוות אלא לחוסר רצונו של הגר להשתייך לאומה הישראלית

* לאחרונה עלתה לדיון ציבורי השאלה אם יש צורך שכל הגיורים יהיו כפופים לסמכות הלכתית מרכזית אחת, או שניתן לאפשר הקמת בתי דין שיש להם סמכות הלכתית אוטונומית. ברור שאין מקום לחוקק חוק או לקבוע נוהל שכל הגיורים צריכים להיות כפופים לסמכות הלכתית מרכזית אחת. מעולם לא היה דבר כזה בישראל והדבר עלול לעקור את הגרות. אם יכפפו את כל הגיורים לאישורה של סמכות הלכתית אחת עלול להיווצר מצב שיש בו נעילת דלת לקבלת גרים. אדרבה, לאורך הדורות כל בית דין היה רשאי לגייר, והרי אפילו בימי הסנהדרין בתקופת הלל ושמאי ראינו ששמאי דחה כמה גרים ואילו הלל גייר את אותם גרים (שבת לא, א) – ומוכח שיש מקום לכך שיהיו הבדלים וגישות שונות בין בתי הדין. דווקא השמירה על גיוון בין בתי הדין היא היא שמאפשרת את קבלת הגרים

* מאי (מה) שיחלל את השבת ושאר עבירות, אין זה כמחאה על הגירות רק שעבר עבירה כישראל ובוודאי דהוי (שהוא) גר.

* אין מקבלין אותו, היינו במַתְנֶה (תנאי) שלא לקבל ושיהיה מותר לו דבר זה מן הדין, בזה אין מקבלים אותו.

** רב חיים עוזר גרודינסקי, שו"ת אחיעזר, חלק ג, סי' כו

* לגיירו [ילד מזרע ישראל] על פי בקשת אמו הנכרית, אף על פי שאינה מתגיירת עמו, שפיר דמי

* אמר ר"י דהיינו היכא (היכן) שמשיאין (משדלים) אותן להתגייר או שמקבלין אותן מיד. אבל אם הן מתאמצין להתגייר יש לנו לקבלם

** תוס', יבמות קט:ב, ד"ה רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים

** ב"ח, יו"ד, סי' רסח

* גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר.

* מפני זה אמרו חכמים: 'קשים גרים לישראל כנגע צרעת', שרובם חוזרין (מתגיירים) בשביל דבר (כלומר משום שמתאהבים ביהודי/יה או להפך, וכדומה) ומטעין את ישראל

** רמב"ם, איסורי ביאה, יג:יט

** שו"ת הרשב"ץ ח"ג, סי' מז

* ודאי דאסור ללמדו מקודם (שיתגייר) ... ואין בכחי להתיר.

* ואמר ר"א לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים

** פסחים, מז:ב