פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 299 בתים ,  לפני שנה
מ
הגהה
[[קובץ:World Economic Forum Annual Meeting Davos 2005 (346655258).jpg|ממוזער|286px|שמעון פרס]]
'''[[w:שמעון פרס|שמעון פרס]]''' (במקור: '''פרסקי''') (2 באוגוסט 1923 - 28 בספטמבר 2016), נשיאה התשיעי של [[מדינת ישראל]], ראש הממשלה השמיני שלה, חתן פרס נובל לשלום, שר בממשלות ישראל וחבר [[הכנסת]] במשך 48 שנים.
 
 
==על החיים==
* "אני מבטיח לכם, כשיבוא היום, אני לא אשכח למות."
* "הבריאות שלי מאכזבת את הרופאים." ~ עונה לשאלה האם גילו המופלג מקשה עליו לתפקד כנשיא מדינה
* "לא אכפת לי ל[[מוות|מותלמות]] מחר בבוקר. אני לא מפחד מהמוות. אני לפעמים מתעורר ומצטער שאינני מת. נמאס לי, אך אני מבין שאיש לא יוכל למלא את תפקידי."
* "כולם יבואו להלוויה שלי. הם ירצו להיות בטוחים, שלא קמתי מהארון." ~ נחום ברנע, "אני לוזר?", 16 במאי 1997, ידיעות אחרונות
 
* "ה[[טלוויזיה]] עשתה את הדיקטטורה לבלתי אפשרית ואת הדמוקרטיה לבלתי נסבלת."
*"אם אתה לא מנהל משא ומתן עם ה[[פלסטינים]] אז יש לך אינתיפדה בלי פתרון." ~ מתוך סרט "שנות המדינה"
* "אני הכנתי נאום, אני לא אקריא אותו, אני אשיב ישר לשאלות של יצחק. איזו אמינות אני הפרתי?! איזו בעיה של אמינות יש לך איתי, [[יצחק רבין]]?! אני כתבתי נגדך [[W:פנקס שירות|ספר]]?! אני קראתי אותך [[W:חתרן בלתי נלאה|בשמות]]?!" ~ בשיא היריבות שלו עם יצחק רבין, כתשובה לכך שרבין כתב דברים נגדו בספר '"פנקס שירות'."
* "אני שומע את חבריי אומרים 'פרס הוא לוזר.' אני הפסדתי?!" ~ בכנס תומכי [[W:מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]], כשפנה בנאום ההפסד למתנגדיו שהשמיצו אותו, והקהל השיב "כן!"
[[קובץ:Shimon Peres in Brazil.jpg|ממוזער|250px|שמעון פרס]]
* "טכנולוגיה בלי אתיקה זה רוע, אתיקה בלי טכנולוגיה זה עוני", ספטמבר 2016.
* "מספר ההסכמים שהפרו הערבים אינו נופל ממספר ההסכמים שקיימו." ~ מתוך ספרו ''כעת מחר'', עמ' 255, 1978.
* "אני רואה איך הם אוכלים את הגליל וליבי שותת דם, כי הייתי ממקימי רמות נפתלי ואני רואה 300 בתים שנקנו על ידי ערבים וזה ראשיתו של התהליך. הם גרים בבתים בעפולה ובעכו והם כובשים רחובות שלמים." ~ בשיחה עם [[מנחם בגין]] ו[[משה ארנס]]. 31 באוגוסט, 1978 {{הערה|בתוך: גידי וייץ, [http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.3092927 פרס לבגין: "ירדן היא פלסטין, אני נגד מדינה ערפאתית"], אתרבאתר הארץ, 11 באוקטובר 2016}}
* "אנחנו לא מפחדים מכם. לא מהפשיזם, ולא מהחומייניזם, ולא מהתנועות המזרחיות שלכם. בוז... בוז לך. זה עם תרבותי, עם תנועות מזרחיות מתווכחים?! תתביישו לכם! אל תקלקלו את שם בית שמש! ככה נראה העם של [[מנחם בגין|בגין]]. שיכורים... אל תצעק אתה. כזה עם אתם רוצים, או עם מתורבת?! תפסיק עם ה[[שנאה]] שלך. אין לך שום זכות לשנוא. אתה לא יודע שום דבר. [[שנאה]] וריב אחים, שנאה וחוסר תרבות. עם תנועות מזרחיות תנצחו בבחירות?! עם תנועות מזרחיות, ככה?! מי שלא רוצה ש[[ישראל]] תיהפך למדינה ערבית, אל יצביע בעד החבר'ה הנלהבים האלה!" ~ לתומכי ליכוד בבית שמש, 1981
* "אתה בוחר בין ציונות לבריונות." ~ ל[[מנחם בגין]] במודעת בחירות לכנסת העשירית, 1981
* "איך אמר הנביא ישעיהו? תחלוף סופה יחלוף סער." ~ ראיון בערוץ הראשון בפרוץ [[מלחמת המפרץ|מלחמת המפרץ הראשונה]], 17 בינואר 1991
* "מצא מצא, מצה יבשה." ~ לועג לחבר הכנסת [[w:יהושע מצא|יהושע מצא]]
 
==ציטוטיו כראש ממשלת ישראל ==
*מתוך פרוטוקול הישיבה{{הערה|הציטוטים נלקחו מ[http://www.haaretz.co.il/news/politi/1.2671809 כתבה באתר הארץ]}} בה נידון "[[w:חוק ההסדרים|חוק ההסדרים]]":
:מנכ"ל משרד האוצר, עמנואל שרון: "אין לנו זמן לעשות תוכנית רב־שלבית ולפיכך, אנו צריכים ללכת לתוכנית שהיא בפירוש תוכנית שיש בה הימור."
* "זה קורה גם לצעירים שבינינו." ~ תגובתו להתמוטטות [[לאונרד כהן]] בהופעה, מספר שבועות לפני הגעתו לישראל
 
==ציטוטיו כנשיא מדינת ישראל ==
[[קובץ:Israeli President Shimon Peres in Jerusalem--April 22 2013a.jpg|ממוזער|250px|שמעון פרס כ{{קישור|נשיא מדינת ישראל}}, 2013]]
* "בזמנו נחשבתי לחצוף, פנטזיונר. אבל כשראו שדברים השתנו, שאני באמת משרת את המדינה ולא עושה לביתי, היחס השתנה. צריך לזכור גם שבשנים האחרונות הציבור נחשף לפרויקטים רבים שקידמתי ושהיו חסויים בעבר. קידום תהליך השלום, ועוד רעיונות ופעולות שקיבלתי עליהם הרבה ביקורת, נתפסים היום כהצלחה. ולזה צריך להוסיף את בניית הכור הגרעיני, הקמת התעשייה האווירית, מבצע אנטבה, היציאה מהאינפלציה בשנות ה־80, בניית מערך הטילים. אגב, זכיתי לחמישים אחוזי תמיכה בקרב מתנחלים ודתיים." ~ שמעון פרס על השינוי שחל בציבור הישראלי כלפיו (ישי הולנדר & אריאל שנבל & אורלי גולדקלנג, [http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/594/981.html?hp=1&cat=404&loc=2 '''"הנשיא פרס בראיון פרישה: לא מתחרט על אוסלו"'''], אתרבאתר NRGnrg, תאריך{{כ}} 11.7. ביולי 2014)
* "אנחנו כעת בעידן אחר. היום החקלאי צריך מדע כדי לכבוש חלקה, והמדע לא צריך כוח. בשנים האחרונות אנחנו רואים איך מהפכות אמיתיות מתרחשות בלי נשק. כשסטלין ולנין רצו מהפכה, הם רצחו 20 מיליון איש. היום, קם לו בחור צעיר בשם [[W:מארק צוקרברג|צוקרברג]] - בלי צבא ובלי אידיאולוגיהאידאולוגיה, ספק אם בכלל קרא את [[קרל מרכסמרקס|מרכס מרקס]] - ועשה מהפכה. המהפכה של הקומוניסטים פשטה רגל; המהפכה שלו – בלי להפעיל שום כוח – תראה מה עשתה. מי שירצה להיות בדרך של סטלין, אין לו עתיד." ~ שמעון פרס על המהפכות שחלו בעולם ועל כברת הדרך שצעדה האנושות (ישי הולנדר & אריאל שנבל & אורלי גולדקלנג, [http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/594/981.html?hp=1&cat=404&loc=2 '''"הנשיא פרס בראיון פרישה: לא מתחרט על אוסלו"'''], אתרבאתר NRGnrg, תאריך{{כ}} 11.7. ביולי 2014)
* "צריך להבין דבר פשוט - את אופייה של [[ארצות הברית|אמריקה]]. זו ארץ שיש בה המון נדיבות. כלפינו, אבל לא רק כלפינו. אמריקה עשתה את גדולתה מזה שהיא נתנה ולא לקחה. ומי שלא מבין את זה, לא מבין את אמריקה. על כן, מול אמריקה אל תלך באופן כוחני. הנשיא אובמה ציטט פתגם - 'אדם שיש לו פטיש חושב שכל בעיה זה מסמר' - מה אני יכול לעשות שלא כל בעיה היא מסמר, והפטיש לא עונה על כל הבעיות? אמריקה זו ארץ עם הרבה תחכום. סופיסטיקציה. מאות אלפי פרופסורים, לא רק סטודנטים. על כן אי אפשר לדבר כל הזמן עם מכות אגרוף על השולחן. יש גם סגנון, והסגנון עושה את שלו." ~ שמעון פרס על יחסי ארה"בארצות -הברית ישראלוישראל (ישי הולנדר & אריאל שנבל & אורלי גולדקלנג, [http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/594/981.html?hp=1&cat=404&loc=2 '''"הנשיא פרס בראיון פרישה: לא מתחרט על אוסלו"'''], אתרבאתר NRGnrg, תאריך{{כ}} 11.7. ביולי 2014)
* "אפילו הוליווד הגדולה לא הייתה יכולה לארגן את מה שהמוסד יצר. שום סרט לא יוכל לתאר את המציאות הזו. אתם ללא ספק ארגון הביון הטוב ביותר בעולם. שיקמתם את ההיסטוריה של העם היהודי ויש לכם חלק גדול מאד בקיומו וייעודו של העם היהודי ומדינת ישראל." ~ נשיא המדינה בביקור פרידה שערך מעובדי המוסד, ראשי האגפים וראשי הארגון לדורותיהם (עמוד הפייסבוק של שמעון פרס)
* "אנשים חושבים שאני מפנטז. אני לא מפנטז שום דבר. ואם כן, יש לי רישיון לפנטז, כי כל מה שפונטז הפך למציאות." ~ על חשיבות ההשקעה ב[[חינוך]], בראיון לידיעות אחרונות, 9 במרץ 2012
* "גם אם אפסיד הרי שזה לא יהיה ההפסד שלי, אלא ההפסד של כולם." ~ על המירוץ לנשיאות, טרם בחירתו
* "התחתנת עם רפתן, קיבלת נשיא." ~ לאישתו, עם בחירתו לנשיא המדינה, יוני 2007. תשובתה: "אני מעדיפה רפתן."
* "חייבים להיפטר מהשטחים." ~ בראיון לסוכנות AP ביום השבעתו לנשיא המדינה
* "אסור לתת למיעוט של 1.5 מיליון פלסטינים בעזה לקבוע את עתידו של העם הפלסטיני כולו." ~ בפגישה עם [[w:חאבייר סולאנה|חאבייר סולאנה]], הממונה על מדיניות החוץ באיחוד האירופי, 18 ביולי 2007
* "חלומי לא היה להיות נשיא, חלומי היה להיות רועה צאן או משורר של כוכבים." ~ מתוך נאום ההכתרהההשבעה לנשיא, 15 ביולי 2007
* "אם נקפוץ בראש ראשונים, כולם ישמחו שנשבור את הראש." ~ מתוך נאום בכנס הפתיחה של "[[w:LEAD|Lead]]", בנוגע לאיום האיראני
* "[צריך] לשים דגש על החזון לא על שינון." ~ מתוך נאום בכנס הפתיחה של "Lead"‏, 2007
* "אני חושב שהתרומה הגדולה ביותר שה[[יהדות|יהודים]] הביאו לעולם היא חוסר שביעות רצון." ~ מתוך ראיון עם אלי יצפאן, אפריל 2010
* "יש דבר אחד שהוא נורא כמו [[מוות]] - וזה השיעמום. אנשים משועממים זה מתים מהלכים. " ~ מתוך התוכנית "עובדה", 2011
* "הסתכלתי על הבחורים האלה, הם אכן נראו צעירים פנטסטיים, אבל רחוקים מלהיות פנטזיונרים.נפרדתי בין היתר מ[[דן שומרון]], שפיקד על המבצע, מיוני והלוחמים האחרים. בתוך המטוס לא עמד שום מתח. כאילו יוצאים להמראה רגילה. בשלוש לפנות בוקר שמעתי דפיקה בדלת. [[מרדכי גור|מוטה גור]] עמד בפתח חיוור כסיד: 'שמעון, יוני איננו. כדור פגע בו בגב ופילח את ליבו' לא הצלחתי לעצור את דמעותיי. יוני היה עבורי נציג של החזק והיפה שבתוכנו." ~ נשיא המדינה שמעון פרס על סא"ל יוני נתניהו, שנפל ב[[W:מבצע יונתן|מבצע אנטבה]] ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/257/967.html מקור]).
* "בגיל כזה פורשים?" ~ על פרישתו של אהוד ברק מהפוליטיקה, 26 בנובמבר 2012.
 
===[[w:ועידת האו"ם נגד הגזענות (2009)|ועידת דרבן 2]]===
* "הילדים שלנו מתים עליכם." ~ בטקס פתיחת המכביה ה־18
 
=== בכנס יום הולדתו ה -ה־90 90===
* "הכיכרות חזקות מן הפרלמנטים."
* "מנהיגים לא צריכים להוביל, אלא להסכים להיות מובלים על ידי העם שלהם."
 
===לאחר סיום תפקידו כנשיא המדינה===
* ""אין ממשלה, אין ראש ממשלה. שבע שנים הוא (בנימין נתניהו) בזבז, היינו יכולים להחליט ולעשות, ולא עשה כלום. תראה את הגז. כמה זמן בזבזו על הגז הזה. תלכו לנורווגיה, תראו מה עשו שם, ותעשו אותו הדבר. מה כל כך קשה בזה?... אני לא רואה בישראל כוח לשנות. אני לא רואה אצל הפלסטינים כוח לשנות. אני לא חושב ששתי חולשות מייצרות כוח. זה שטויות. אני לא רואה בישראל אף אדם אמיץ. אני לא מכיר אחד. האמיצים הולכים היום להייטק. גם אצל הפלסטינים אין אמיצים, למרות שהעובדה שאבו מאזן עדיין נלחם בטרור היא נס שבנוי על לא מעט [[אומץ]]." ~ בריאיון האחרון לבן כספית טרם פטירתו (בן כספית, [http://www.maariv.co.il/journalists/Article-559230 '''"שמעון פרס ידע להפוך כל תבוסה למנוע צמיחה, כל מפלה למנוף"'''], אתרבאתר מעריב, תאריך 2.10. באוקטובר 2016)
*"חוק הלאום עלול לזעזע את העם ולפרק את מעמדה הדמוקרטי של ישראל מבית ומחוץ. קולו של [[דוד בן גוריון|בן גוריון]] תובע מאיתנו להיות מה שישראל נועדה להיות - מדינת מופת שפויה ונאורה השוחרת צדק, שוויון ושלום." ~ שמעון פרס מתבטא בענייןעל הצעת חוק הלאום של בנימין נתניהו (סיידלר ש., [http://www.haaretz.co.il/news/politi/1.2498094 "פרס: חוק הלאום הוא ניסיון לשעבד את מגילת העצמאות לצרכים פוליטיים"], אתרבאתר הארץ, תאריך27 בנובמבר 27.11.2014)
* "שלא יספרו לך סיפורים, כל אדם רוצה להיות [[אהבה|אהוב]]. זה אנושי." ~ שמעוןמתוך פרסהסרט בסרט '"להיות שמעון פרס'" (שילוני ס., [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4592568,00.html "להיות שמעון פרס: ממלכתי. ממלכתי מדי"], אתרבאתר YNETynet, תאריך{{כ}} 17.11. בנובמבר 2014)
* "שני אנשים הם יותר משניים ואיש אחד הוא פחות מאחד." ~ שמעון פרס בראיון לכבוד 20 שנה לרצח יצחק רבין, (25.10.15) באוקטובר 2015
 
==נאמר עליו==
* "פרס הוא לא מפסידן. הוא מצליחן. חייו עמוסי הישגים - חיים מרתקים ומאושרים...מחוץ לגבולות ישראל יצא לו מוניטין שאין שני לו! הוא הטביע חותם עמוק מאוד על גורלה של מדינת ישראל בכל התחומים בהם נגע! ישראל בלי פרס הייתה מדינה אחרת - פחות חשובה, פחות מוכנה ל[[מלחמה]], פחות פתוחה לשלום, פחות מעצמה!" ~ סבר פלוצקר על תרומתו האדירה של פרס למדינת ישראל (פלוצקר ס., [2008], "שמעון פרס - גדול הפוליטיקאים", בתוך: "ישראל 60" עריכה: ניסים משעל, הוצאת "ידיעות אחרונות")
====מתוך ספרים====
* "מאז הצטרף בגיל 15 לתנועת הנוער החלוצית 'הנוער העובד' ועד פרישתו מראשות מפלגת העבודה בקיץ 1997, לא הניח פרס מידיו אף לרגע את כלי הפוליטיקה. הוא נשם פוליטיקה, נשא אותה במחזור דמו, היא הייתה כל תכליתו ואהבת חייו. מעולם לא לבש מדים אחרים, חוץ מחליפת הפוליטיקאי. לא מדי קצין, לא ביזנסמן, לא דיפלומט. משחר נעוריו רצה להיות ראש הממשלה, אך האחרים במפא"י, ואח"כ במפלגת העבודה הקדימו אותו באינטש ולקחו את הבכורה מידיו." ~ סבר פלוצקר על הקשר בין פרס והפוליטיקה (פלוצקר ס., [2008], '''"שמעון פרס - גדול הפוליטיקאים"''', בתוך: "ישראל 60" עריכה: ניסים משעל, הוצאת "ידיעות אחרונות")
* "לדידו של פרס לא הייתה סתירה בין 'איש החלומות' ל'איש המעשה'. להפך, הוא היה משוכנע שמעשה גדול מתחיל בחלום גדול." ~ אבי גיל, מתוך הספר: נוסחת פרס, 2018.
* "יכולתו המניפולטיבית של שמעון פרס סיממה את כושר השיפוט שלו, ובסופו של דבר התנקמה בו! יצחק רבין, בספר 'פנקס שירות' שפרסם ב1979, הדביק לו את התווית המרושעת 'חתרן בלתי נלאה'! פרס לא הצליח להשתחרר ממנה עד סוף דרכו הפוליטית. פרס לא שכח ולא [[סליחה|סלח]] לרבין! אבל הבליג, כדרכו!" ~ סבר פלוצקר על בעיית האמינות של פרס (פלוצקר ס., [2008], 'שמעון פרס - גדול הפוליטיקאים', בתוך: "ישראל 60" עריכה: ניסים משעל, הוצאת "ידיעות אחרונות").
 
==== מתוך ספרים= ===
* "לדידו של פרס לא הייתה סתירה בין 'איש החלומות' ל'איש המעשה'. להפך, הוא היה משוכנע שמעשה גדול מתחיל בחלום גדול." ~ אבי גיל, מתוך הספר: נוסחת פרס, 2018.
* "חבלנות וחוצפה יתרות מאלו קשה לתאר... אני שולל את פרס תכלית השלילה ורואה בעליית קרנו קלקלה מוסרית ממארת ביותר - אקרע קריעה על המדינה אם אראנו יושב על כיסאו של שר בישראל." ~ [[משה שרת]] ביומניו על פרס, ציטוט שרבים ממתנגדיו של פרס השתמשו בו כדי לנגח אותו.
 
; '''מתוך הספר '"פנקס שירות'" מאת [[יצחק רבין]]'''
** "היה ברור לי, כי מנוי וגמור עם שמעון פרס, כי הוא וראשות הממשלה בישראל ראויים זה לזה ואין להפריד. הנחת היסוד ה'מוצקה' שעליה ביסס חתרן בלתי נלאה זה את אשליותיו הייתה, שבינו לבין ראשות הממשלה אין מחסום אלא יצחק רבין." ~ הציטוט בספר '"פנקס שירות'" בו תוקף יצחק רבין את שמעון פרס ומצמיד לו לדיראון עולם את הביטוי '"חתרן בלתי נלאה'" (לוי ט., [http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1215734 'היום לפני 31 שנה: יצחק רבין מדביק לשמעון פרס את הכינוי חתרן בלתי נלאה'], אתרבאתר הארץ, תאריך8 באוגוסט 8.8.2010)
** "להיטותו לכבוש את ראשות הממשלה לא ידעה גבול, לא הכירה מגבלות וכמעט הכל מותר: הדלפות, חתירה מתמדת תחת מעמד ראש הממשלה וערעור מעמד הממשלה כולה. וכל זאת על פי המשנה הבולשביסטית הנודעת, שככל שיהיה רע יותר - כך יהיה טוב יותר לאנשי פרס ולמנהיגם. חתרנות זו הייתה מבוססת על [[שקר]]ים גמורים או על חצאי אמיתות." ~ רבין מתאר את פרס
** "לא חשבתי ששמעון פרס מתאים לתפקיד שר הביטחון, משום שהוא מעולם לא שירת בצה"ל. קיבלתי אותו לתפקיד בלב כבד. זו הייתה טעות. ידעתי שאצטער עליה ואשלם את מלוא המחיר." ~ פנקס שירות, רבין , עמ'עמוד 189.
 
;'''מיכאל בר זוהר, '"כעוף החול'", הוצאת משכל, [2005]'''
** "היה ברור לי, כי מנוי וגמור עם שמעון פרס, כי הוא וראשות הממשלה בישראל ראויים זה לזה ואין להפריד. הנחת היסוד ה'מוצקה' שעליה ביסס חתרן בלתי נלאה זה את אשליותיו הייתה, שבינו לבין ראשות הממשלה אין מחסום אלא יצחק רבין." ~ הציטוט בספר 'פנקס שירות' בו תוקף יצחק רבין את שמעון פרס ומצמיד לו לדיראון עולם את הביטוי 'חתרן בלתי נלאה' (לוי ט., [http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1215734 'היום לפני 31 שנה: יצחק רבין מדביק לשמעון פרס את הכינוי חתרן בלתי נלאה'], אתר הארץ, תאריך 8.8.2010)
** "אין בתוכנו מנהיג כה שנוי במחלוקת, הנישא על גלי הערצה מכאן ומעורר ביקורת חריפה מכאן! חייו הפוליטיים הנם ארוכים יותר מחיי כל מדינאי אחר בישראל. בעלי בריתו ויריביו עלו וירדו, נכנסו לזירה והודחו ממנה, פרשו ומתו והוא ממשיך." ~ מיכאל בר זוהר על שמעון פרס
** "להיטותו לכבוש את ראשות הממשלה לא ידעה גבול, לא הכירה מגבלות וכמעט הכל מותר: הדלפות, חתירה מתמדת תחת מעמד ראש הממשלה וערעור מעמד הממשלה כולה. וכל זאת על פי המשנה הבולשביסטית הנודעת, שככל שיהיה רע יותר - כך יהיה טוב יותר לאנשי פרס ולמנהיגם. חתרנות זו הייתה מבוססת על [[שקר]]ים גמורים או על חצאי אמיתות." ~ רבין מתאר את פרס
** "עבור רבים נישאר שמעון פרס חידה. בן הארץ, ששורשיו באדמת ניכר, אמן השפה העברית, אך צלילה גלותי, איש הביטחון האולטימטיבי, שמעולם לא לבש מדים, פוליטיקאי בינוני, אך מדינאי בעל חזון מרהיב, קיבוצניק חסר השכלה רשמית, אך שופע תרבות, מאופק ובעל שליטה עצמית, אך בתוכו אש יוקדת, רומנטי ושאפתן, בוטח אך ביישן, חשדן אך מאוהב ללא תקנה. איש מורכב, רב פנים ורב ניגודים." ~ מיכאל בר זוהר על שמעון פרס
** "לא חשבתי ששמעון פרס מתאים לתפקיד שר הביטחון, משום שהוא מעולם לא שירת בצה"ל. קיבלתי אותו לתפקיד בלב כבד. זו הייתה טעות. ידעתי שאצטער עליה ואשלם את מלוא המחיר" ~ פנקס שירות, רבין , עמ' 189.
 
;מיכאל בר זוהר, 'כעוף החול', הוצאת משכל, [2005]
 
** "אין בתוכנו מנהיג כה שנוי במחלוקת, הנישא על גלי הערצה מכאן ומעורר ביקורת חריפה מכאן! חייו הפוליטיים הנם ארוכים יותר מחיי כל מדינאי אחר בישראל. בעלי בריתו ויריביו עלו וירדו, נכנסו לזירה והודחו ממנה, פרשו ומתו והוא ממשיך." ~ מיכאל בר זוהר על שמעון פרס
** "עבור רבים נישאר שמעון פרס חידה. בן הארץ, ששורשיו באדמת ניכר, אמן השפה העברית, אך צלילה גלותי, איש הביטחון האולטימטיבי, שמעולם לא לבש מדים, פוליטיקאי בינוני, אך מדינאי בעל חזון מרהיב, קיבוצניק חסר השכלה רשמית, אך שופע תרבות, מאופק ובעל שליטה עצמית, אך בתוכו אש יוקדת, רומנטי ושאפתן, בוטח אך ביישן, חשדן אך מאוהב ללא תקנה. איש מורכב, רב פנים ורב ניגודים." ~ מיכאל בר זוהר על שמעון פרס
* "פרס הוא לא מפסידן. הוא מצליחן. חייו עמוסי הישגים - חיים מרתקים ומאושרים...מחוץ לגבולות ישראל יצא לו מוניטין שאין שני לו! הוא הטביע חותם עמוק מאוד על גורלה של מדינת ישראל בכל התחומים בהם נגע! ישראל בלי פרס הייתה מדינה אחרת - פחות חשובה, פחות מוכנה ל[[מלחמה]], פחות פתוחה לשלום, פחות מעצמה!" ~ סבר פלוצקר על תרומתו האדירה של פרס למדינת ישראל (פלוצקר ס., [2008], "שמעון פרס - גדול הפוליטיקאים", בתוך: "ישראל 60" עריכה: ניסים משעל, הוצאת "ידיעות אחרונות")
* "מאז הצטרף בגיל 15 לתנועת הנוער החלוצית 'הנוער העובד' ועד פרישתו מראשות מפלגת העבודה בקיץ 1997, לא הניח פרס מידיו אף לרגע את כלי הפוליטיקה. הוא נשם פוליטיקה, נשא אותה במחזור דמו, היא הייתה כל תכליתו ואהבת חייו. מעולם לא לבש מדים אחרים, חוץ מחליפת הפוליטיקאי. לא מדי קצין, לא ביזנסמן, לא דיפלומט. משחר נעוריו רצה להיות ראש הממשלה, אך האחרים במפא"י, ואח"כ במפלגת העבודה הקדימו אותו באינטש ולקחו את הבכורה מידיו." ~ סבר פלוצקר על הקשר בין פרס והפוליטיקה (פלוצקר ס., [2008], '''"שמעון פרס - גדול הפוליטיקאים"''', בתוך: "ישראל 60" עריכה: ניסים משעל, הוצאת "ידיעות אחרונות")
* "יכולתו המניפולטיבית של שמעון פרס סיממה את כושר השיפוט שלו, ובסופו של דבר התנקמה בו! יצחק רבין, בספר 'פנקס שירות' שפרסם ב1979, הדביק לו את התווית המרושעת 'חתרן בלתי נלאה'! פרס לא הצליח להשתחרר ממנה עד סוף דרכו הפוליטית. פרס לא שכח ולא [[סליחה|סלח]] לרבין! אבל הבליג, כדרכו!" ~ סבר פלוצקר על בעיית האמינות של פרס (פלוצקר ס., [2008], 'שמעון פרס - גדול הפוליטיקאים', בתוך: "ישראל 60" עריכה: ניסים משעל, הוצאת "ידיעות אחרונות").
 
===אמירות בעל פה===
* "כשעלתה האפשרות להזמין את פרס לנאום, היא ירדה מהפרק בדיוק בגלל הסיבות הללו. אחר כך היו מגעים, ותחנונים, וקשרים, ואחר כך בא הפרסום שלי (ביום ראשון), והמגעים נמשכים באינטנסיביות כל הזמן, עד הרגע האחרון. המו"מ הזה, מסתבר, מסובך יותר מאוסלו. אגב, פרס עצמו ישב עם דליה רבין בשישי האחרון. רבין הייתה דומיננטית פחות בעצרת השנה. מי שנטלו את המושכות, כאמור, הם גופים אחרים, כמועצת תנועות הנוער וכו'. כדי להחזיר את רבין לקונצנזוס הוחלט שם ללכת למכנה המשותף הרחב ביותר, להדיר את השלום ז"ל, את השמאל יימח שמו, ולייצר משהו מכובס שישמח את העם, אבל לא ינציח את ה[[זיכרון]] האמיתי ואת מה שהיה שם בנובמבר 95', כולל ההסתה, הרבנים, הפולסא דנורא, האלימות, ההתלהמות וחציית הגבולות... אם היו מבקשים ממני לביים את האירוע, כדי שהדרמה תהיה מושלמת, הייתי מודיע לו שלאור קוצר הזמן, סידורי הביטחון ('הרי רבין כבר נרצח באותו מקום, גם אתה רוצה?') ומזג האוויר, הוא לא ינאם השנה. ואז, הייתי שולח את פרס לכיכר בכל זאת. שיזמין את עצמו. למה לא? הוא ידע לעשות את זה כפוליטיקאי, שיעשה את זה גם כנשיא לשעבר. מישהו יוכל למנוע מהאיש הזה, בן 92, שהביוגרפיה של המדינה חקוקה על פרצופו, לעבור את הבידוק הביטחוני ולעלות על הבמה? הוא ייקח מיקרופון, וידבר. בלי הזמנה. שייתן את נאום חייו. את שירת הברבור האולטימטיבית שלו, את השאגה האחרונה. שיגיד כל מה שלא אמר בשבע שנות נשיאותו. שרובן עברו עליו בחנופה לנתניהו ותקווה כמוסה שיעשה מה שהבטיח (לפרס) לעשות. יהיו שם עשרות אלפים, בכיכר, ובחלומי ראיתי את פרס מדבר אליהם לא כדי למצוא חן, לא כדי להתחנף, לא כדי לשמור על הפופולריות העצומה שאליה הגיע לאחר בלותו. סתם, כדי להגיד את האמת. לשחזר את חודשי ההסתה העצומה שעברו על רבין ועליו באותה שנה ארורה. על הרבנים, שפרס המשיך לכרכר סביבם ולרצותם גם אחרי החוויה הזו. גם על אוסלו. הרי כולם אומרים שאוסלו הוא האסון הלאומי הכבד ביותר שנפל על עם ישראל מאז חורבן הבית, נכון? אז למה ביבי, שנבחר לאחר פחות משנה אחרי רצח רבין, לא ביטל את אוסלו? למה הוא החזיר את חברון, ואחר כך חתם על הסכם וואי (ביצוע הפעימה השניה של אוסלו)? למה עד היום אף ראש ממשלה ימני לא לקח את אוסלו וזרק לפח האשפה? מה היה מעמדה הבינלאומי של ישראל לפני אוסלו? לאן הוא הידרדר היום? האינתיפאדה הראשונה הייתה לפני אוסלו, או אחריו? וכמה מתנחלים היו בשטחים בתקופת אוסלו (40 אלף), וכמה יש שם עכשיו (400 אלף)? ומה עוללו יורשיו של רבין ליחסים האסטרטגיים החשובים כל כך עם ארה"ב? והאם יש לימין פתרון אחר למצב? נו, טוב. זה לא יקרה. גם אם המגעים יבשילו ופרס ינאם מחר, זה יהיה נאום פרסי מובהק. הוא לא יעליב איש ולא ירגיז אף אחד, הוא ישתדל לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. לשמור על עמימות. אבל המצב האמיתי של חיינו כאן מחייב את שבירת העמימות הזאת. כשרואים מה מתרחש ברחובות, איך מתנפלים על כל מי שמעז לצייץ משהו שלא מתיישר עם דף המסרים הנכתב ברחוב בלפור ב[[ירושלים]] ויוצא לאור ב'ישראל היום' (ומסתבר שגם ב'וואלה', על פי תחקירו המצוין של גידי וייץ ב"הארץ"), אפשר להתפלץ." ~ בן כספית על הסיבה מדוע מגיע לפרס (שאינו נושא עוד בתפקיד רשמי/פורמאלי כלשהו) לנאום בעצרת לציון 20 שנה לרצח רבין (כספית ב., [http://www.maariv.co.il/journalists/Article-509675 '''"הם ניצחו: יגאל עמיר הוא אחד המתנקשים הפוליטיים המצליחים בהיסטוריה"'''], אתרבאתר THE POST, תאריך{{כ}} 30.10. באוקטובר 2015)
* "אם מישהו חושב ששמעון פרס מתכנן להעביר את השנים הקרובות בטיול עם הכלב שלו על חוף הים, כדאי שיחשוב שוב." ~ מקורב לשמעון פרסלפרס מביע את דעתו האישית מה יעשה פרס לאחר תום כהונתו כנשיא (קם ז., [http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/600/418.html?hp=1&cat=404&loc=58 'שמעון פרס נפרד מהנשיאות אבל לא מתכוון לנוח'], אתרבאתר NRGnrg, תאריך{{כ}} 24.7. ביולי 2014)
* "אפשר לחלוק על שמעון פרס - על דרכו, על עמדותיו, על האופן שבו הגיע למעמדו הנוכחי - אבל קל להבין מדוע בוושינגטון אוהבים אותו כל כך. הדברים שהוא אומר נקלטים בקלות באוזניים אמריקניות. לא פעם, הקו שנוקט פרס קרוב יותר לעמדת ממשל [[ברק אובמה|אובמה]] מאשר למדיניות של נתניהו, מה שמחדד את הפער בינו לבין ראש ממשלת ישראל. פער נוסף שמתחדד הוא מול מחליפו: [[ראובן ריבלין]] נתפס כעממי ואהוד בקרב הציבור בישראל, אך בתור מי שאמור להתארח בבירות העולם ולארח מנהיגים בירושלים, נראה שתהיה לו עבודה מדינית לא פשוטה." ~ על הייחודיות של שמעון פרס שמקנה לו פופולאריותפופולריות בארה"בבארצות הברית (ישי הולנדר & אריאל שנבל & אורלי גולדקלנג, [http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/594/981.html?hp=1&cat=404&loc=2 '''"הנשיא פרס בראיון פרישה: לא מתחרט על אוסלו"'''], אתרבאתר NRGnrg, תאריך{{כ}} 11.7. ביולי 2014)
* " פרס נכנס בצעד איטי אבל בטוח לחלק המערבי של הבית הלבן. הוא הכיר את הדרך היטב, הרי עשה את המסלול הזה פעמים רבות בימי חייו. לפעמים באירועים היסטוריים ומשמחים, לעיתיםלעתים בעת מצוקה אדירה. הוא הלך בדרך הזאת לפגוש עשרה נשיאים אמריקאים" ~ אודי סגל בטור על ביקור הפרידה של פרס כנשיא בארה"בבארצות הברית (סגל א., [http://www.thepost.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=EE&0r9VQ=FKDIH '''"יש לו חלום: פרס נפרד מהנשיאות, אבל לא מחזון המזרח התיכון החדש"'''], אתרבאתר THE POST,{{כ}} תאריך28 ביוני 28.6.2014).
* "ה'פרסיזם' היא הגדרה קולעת ומדויקת לאוסף הביטויים ואמרות הכנף של פרס, שהפכו לחלק מאישיותו. זהו, אם תרצו, מדריך להבנת אופטימיזם במזרח התיכון, בשילוב עשר העצות הטובות ביקום לחיים מלאי הגשמה." ~ אודי סגל בטור על ביקור הפרידה של פרס כנשיא בארה"ב (סגל א., [http://www.thepost.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=EE&0r9VQ=FKDIH '''"יש לו חלום: פרס נפרד מהנשיאות, אבל לא מחזון המזרח התיכון החדש"'''], אתרבאתר THE POST, תאריך{{כ}} 28.6. ביוני 2014).
* "התניתי את השתתפותי בממשלה בהרחקתו של שמעון פרס מכל עמדה ביטחונית רגישה." ~ [[גולדה מאיר]] על שמעון פרס.
* "פרס והפרסיטים שלו..." -~ הרב [[מאיר כהנא]]
*"אחד מאיתנו מטורף. אחד מאיתנו מטורף... או שהוא מטורף, או שאני מטורף, אבל אחד מאיתנו חייב להיות מטורף!" ~ הרב [[מאיר כהנא]].
*"ראש ממשלת הסקרים." ~ כינוי שניתן לשמעון פרסלפרס לנוכח העובדה שבמספר רב של מערכות בחירות הוביל בסקרים באופן עקבי ובפער ניכר אך לבסוף לא נבחר
* "ראש ממשלה מעופף." ~ כינוי שכינה שר האוצר יצחק מודעי את שמעון פרס בעת שעמד בראש ממשלת האחדות, בשנות ה-80ה־80. בתגובה העביר אותו פרס מתפקידו והחליפו במשה ניסים.
* "הזה שלפני העזניה." ~ כינוי בו השתמשו הרב מרדכי אליהו והרב בן ציון מוצפי לשמעון פרסלפרס. הכינוי מבוסס על פסוק בספר ויקרא, (יאי"א, יגי"ג), המונה את הפרס בין העופות הטמאים - "ואת אלה תשקצו... והפרס והָעָזְנִיָּה"
* "הנחש." ~ כינוי נוסף שכינה רבין את פרס, בשיא של מה שכונה "ירח הדבש" של רבין ופרס, חודשיים לפני הירצחו, כאשר שאל מאיר פלבסקי את ראש הממשלה "מה שלום הנחש?", השיב רבין "עדיין מכיש"
* "זה אותו פרס שהתנגד לתקיפת הכור העירקי"." ~ ([[אהוד ברק]] מדבר על פרס כאשר טס לדון עם נשיא ארה"בארצות הברית [[ברק אובמה]] בנוגע לכור האירני, 2012)
* "לנו יש את המלכה ולכם יש את שמעון." -~ [[טוני בלייר]] ראש ממשלת בריטניה לשעבר במהלך חגיגות יום הולדת 90 לפרס בבנייני האומה בירושלים, 2014.
* "[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4394192,00.html אתה ה[[אלברט איינשטיין]] החברתי של העולם]." ~ [[ביל קלינטון]], נשיא ארצות הברית ה-42ה־42, במהלך חגיגות יום הולדת 90 לפרס בבנייני האומה בירושלים, אתר ([http://www.ynet ב2014.co.il/articles/0,7340,L-4394192,00.html מקור])
 
=== לאחר ההתדרדרות במצבו הרפואי, ספטמבר 2016 ===
* "לטוב ולרע, פרס היה בלתי נלאה. העלבון שהטיח בו 'יצחק רבין' בביוגרפיה שלו, כשהדביק לצמד המלים הללו את הפועל "חתרן", דבק בו במשך עשרות שנים, ככתם בל יימחה. החתירה העיקשת היתה מרכיב מרכזי באופיו. כל העת הוא חתר לכוח, לעוצמה, למשרות. אף תואר לא היה קטן למידותיו. אף פעם לא בשביל עצמו, כפי שהתעקש לטעון, רק למען קידום השלום." ~ על שמעון פרס עת סיים את תפקיד נשיא המדינה (ורטר י., [http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.3069691 "שמעון פרס, האיש שהעבודה היא חייו"], אתרבאתר הארץ, תאריך16 בספטמבר 16.9.2016)
* "גם אם פרס ישרוד את האירוע המוחי הקשה שלקה בו, אפשר בהחלט לומר כי זהו סופו של עידן; אחרון האבות המייסדים של מדינת ישראל שהיה פעיל בזירה הציבורית והעולמית, יורד מהבמה. בתלושי השכר שלו לאורך השנים ולאורך הדורות כמעט לא נרשמו ימי מחלה, שלא לדבר על ימי חופשה, מושג ש–99ש־99.99% מבני האדם מתאווים לו ובמילון שלו נחשב מלת גנאי." ~ על שמעון פרס שלאחר האירוע המוחי (ורטר י., [http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.3069691 "שמעון פרס, האיש שהעבודה היא חייו"], אתרבאתר הארץ, תאריך 16.9. בספטמבר 2016)
* "לשיא הקריירה הוא הגיע באמצע שנות ה–80ה־80 לחייו, כשנבחר לנשיא המדינה והפך אבי האומה. השנאה והזלזול והלעג שהיו מנת חלקו בשנים שבוססו רגליו בבוץ של הפוליטיקה המקומית, הוחלפו בהערכה והוקרה ואפילו אהבה. הציבור הישראלי גילה לפתע כי 'שימון שלנו', כפי שאריאל שרון נהג לכנותו, הוא לא פחות ממונומנט ישראלי ששמו הולך לפניו בכל העולם. פיגורה עולמית. מנהיגים, נשיאים, מלכים, התבטלו בפניו. בשבע שנות נשיאותו, שמרביתן היו במקביל לכהונת נתניהו כראש ממשלה, שימש פרס כנכס האסטרטגי של מדינת ישראל בקהילה הבינלאומית. הוא נחשב הקול השפוי, המתון, של המדינה שזזה ימינה ככל שהסיכוי להסדר מדיני הלך וגווע. כשהואשם לא פעם שהוא רותם את המוניטין שלו לטובת ראש ממשלה שמוליך אותו שולל בהבטחות סרק, הוא התרגז - 'אני עובד בשביל המדינה. 'ביבי' זה עדיין לא המדינה'. בשנתיים שכיהן כראש ממשלת האחדות הראשונה, בין 84' ל–86ל־86', הוא העביר את התוכנית הכלכלית שהצילה את ישראל מאסון, וניצח, יחד עם שר הביטחון '''רבין''', על הנסיגה הראשונה של צה"ל מעומק לבנון. שותפיו מהליכוד בממשלה הפריטטית התנגדו לשני המהלכים והערימו מכשולים על דרכו. בהינתן פרק הזמן הקצר שבו כיהן בתפקיד והתנאים הפוליטיים הקשים שבהם תפקד, אפשר לומר שהוא היה מראשי הממשלה הטובים שהיו לנו. תרומתו הענקית לביטחון ישראל, יותר מזו של גנרלים רבים שהסתכלו עליו בביטול, הייתה בצעירותו, כשסייע למורו ורבו 'דוד בן גוריון' לבנות את התעשייה הביטחונית של ישראל, ואת הכור הגרעיני בדימונה." ~ על שמעון פרס כנשיא המדינה וכראש ממשלה (ורטר י., [http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.3069691 "שמעון פרס, האיש שהעבודה היא חייו"], אתרבאתר הארץ, תאריך16 בספטמבר 16.9.2016)
* "את השלום עם מצרים הביא '''בגין'''. את השלום עם ירדן הביא '''רבין'''. את היישובים הישראליים ברצועת עזה פינה '''שרון'''. '''פרס''' קיווה וחלם שהסדר הקבע יהיה רשום על שמו. ככל שנקפו השנים, המציאות בשטח וחוסר הרצון בשני הצדדים הפכו את השגת ההסדר לבלתי אפשרית. פרס מסיים את פעילותו הציבורית כשתמונת המצב בין ישראל ל[[פלסטינים]] מדכאת, וכששני העמים קרובים יותר לעימות מחודש מאשר להסדר כלשהו. הוא מעולם לא התכחש להסכם אוסלו, שבצירוף מקרים ששימח מאוד את המטורפים מהימין, נחתם ב–13 בספטמבר 1993, בדיוק בתאריך שבו התמוטט בבית החולים שיבא בתל השומר. מבקריו מהימין, שתולים בהסכם הזה את כל צרותיה של ישראל, מעולם לא פירטו מה היתה החלופה שלהם, מלבד להמשיך במצב הקיים." ~ על המורשת שקיווה שמעון פרס להנחיל (ורטר י., [http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.3069691 "שמעון פרס, האיש שהעבודה היא חייו"], אתרבאתר הארץ, תאריך16 בספטמבר 16.9.2016)
* "מאז פרישתו מבית הנשיא, נעלם שמעון פרס מעין הציבור, אך לא הפסיק בעשייה. אשפוזו עורר מרבצם את הרי הגעש התקשורתיים העמוסים עד להתפקע ממעשי ידיו של האיש, שלא רק חי שנים רבות, אלא שכל יום בחייו הוא מלא בעשייה... יצחק חמוי, גבר חרדי מבני ברק שמאושפז במחלקה הנוירולוגית. בפיג'מה של בית החולים ועל כיסא גלגלים הוא התקרב לעמדת התקשורת וביקש להרגיש קרוב להתרחשות. 'שמעון פרס מלווה אותי מאז שאני תינוק', הוא אומר, 'הוא אחת הדמויות הגדולות שקמו למדינה. יש בו אהבת ישראל בצורה מופרזת... הרב עובדיה יוסף העריך אותו מאוד, וכל הזמן מדברים עליו טובות בקהילות החרדיות. זה לא קשור לעמדות פוליטיות, הוא נתפס כרגיש למיעוטים בכלל ולצרכים של החרדים במיוחד. אצלנו אומרים שצריך להתייעץ עם הזקנים, ושמעון פרס הוא זקן חכם. הוא הזקן של השבט... חבל. הוא מהאנשים שמורמים מהעם, כמו מנחם בגין ויצחק רבין, שהשליחות שלהם למען ישראל היא גדולה. אנחנו נמצאים בימי התשובה של חודש אלול, והלוואי שהמקרה הזה של פרס נועד כדי להגביר אחדות בישראל. הלוואי שיישאר בחיים כי יש לו עוצמה לתרום. אנחנו, כיהודים מאמינים, מבקשים תמיד שאם זה הסוף של האדם, אז שלא יהיה כרוך בסבל." ~ גבר חרדי על תרומתו של שמעון פרס למדינת ישראל (עמירן ר., [http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-557354 '''"ישראל זקוקה לאנשים כמוהו: מאבקו של שמעון פרס שנלחם על חייו"'''], אתרבאתר מעריב, תאריך16 בספטמבר 16.9.2016)
* "הוא מצטייר כאדם בעל רטוריקה שונה מהרטוריקה הישראלית השכיחה, שנחשבת בדרך כלל בוטה. גישה ישירה נתפסת בתקשורת הבינלאומית כאגרסיבית, ופרס תמיד ידע לדבר עם התקשורת הבינלאומית בשפתה. אצל פרס תמיד קיימת הנחה שניתן לתקן, שניתן לדבר, שניתן לשנות. הקריאה לשלום לא יורדת לו מהפה, והספרדים מוקירים אותו על כך...הספרדים רואים בפרס גשר מהותי, שמאפשר את היחסים עם ישראל. גם אם חלקם כועסים עליו בשל מפעל ההתנחלויות, הרי שהם תמיד האמינו להצעות השלום שלו, אל תשכחי שהספרדים רואים עצמם מחויבים לפיוס בין הפלסטינים לבין ישראל, ורואים בוועידת מדריד שהתקיימה ב-1991ב־1991 את נקודת ההתחלה שהובילה להסכמי אוסלו... נגמרו הימים שבהם ישראל נראתה כמדינה קטנה מוקפת אויבים. ישראל כיום לא נתפסת כקורבן, ומצפים ממנה לעשות מאמץ לשלום. פרס הוא היחיד שנראה כמי שניסה בכל כוחו לפעול למען השלום, ובניגוד למנהיגים ישראלים אחרים מידת האמון בו רבה." ~ אליאס לוי, סגן ראש סוכנות הידיעות הספרדית בישראל, על ייחודו של שמעון פרס בנוף הישראלי (עמירן ר., [http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-557354 '''"ישראל זקוקה לאנשים כמוהו: מאבקו של שמעון פרס שנלחם על חייו"'''], אתרבאתר מעריב, תאריך16 בספטמבר 16.9.2016)
* "את יודעת.. באופן מסוים שמעון פרס הוא כמו [[ג'ימי קרטר]], שהפסיד את הכהונה השנייה ב[[ארצות הברית]] אך המשיך להיות פעיל מאוד בזירה הבינלאומית"... ושניהם, בני 90 פלוס ובינתיים משיבים אש לתחלואי הגוף." ~ העיתונאית רויטל עמירן בשיחה עם כתב רשת זרה על ההשוואה בין שמעון פרס והנשיא האמריקני לשעבר ג'ימי קארטרקרטר (עמירן ר., [http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-557354 '''"ישראל זקוקה לאנשים כמוהו: מאבקו של שמעון פרס שנלחם על חייו"'''], אתרבאתר מעריב, תאריך16 בספטמבר 16.9.2016)
* "בעוד זמן לא רב, כשנה וחצי שיחלפו כהרף עין, תחגוג ישראל את שנת ה-70ה־70 להקמתה, ושמעון פרס אותת לה בימים האחרונים שכבר אינה צעירה. הוא קיווה להיות מי שיזכה לשרטט לה גבולות סופיים, ובכך לסגור מעגל אחד בחייה - אך התקווה הזאת חמקה ממנו. חמקה מזמן. ישראל כבר אינה צעירה, אך אפילו דמותה הפיזית טרם גובשה לכדי מציאות של קבע. ספק אם יש בזה נחמה גדולה, אך גם אמריקה של ג'קסון לא קבעה את גבולותיה הסופיים בימיו, אלא רק כמה עשרות שנים לאחר מכן. ספק אם יש בזה נחמה גדולה, אך גם אמריקה של ג'קסון עוד לא בדיוק ידעה מי היא, ומה תהיה בהמשך, ועוד עמדו לפניה אתגרים קשים מנשוא של התמודדות עם בעיות של זהות ומהות. מה קורה למדינה כאשר אינה צעירה עוד? היא משתחררת מכמה קיבעונות שליוו אותה כל עוד דור המייסדים השגיח, גם אם בעין חצי עצומה. היא גם מאבדת לא מעט. בעיקר היא מאבדת פרספקטיבה. זה ניכר בישראל של היום, שכבר מתקשה להיזכר מאין באה רק לפני זמן קצר, מתקשה להרגיש ברמת היומיום את גודל ההישגים שהשיגה, מתקשה להתרגש ממציאות חיים שלא היה אפשר אפילו לדמיין כשפרס עמד כאיש צעיר לצדו של בן-גוריון. ובעצם, נראה שהיה אפשר לדמיין: עובדה, פרס הצליח לעשות זאת. הוא בעל החלומות - לעתים מופלאים, לעתים הזויים - המלווה אותנו מיום לידתנו. ואין קושי מורכב יותר, כואב יותר, מלראות את חלומותינו שרועים על מיטת בית החולים, מורדמים, מונשמים" ~ על הייחודיות של שמעון פרס בנוף של מדינת ישראל (רוזנר מ. [http://www.maariv.co.il/journalists/Article-557231 '''"שמעון פרס - אחרון הנפילים מדור המייסדים של ישראל"'''], אתרבאתר מעריב, תאריך15 בספטמבר 15.9.2016)
* "ניווט בשטח ממוקש." ~ [[בנימין נתניהו]], ראש הממשלה, על מצבו הרפואי העדין של פרס בעת ביקורו. 14 בספטמבר 2016
* "בואו נזכור, לפחות במותו, את מהותו האמיתית כעריץ וכאחראי ישיר על פשעים ופשעי מלחמה שבוצעו נגדנו, על כן הדם שלנו מכסה אותו מכף רגל ועד ראש .האם סופו הבלתי נמנע של שמעון פרס מתקרב? אנחנו לא יודעים. לאיש יש שבע נשמות. אבל ללא ספק הוא נמצא בדרכו האחרונה. עלינו לזכור שהוא אחד מעמודי התווך היהירים של המפעל הציוני האימפריאליסטי ומפעל ההתנחלויות ואחד מהכי שפלים, אכזריים, קיצוניים וּותיקים ביותר מבחינת גילו ומבחינת התוצאות, מי שהביא הכי הרבה נזק ושפע של אסונות לעם הפלסטיני ולעמים במדינות ערב. זהו שמעון פרס שהצליח למרות כל התכונות האלו לגרום לו להצטייר כיונת שלום ואפילו קיבל פרס נובל לשלום" ~ חבר הכנסת באסל גטאס בדף הפייסבוק שלו, שעות לאחר שפרס לקה בשבץ מוחי. 14 בספטמבר 2016
* "כל מי שמכיר אותו יודע שהוא כריש אנושי. קיומו תלוי באפשרותו להמשיך להתקדם קדימה. תמיד לחלום, תמיד לתכנן, תמיד לחשוב על האתגר הבא, לעולם לא להיכנע, לא להרים ידיים, לא להתייאש. כשתמה הקדנציה שלו כנשיא המדינה, החלה הירידה. פרס מכור לאקשן, זקוק לאדרנלין, לקונפליקטים, ליריבים, למאבקים. בגיל 93, כשמסביב קורס חלום השלום, החלה הספירה לאחור. מי שדיבר איתו באותם ימים שמע טקסטים קשים, מרירים, עמוסי דאגה עמוקה לגורלה של המדינה, לעתידה, לכיוון שאליו מוליכים אותה מנהיגיה. הייאוש החל לכרסם בו. אפילו הוא לא הצליח למצוא חריץ כלשהו שדרכו תחדור קרן אור. אפילו הוא איבד את התקווה, ויחד איתה את רצון החיים. ביום השנה ה-23ה־23 של הסכם אוסלו, קרס שמעון פרס. הוא אפילו לא יכול להתנחם בעובדה שאוסלו קרס הרבה לפניו." ~ על שמעון פרס שלקה באירוע מוחי חמור בספטמבר 2016 (כספית ב., [http://www.maariv.co.il/journalists/Article-557121 '''"כששמעון פרס סיים את תפקידו כנשיא, החלה הירידה"'''], אתרבאתר מעריב, תאריך 14/9/ בספטמבר 2016)
 
=== לאחר מותו ===
* "בבחירות 1992 ניצח כצפוי '''רבין''' שנשא את נאומו המפורסם 'אני אנווט'. את פרס מינה לשר החוץ. סביר להניח שהספר גם עשה את שלו. הסכמי אוסלו הביאו איתם את '''פרס נובל לשלום'''. הטקס היה מרשים. הכבוד שהתלווה לפרס היה גדול ושמעון היה מאושר. ואז היתההייתה העצרת, והגרוע מכל קרה. רבין נרצח. שמעון כיהן כראש ממשלה במקומו. הכאוס שלט. אוטובוסים התפוצצו, אנשים נהרגו וכמעט לא היה ניתן לעשות דבר. כצפוי, '''נתניהו''' ניצח בבחירות. מאז '''שמעון''' תרם את שלו בכך שהיה שבע שנים נשיא מאוד ממלכתי, הומני, מודרני, ערכי וראוי ומוערך בכל העולם. בשנות הנשיאות דיברנו כמעט רק בטלפון. שמעון היה מאושר על אשר סוף סוף זכה לאהבת העם שנוכח כמה שמעון אוהב אותו ואני שמחתי בשמחתו. תמיד הוא היה כזה. הקדיש לעם ישראל את חייו." ~ על השנים הטובות של שמעון פרס בשנות התשעים והאלפיים (ד"ר רפאלה בילסקי, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4997792,00.html '''"שמעון האדם"'''], אתרבאתר YNETynet, תאריך{{כ}} 2.8. באוגוסט 2017)
 
* "שמעון מצא עצמו ראש מפלגה שמעולם לא היתההייתה באופוזיציה, וגודלה אף פעם לא היה כה קטן. בליל הבחירות ישבתי אצל חברים וראינו את חיים יבין מכריז על 'מהפך'. חשבתי מה קורה עם שמעון פרס וצלצלתי אליו. הוא ענה לטלפון ונשמע עייף. מה שהראה את יחסו אלי היתההייתה בקשתו שאפתח את ישיבתו הראשונה של המרכז החדש בנאום קצר על 'דרכנו באופוזיציה'. וחודשים מספר לאחר מכן כאשר נבחרה ועידה חדשה, לפתוח אותה בהיכל התרבות. אני מספרת זאת כדי להזים את הדעה הרווחת שאין הוא גומל לעושים לו טובה, אלא מחלק את מה שיש לחלק דווקא בין אנשים שהתנגדו לו. החברות שלנו הלכה וקרמה עור וגידים. היינו נפגשים פעם או פעמיים בשבוע כאשר שמעון היה בארץ, בדרך כלל בלשכה שלו ולעיתיםולעתים בירושלים בדירתי. באחת הפעמים כשירדנו מדירתי למכונית ראינו בכניסה ילדה קטנה בוכה בכי מרורים. שמעון מיד ניגש אליה ושאל מה קרה. הילדה ענתה שהילדים אומרים שהיא גם מכוערת וגם טיפשה ואינם רוצים לצרף אותה למשחק. שמעון ביקש ממני לחזור הביתה ולהביא סוכריות וחבילת שוקולד. עשיתי כדבריו והוא לקח בידו את הילדה הבוכה והלך אתה לחבורת הילדים להם הציע שוקולד וסוכריות בתנאי שישנו את התנהגותם כלפי הילדה. זה לא לקח יותר מדקה. הילדים התנפלו על הממתקים ומשכו את הילדה אליהם. תוך זמן קצר מאוד היא חדלה לבכות, צחקה ושיחקה עם הילדים האחרים והכל בא על מקומו בשלום. אירוע זה מסמל יותר מכל את אופיו של האיש שכאב לו כאבם של אחרים ובעיקר ילדים, ושאת כל חייו הקדיש לעשיית ישראל לא רק חזקה יותר, אלא גם טובה יותר. שמעון הפסיד פעם נוספת בבחירות הבאות כשבגין מוביל את הליכוד. הוא ספג במערכת הבחירות עלבונות, שנאה ובוז – הדבר האחרון שהגיע לו לאור ההיסטוריה שלו, אבל עמד גם בכך בכבוד. לאחר כישלונו השני של שמעון מול בגין ב-1981ב־1981 פגשתי אותו למחרת וראיתי לראשונה כמה מעונה הוא נראה. כל מערכת הבחירות הזו הייתה מלאה עלבונות. ואילו הוא שתק. עכשיו ראיתי כמה פגוע הוא היה. אבל הוא לא אמר מילה על אלו שפגעו בו. ג'נטלמן אמיתי. הצעתי שלשם שינוי ניסע לביתי כדי להסתלק מכל מה שמריח מפוליטיקה. הכנסתי אותו הביתה והכנתי לו משהו לשתות. הוא עצם עיניים וישב כך לפחות רבע שעה. לאחר מכן שמתי את התקליט של '''פברוטי''' ששר את "עשיתי זאת בדרכי" ואריה '''מלה בוהם''' (אני לימדתי אותו לאהוב לפחות קצת מוזיקה קלאסית. מוזיקה קלה אהב מזמן). שמעון התבונן בי וחיוך עלה על שפתיו כשאמר שאני באמת מפיחה תקווה חדשה (וכך גם כתב בהקדשה לספר שנתן לי). כשהלך אמר, כבדרך אגב, שהוא לא יודע איך אני עושה את זה - אבל אני תמיד עוזרת לו לחזור לעצמו" ~ על השנים הקשות של שמעון פרס במדבר הפוליטי של סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים (ד"ר רפאלה בילסקי, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4997792,00.html '''"שמעון האדם"'''], אתרבאתר YNETynet, תאריך{{כ}} 2.8. באוגוסט 2017)
* "בבחירות 1992 ניצח כצפוי '''רבין''' שנשא את נאומו המפורסם 'אני אנווט'. את פרס מינה לשר החוץ. סביר להניח שהספר גם עשה את שלו. הסכמי אוסלו הביאו איתם את '''פרס נובל לשלום'''. הטקס היה מרשים. הכבוד שהתלווה לפרס היה גדול ושמעון היה מאושר. ואז היתה העצרת, והגרוע מכל קרה. רבין נרצח. שמעון כיהן כראש ממשלה במקומו. הכאוס שלט. אוטובוסים התפוצצו, אנשים נהרגו וכמעט לא היה ניתן לעשות דבר. כצפוי, '''נתניהו''' ניצח בבחירות. מאז '''שמעון''' תרם את שלו בכך שהיה שבע שנים נשיא מאוד ממלכתי, הומני, מודרני, ערכי וראוי ומוערך בכל העולם. בשנות הנשיאות דיברנו כמעט רק בטלפון. שמעון היה מאושר על אשר סוף סוף זכה לאהבת העם שנוכח כמה שמעון אוהב אותו ואני שמחתי בשמחתו. תמיד הוא היה כזה. הקדיש לעם ישראל את חייו" ~ על השנים הטובות של שמעון פרס בשנות התשעים והאלפיים (ד"ר רפאלה בילסקי, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4997792,00.html '''"שמעון האדם"'''], אתר YNET, תאריך 2.8.2017)
* "ישראל ללא שמעון פרס היא מבודדת ומנודה בעולם... פרס הבין היטב את הצורך של מדינה קטנה במערכת יחסים בינלאומית טובה שעונה לאינטרסים שלה בכל תחומי החיים; לטובת הכלכלה, החברה, הביטחון והשלום. בעיניו ישראל צריכה קודם כל להשתייך ערכית למשפחת העמים הנאורים. פרס האמין שאנחנו צריכים ליצור איזון בין עצמאות ישראל ועוצמתה לבין התלות הקיימת ביחסים טובים עם המדינות המובילות בעולם... פרס ידע כיצד לבנות קואליציות ושותפויות; הוא היה אמן יצירת שפה משותפת עם מנהיגי עולם, מקנדי ודה גול ועד לאובמה ומנדלה, והייתה לו סקרנות אין קץ לעולם. הוא ידע גם להעריך מדינות אחרות; בשיחות עם מנהיגים זרים הוא לא הפליג במסעות תעמולה ישראלית יהירה, אלא הפגין בקיאות בנעשה במדינה שעם מנהיגיה הוא נפגש. הוא גם ידע להחמיא ולהקשיב. לכן הקשיבו לו והעריכו אותו. ציוני ואיש העולם הגדול. פרס היה משוכנע שישראל צריכה לפרוץ את חומות הגטו בתפיסת עולמנו וסלד מאמירותיה של גולדה מאיר ואחרים ולפיהן 'העולם כולו נגדנו'. הוא ניצל את החברות ואת השותפויות שפיתח בעולם לטובת האינטרס הישראלי; לעולם לא הטיף מוסר בבית הלבן או הפציר שאנחנו 'אור לגויים'. בתחום הביטחון הוא פיתח עוד בשנות ה־50 וה־60 יחסים קרובים עם המנהיגות הצרפתית, ובעזרתם יזם את התעשייה האווירית ואת הכור בדימונה.... העולם ראה בו איש השלום, ולכן היה קשוב לו בעניין הפלסטינים ובעניין האזור כולו. העולם התרשם מהיצירתיות הדיפלומטית שלו, ולא פחות מערכי השוויון בין בני אדם ועמים, שבהם האמין עמוקות. ישראל של שמעון פרס הייתה חברה מכובדת במשפחת העמים ולכן גם חזקה יותר. כיום, בלי פרס, ישראל מנודה, ונמתחת עליה ביקורת קטלנית בעניין ההתנחלויות כמכשול הגדול ביותר להסדר באזור. ישראל נתפסת בעיני כמעט כל מדינות העולם, כולל ארצות הברית, כמדינה יהירה וניאו־קולוניאליסטית. הדלתות שהיו פתוחות בפני שמעון פרס נטרקות עכשיו בפניו של בנימין נתניהו." ~ על מעמדה של ישראל בעולם לאחר פטירתו של שמעון פרס (אורי סביר, [http://www.maariv.co.il/journalists/Article-560687 '''"אבד המעמד: הדלתות שהיו פתוחות בפני פרס נטרקות עכשיו בפני נתניהו"'''], אתרבאתר מעריב, תאריך20 באוקטובר 20.10.2016)
* "שמעון מצא עצמו ראש מפלגה שמעולם לא היתה באופוזיציה, וגודלה אף פעם לא היה כה קטן. בליל הבחירות ישבתי אצל חברים וראינו את חיים יבין מכריז על 'מהפך'. חשבתי מה קורה עם שמעון פרס וצלצלתי אליו. הוא ענה לטלפון ונשמע עייף. מה שהראה את יחסו אלי היתה בקשתו שאפתח את ישיבתו הראשונה של המרכז החדש בנאום קצר על 'דרכנו באופוזיציה'. וחודשים מספר לאחר מכן כאשר נבחרה ועידה חדשה, לפתוח אותה בהיכל התרבות. אני מספרת זאת כדי להזים את הדעה הרווחת שאין הוא גומל לעושים לו טובה, אלא מחלק את מה שיש לחלק דווקא בין אנשים שהתנגדו לו. החברות שלנו הלכה וקרמה עור וגידים. היינו נפגשים פעם או פעמיים בשבוע כאשר שמעון היה בארץ, בדרך כלל בלשכה שלו ולעיתים בירושלים בדירתי. באחת הפעמים כשירדנו מדירתי למכונית ראינו בכניסה ילדה קטנה בוכה בכי מרורים. שמעון מיד ניגש אליה ושאל מה קרה. הילדה ענתה שהילדים אומרים שהיא גם מכוערת וגם טיפשה ואינם רוצים לצרף אותה למשחק. שמעון ביקש ממני לחזור הביתה ולהביא סוכריות וחבילת שוקולד. עשיתי כדבריו והוא לקח בידו את הילדה הבוכה והלך אתה לחבורת הילדים להם הציע שוקולד וסוכריות בתנאי שישנו את התנהגותם כלפי הילדה. זה לא לקח יותר מדקה. הילדים התנפלו על הממתקים ומשכו את הילדה אליהם. תוך זמן קצר מאוד היא חדלה לבכות, צחקה ושיחקה עם הילדים האחרים והכל בא על מקומו בשלום. אירוע זה מסמל יותר מכל את אופיו של האיש שכאב לו כאבם של אחרים ובעיקר ילדים, ושאת כל חייו הקדיש לעשיית ישראל לא רק חזקה יותר, אלא גם טובה יותר. שמעון הפסיד פעם נוספת בבחירות הבאות כשבגין מוביל את הליכוד. הוא ספג במערכת הבחירות עלבונות, שנאה ובוז – הדבר האחרון שהגיע לו לאור ההיסטוריה שלו, אבל עמד גם בכך בכבוד. לאחר כישלונו השני של שמעון מול בגין ב-1981 פגשתי אותו למחרת וראיתי לראשונה כמה מעונה הוא נראה. כל מערכת הבחירות הזו הייתה מלאה עלבונות. ואילו הוא שתק. עכשיו ראיתי כמה פגוע הוא היה. אבל הוא לא אמר מילה על אלו שפגעו בו. ג'נטלמן אמיתי. הצעתי שלשם שינוי ניסע לביתי כדי להסתלק מכל מה שמריח מפוליטיקה. הכנסתי אותו הביתה והכנתי לו משהו לשתות. הוא עצם עיניים וישב כך לפחות רבע שעה. לאחר מכן שמתי את התקליט של '''פברוטי''' ששר את "עשיתי זאת בדרכי" ואריה '''מלה בוהם''' (אני לימדתי אותו לאהוב לפחות קצת מוזיקה קלאסית. מוזיקה קלה אהב מזמן). שמעון התבונן בי וחיוך עלה על שפתיו כשאמר שאני באמת מפיחה תקווה חדשה (וכך גם כתב בהקדשה לספר שנתן לי). כשהלך אמר, כבדרך אגב, שהוא לא יודע איך אני עושה את זה - אבל אני תמיד עוזרת לו לחזור לעצמו" ~ על השנים הקשות של שמעון פרס במדבר הפוליטי של סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים (ד"ר רפאלה בילסקי, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4997792,00.html '''"שמעון האדם"'''], אתר YNET, תאריך 2.8.2017)
* "הוא (שמעון פרס) עשה אין ספור שגיאות בחייו. הוא הזה הזיות וטווה חלומות שווא, הוא הפסיד כשהיה אמור לנצח והחטיא מול שער ריק כשהיה אמור לכבוש. ב־1996, אחרי רצח רבין, הוא היה אמור לנצח בהליכה ועד הרגע האחרון היה יכול לעשות הרבה מאוד דברים כדי להבטיח את ניצחונו, אבל לא עשה. הוא רצה לנצח בזכות עצמו, בכוחות עצמו, והוא הפסיד. אבל כל ההפסדים הללו, שהלכו ונאספו, הצטברו לכדי ניצחון גדול." ~ מסך אחרון על פעילותו של שמעון פרס (בן כספית, [http://www.maariv.co.il/journalists/Article-559230 '''"שמעון פרס ידע להפוך כל תבוסה למנוע צמיחה, כל מפלה למנוף"'''], אתרבאתר מעריב, תאריך2 באוקטובר 2.10.2016)
* "ישראל ללא שמעון פרס היא מבודדת ומנודה בעולם... פרס הבין היטב את הצורך של מדינה קטנה במערכת יחסים בינלאומית טובה שעונה לאינטרסים שלה בכל תחומי החיים; לטובת הכלכלה, החברה, הביטחון והשלום. בעיניו ישראל צריכה קודם כל להשתייך ערכית למשפחת העמים הנאורים. פרס האמין שאנחנו צריכים ליצור איזון בין עצמאות ישראל ועוצמתה לבין התלות הקיימת ביחסים טובים עם המדינות המובילות בעולם... פרס ידע כיצד לבנות קואליציות ושותפויות; הוא היה אמן יצירת שפה משותפת עם מנהיגי עולם, מקנדי ודה גול ועד לאובמה ומנדלה, והייתה לו סקרנות אין קץ לעולם. הוא ידע גם להעריך מדינות אחרות; בשיחות עם מנהיגים זרים הוא לא הפליג במסעות תעמולה ישראלית יהירה, אלא הפגין בקיאות בנעשה במדינה שעם מנהיגיה הוא נפגש. הוא גם ידע להחמיא ולהקשיב. לכן הקשיבו לו והעריכו אותו. ציוני ואיש העולם הגדול. פרס היה משוכנע שישראל צריכה לפרוץ את חומות הגטו בתפיסת עולמנו וסלד מאמירותיה של גולדה מאיר ואחרים ולפיהן 'העולם כולו נגדנו'. הוא ניצל את החברות ואת השותפויות שפיתח בעולם לטובת האינטרס הישראלי; לעולם לא הטיף מוסר בבית הלבן או הפציר שאנחנו 'אור לגויים'. בתחום הביטחון הוא פיתח עוד בשנות ה־50 וה־60 יחסים קרובים עם המנהיגות הצרפתית, ובעזרתם יזם את התעשייה האווירית ואת הכור בדימונה.... העולם ראה בו איש השלום, ולכן היה קשוב לו בעניין הפלסטינים ובעניין האזור כולו. העולם התרשם מהיצירתיות הדיפלומטית שלו, ולא פחות מערכי השוויון בין בני אדם ועמים, שבהם האמין עמוקות. ישראל של שמעון פרס הייתה חברה מכובדת במשפחת העמים ולכן גם חזקה יותר. כיום, בלי פרס, ישראל מנודה, ונמתחת עליה ביקורת קטלנית בעניין ההתנחלויות כמכשול הגדול ביותר להסדר באזור. ישראל נתפסת בעיני כמעט כל מדינות העולם, כולל ארצות הברית, כמדינה יהירה וניאו־קולוניאליסטית. הדלתות שהיו פתוחות בפני שמעון פרס נטרקות עכשיו בפניו של בנימין נתניהו ~ על מעמדה של ישראל בעולם לאחר פטירתו של שמעון פרס (אורי סביר, [http://www.maariv.co.il/journalists/Article-560687 '''"אבד המעמד: הדלתות שהיו פתוחות בפני פרס נטרקות עכשיו בפני נתניהו"'''], אתר מעריב, תאריך 20.10.2016)
* "היו לנו גיבורים לא מעטים במקום הזה. היה האב המייסד, דוד בן־גוריון, שממנו ובזכותו הכל נברא והתחיל. והיו הגנרלים, אלון ושרון ודיין ובר־לב וברק ורבים נוספים. והיו המפא"יניקים, אשכול ושרת וגולדה, והיה בגין והיה שמיר, וביבי עודנו. כל אחד ומעלותיו ומגרעותיו והישגיו וכישלונותיו. יש ביניהם דמיון, יש הבדלים, יש תפיסות עולם שונות, יש פערים. '''שמעון פרס היה רק אחד.''' אקזמפלר יחיד במינו, פס ייצור שנסגר אחרי האבטיפוס הראשון. האנדרדוג הקלאסי, הלוזר הנצחי שככל שיענו אותו, כן יעלה וכן יפרוץ. האיש שידע להפוך כל תבוסה למנוע צמיחה. כל מפלה למנוף. אדם שלא ידע שובע, שהיה בו רעב אינסופי להכרה, צימאון אדיר לחתירה הלאה, מבט שפנה רק קדימה, אף פעם לא אחורה, שהיה ג'אנקי של קהל, של אדרנלין, של עניין וסקרנות. גם כשהוא לא היה רלוונטי, הוא היה רלוונטי. תמיד מחוץ לקופסה." ~ על ייחודו של שמעון פרס (בן כספית, [http://www.maariv.co.il/journalists/Article-559230 '''"שמעון פרס ידע להפוך כל תבוסה למנוע צמיחה, כל מפלה למנוף"'''], אתרבאתר מעריב, תאריך2 באוקטובר 2.10.2016)
* "הוא (שמעון פרס) עשה אין ספור שגיאות בחייו. הוא הזה הזיות וטווה חלומות שווא, הוא הפסיד כשהיה אמור לנצח והחטיא מול שער ריק כשהיה אמור לכבוש. ב־1996, אחרי רצח רבין, הוא היה אמור לנצח בהליכה ועד הרגע האחרון היה יכול לעשות הרבה מאוד דברים כדי להבטיח את ניצחונו, אבל לא עשה. הוא רצה לנצח בזכות עצמו, בכוחות עצמו, והוא הפסיד. אבל כל ההפסדים הללו, שהלכו ונאספו, הצטברו לכדי ניצחון גדול" ~ מסך אחרון על פעילותו של שמעון פרס (בן כספית, [http://www.maariv.co.il/journalists/Article-559230 '''"שמעון פרס ידע להפוך כל תבוסה למנוע צמיחה, כל מפלה למנוף"'''], אתר מעריב, תאריך 2.10.2016)
* "לפעמים איבד קשר עם המציאות. תמיד גבוה בשתי ספירות לפחות משאר הנוכחים בחדר, תמיד צופה למרחוק, מחפש את הדבר הבא, הרעיון הבא, הפסגה הבאה. חי בקצב אחר לגמרי משאר העולם, פועל בעצימות עצומה, כאילו אין זמן, תכף הכל נגמר, צריך להספיק, חייבים להגיע, אסור לוותר על דקה פנויה. תחרותי להדהים, מתקשה לפרגן לזולתו ורודף כל הזמן אחרי הכרה, כבוד, קהל, עניין, הישגים ופסגות. מתבלבל לא פעם בין טובתו האישית לטובת אהבתו הגדולה, מדינת ישראל, אבל במקרה שלו, די בצדק. הוא באמת אהב את המקום הזה עד כלות ולא חיפש לעצמו דבר, חוץ משהמקום הזה והאנשים שנמצאים בו יאהבו אותו בחזרה. האיש הזה ספג בחייו תבוסות ומפלות שיכולות למוטט אימפריה. הוא הפסיד לרבין, הוא הפסיד לבגין, הוא הצליח להפסיד למשה קצב. הוא הפסיד את מפלגת העבודה האשכנזית לעמיר פרץ. הוא הפסיד לאלמוני בן 47 בשם ביבי אחרי רצח רבין. הוא עבר את "התרגיל המסריח", שהיה מפיל כל אחד אחר, חוץ ממנו. הוא הושפל, נמרט ונמלט בעור שיניו מאין ספור מצבים וסיטואציות, אבל בכל פעם מחדש לא הוריד ראש, לא התאבל על עצמו אפילו לרגע. אסף את השברים והתחיל מההתחלה, כאילו כלום" ~ על ייחודיותו של דמעון פרס בנוף הפוליטי הישראלי (בן כספית, [http://www.maariv.co.il/journalists/Article-559230 '''"שמעון פרס ידע להפוך כל תבוסה למנוע צמיחה, כל מפלה למנוף"'''], אתרבאתר מעריב, תאריך 2.10. באוקטובר 2016)
* "היו לנו גיבורים לא מעטים במקום הזה. היה האב המייסד, דוד בן־גוריון, שממנו ובזכותו הכל נברא והתחיל. והיו הגנרלים, אלון ושרון ודיין ובר־לב וברק ורבים נוספים. והיו המפא"יניקים, אשכול ושרת וגולדה, והיה בגין והיה שמיר, וביבי עודנו. כל אחד ומעלותיו ומגרעותיו והישגיו וכישלונותיו. יש ביניהם דמיון, יש הבדלים, יש תפיסות עולם שונות, יש פערים. '''שמעון פרס היה רק אחד.''' אקזמפלר יחיד במינו, פס ייצור שנסגר אחרי האבטיפוס הראשון. האנדרדוג הקלאסי, הלוזר הנצחי שככל שיענו אותו, כן יעלה וכן יפרוץ. האיש שידע להפוך כל תבוסה למנוע צמיחה. כל מפלה למנוף. אדם שלא ידע שובע, שהיה בו רעב אינסופי להכרה, צימאון אדיר לחתירה הלאה, מבט שפנה רק קדימה, אף פעם לא אחורה, שהיה ג'אנקי של קהל, של אדרנלין, של עניין וסקרנות. גם כשהוא לא היה רלוונטי, הוא היה רלוונטי. תמיד מחוץ לקופסה" ~ על ייחודו של שמעון פרס (בן כספית, [http://www.maariv.co.il/journalists/Article-559230 '''"שמעון פרס ידע להפוך כל תבוסה למנוע צמיחה, כל מפלה למנוף"'''], אתר מעריב, תאריך 2.10.2016)
* "הוא ליווה את המדינה מרגעיה הראשונים. אחראי על מאמץ ההתחמשות הנואש בימים הנוראים של מלחמת השחרור, כיתת רגליו וקושש מכל הבא ליד כדי שהיהודים יוכלו להילחם על חירותם. הוא מאדריכלי מערכת הביטחון. את הכור הגרעיני בדימונה קושש מן הגורן ומן היקב, מייצר מערכות יחסים אסטרטגיות, מקמבן ומתחמן ומתחנן ועשה את הלא ייאמן: כוח גרעיני למדינה קטנטונת, מוקפת אויבים. פוליסת ביטוח היסטורית לעם היהודי. תארו לעצמכם שהמשימה הזו הייתה נופלת דווקא על נתניהו, ולא על פרס. כמה נאומים חוצבי להבות היו נישאים למען המטרה הזו, כמה הצהרות ואיומים ורעשים וקשקושים. מכל זה, לא היה קם כור בדימונה. הקים אותו מי שדיבר הרבה פחות, אבל עשה קצת יותר. לא רק דימונה, גם התעשייה האווירית וחיל האוויר וההייטק והננו וחקר המוח וכל שאר מצודות העוצמה הישראלית חבות לו חוב גדול. הוא היה ראש ממשלה מצוין בממשלת הרוטציה, שהציל את כלכלת ישראל והוציא את צה"ל מעומק לבנון. הוא עשה את כל זה באהבה כפולה: למדינה, שבה ראה את חזות הכל, ולעצמו. האהבות הללו נבעו זו מתוך זו. הוא היה פוליטיקאי בכל רמ"ח איבריו, תככן לא קטן שידע לחפור ולחתור ולקנא ולשנוא ולהקים מחנות ולתקוע סכינים ולהפעיל אנשים ולהלך קסמים. הוא שנא לנוח, לא ידע להשתעמם, לא אהב חופשות ולא טייל. הוא אהב אנשים. נסע בכל העולם כדי לפגוש, לשמוע, ללמוד, להבין. כל מה שעניין אותו זה להמשיך קדימה, בכל המנועים, לחפש את האתגר הבא, ולהגיע לפסגה, שנמלטה ממנו בנחישות לא פחותה מזו שבה חיפש אותה" ~ על הישגיו של פרס (בן כספית, [http://www.maariv.co.il/journalists/Article-559230 '''"שמעון פרס ידע להפוך כל תבוסה למנוע צמיחה, כל מפלה למנוף"'''], אתרבאתר מעריב, תאריך 2.10. באוקטובר 2016)
* "לפעמים איבד קשר עם המציאות. תמיד גבוה בשתי ספירות לפחות משאר הנוכחים בחדר, תמיד צופה למרחוק, מחפש את הדבר הבא, הרעיון הבא, הפסגה הבאה. חי בקצב אחר לגמרי משאר העולם, פועל בעצימות עצומה, כאילו אין זמן, תכף הכל נגמר, צריך להספיק, חייבים להגיע, אסור לוותר על דקה פנויה. תחרותי להדהים, מתקשה לפרגן לזולתו ורודף כל הזמן אחרי הכרה, כבוד, קהל, עניין, הישגים ופסגות. מתבלבל לא פעם בין טובתו האישית לטובת אהבתו הגדולה, מדינת ישראל, אבל במקרה שלו, די בצדק. הוא באמת אהב את המקום הזה עד כלות ולא חיפש לעצמו דבר, חוץ משהמקום הזה והאנשים שנמצאים בו יאהבו אותו בחזרה. האיש הזה ספג בחייו תבוסות ומפלות שיכולות למוטט אימפריה. הוא הפסיד לרבין, הוא הפסיד לבגין, הוא הצליח להפסיד למשה קצב. הוא הפסיד את מפלגת העבודה האשכנזית לעמיר פרץ. הוא הפסיד לאלמוני בן 47 בשם ביבי אחרי רצח רבין. הוא עבר את "התרגיל המסריח", שהיה מפיל כל אחד אחר, חוץ ממנו. הוא הושפל, נמרט ונמלט בעור שיניו מאין ספור מצבים וסיטואציות, אבל בכל פעם מחדש לא הוריד ראש, לא התאבל על עצמו אפילו לרגע. אסף את השברים והתחיל מההתחלה, כאילו כלום" ~ על ייחודיותו של דמעון פרס בנוף הפוליטי הישראלי (בן כספית, [http://www.maariv.co.il/journalists/Article-559230 '''"שמעון פרס ידע להפוך כל תבוסה למנוע צמיחה, כל מפלה למנוף"'''], אתר מעריב, תאריך 2.10.2016)
* "הוא היה כאן כבר לפני מלחמת העצמאות, בעיצומה ולאחריה. בעליות העולים ארצה, בכל מערכות ישראל, לאורך ולרוחב סיפורה של ארץ מולדת, על הגלוי והנסתר שבה. נוכחותו המוחשית כל כך, העניקה לנו את התחושה שהיינו גם אנו בכל המקומות בהם היה, שחווינו את כל החוויות אשר חווה. שהרי הנה הוא עדיין חי עמנו ובתוכנו, מכאן שכל המאורעות עדיין חיים, והיינו בזכותו שותפים ו'חיים' את כל הסיפורים כשהוא מגשר למעננו כהיסטוריה מהלכת. גם את הדורות שלא נולדו עת קרו הדברים, קרב אליו בנוכחותו, עד לכדי תחושה של 'שידור חי' ומתמשך. וזאת להבדיל מכותב ההיסטוריה שמתווך בינינו למאורעות עבר, ואנו קוראים עליהם בספר, ממרחקים של זמן ומקום, רחוקים מגיבורי המאורעות. בזכות גילו המופלג, הוא היה לנו תמיד לנחמה עצומה כל אימת שדיברנו בגיל. הוא דחה בנוכחותו האדירה כל מחשבה עצובה על זיקנה, המכופפת את הגוף והרוח, והיה לעדות מובהקת בהתנהלותו היום יומית שזיקנה אינה עניין לגיל ביולוגי, אלא לגיל מחשבתי, המחליט לעצמו - עצמה או רפיון. עליו בהחלט אפשר לומר שהיה רהוט, בהיר ופעיל עד סוף ימיו, וזו אינה מליצה אלא תורת חיים. תמיד כשהגינו בדאגה גוברת בגיל, חשבנו 'הנה פרס', עדות חיה לאריכות ימים, והיינו נרגעים בזכות גילו המופלג וחיוניותו. עכשיו, כשאיננו כבר 'אפילו פרס' כנראה נצטרך להודות כבר בעובדה שאין מנוס, שבמוקדם או במאוחר נצטרך כולנו לעבור מכאן אל עולמות אחרים. כל עוד חי, שימש לנו מן אופק רחוק ומרגיע שנותר לנו עוד הרבה זמן. מה נאמר היום, עכשיו כשאין לנו כבר את האופק הזה?" ~ יהורם גאון נפרד מ-שמעון פרסמפרס (יהורם גאון, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4861238,00.html '''"להתראות, היסטוריה מהלכת: יהורם גאון נפרד משמעון פרס"'''], אץרבאתר YNETynet, תאריך{{כ}} 29.9. בספטמבר 2016)
* "הוא ליווה את המדינה מרגעיה הראשונים. אחראי על מאמץ ההתחמשות הנואש בימים הנוראים של מלחמת השחרור, כיתת רגליו וקושש מכל הבא ליד כדי שהיהודים יוכלו להילחם על חירותם. הוא מאדריכלי מערכת הביטחון. את הכור הגרעיני בדימונה קושש מן הגורן ומן היקב, מייצר מערכות יחסים אסטרטגיות, מקמבן ומתחמן ומתחנן ועשה את הלא ייאמן: כוח גרעיני למדינה קטנטונת, מוקפת אויבים. פוליסת ביטוח היסטורית לעם היהודי. תארו לעצמכם שהמשימה הזו הייתה נופלת דווקא על נתניהו, ולא על פרס. כמה נאומים חוצבי להבות היו נישאים למען המטרה הזו, כמה הצהרות ואיומים ורעשים וקשקושים. מכל זה, לא היה קם כור בדימונה. הקים אותו מי שדיבר הרבה פחות, אבל עשה קצת יותר. לא רק דימונה, גם התעשייה האווירית וחיל האוויר וההייטק והננו וחקר המוח וכל שאר מצודות העוצמה הישראלית חבות לו חוב גדול. הוא היה ראש ממשלה מצוין בממשלת הרוטציה, שהציל את כלכלת ישראל והוציא את צה"ל מעומק לבנון. הוא עשה את כל זה באהבה כפולה: למדינה, שבה ראה את חזות הכל, ולעצמו. האהבות הללו נבעו זו מתוך זו. הוא היה פוליטיקאי בכל רמ"ח איבריו, תככן לא קטן שידע לחפור ולחתור ולקנא ולשנוא ולהקים מחנות ולתקוע סכינים ולהפעיל אנשים ולהלך קסמים. הוא שנא לנוח, לא ידע להשתעמם, לא אהב חופשות ולא טייל. הוא אהב אנשים. נסע בכל העולם כדי לפגוש, לשמוע, ללמוד, להבין. כל מה שעניין אותו זה להמשיך קדימה, בכל המנועים, לחפש את האתגר הבא, ולהגיע לפסגה, שנמלטה ממנו בנחישות לא פחותה מזו שבה חיפש אותה" ~ על הישגיו של פרס (בן כספית, [http://www.maariv.co.il/journalists/Article-559230 '''"שמעון פרס ידע להפוך כל תבוסה למנוע צמיחה, כל מפלה למנוף"'''], אתר מעריב, תאריך 2.10.2016)
* "פרס היה מעיין בלתי נדלה של סתירות פנימיות. זה מה שהפך אותו למועיל ומרתק, לנפתל במקום לבוטה, לרב־שכבתי ולאו דווקא ישיר. זו הייתה עוצמתו הגדולה, וגם חולשתו העגומה. במהלך רוב חייו, הציבור נרתע ממורכבותו של פרס. בישראל הדוגרית, היא נתפסה כראיה לתחמנות, לחתרנות ואפילו לשחיתות. במהלך רוב חייו היא עוררה את הפחד והשטנה שהתחלפו, בערוב ימיו, בהערכה ואפילו בהערצה. פרס היה אוהב ישראל ובן הארץ בכל רמ״ח אבריו, אך מעולם לא נחשב לישראלי למהדרין. בחייו נתפס כזר ובמותו הוא מתואר עתה כבן אלים שירד אלינו מן השמיים. פרס חי בארץ 82 מתוך 93 שנותיו, אך הוא מעולם לא נראה כישראלי אותנטי, לא נשמע כישראלי אותנטי, לא התנהג כישראלי אותנטי ולא חשב כישראלי אותנטי. הוא היה איש העולם הגדול במדינה שרואה בעיקר את עצמה, איש העתיד בארץ הנשלטת על ידי עברה, אמן העידון והניואנס שנאלץ לשחק בפני טריבונות של שחץ ורהב, איש המחשבה הקרה על בימה שבה הפחדים והרגשות נותנים את הטון." ~ על הניגודיות שבאופיו של שמעון פרס (חמי שלו, [http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.3082973 '''"שמעון פרס, מעיין בלתי נדלה של סתירות פנימיות"'''], אתרבאתר הארץ, תאריך29 בספטמבר 29.9.2016)
* "הוא היה כאן כבר לפני מלחמת העצמאות, בעיצומה ולאחריה. בעליות העולים ארצה, בכל מערכות ישראל, לאורך ולרוחב סיפורה של ארץ מולדת, על הגלוי והנסתר שבה. נוכחותו המוחשית כל כך, העניקה לנו את התחושה שהיינו גם אנו בכל המקומות בהם היה, שחווינו את כל החוויות אשר חווה. שהרי הנה הוא עדיין חי עמנו ובתוכנו, מכאן שכל המאורעות עדיין חיים, והיינו בזכותו שותפים ו'חיים' את כל הסיפורים כשהוא מגשר למעננו כהיסטוריה מהלכת. גם את הדורות שלא נולדו עת קרו הדברים, קרב אליו בנוכחותו, עד לכדי תחושה של 'שידור חי' ומתמשך. וזאת להבדיל מכותב ההיסטוריה שמתווך בינינו למאורעות עבר, ואנו קוראים עליהם בספר, ממרחקים של זמן ומקום, רחוקים מגיבורי המאורעות. בזכות גילו המופלג, הוא היה לנו תמיד לנחמה עצומה כל אימת שדיברנו בגיל. הוא דחה בנוכחותו האדירה כל מחשבה עצובה על זיקנה, המכופפת את הגוף והרוח, והיה לעדות מובהקת בהתנהלותו היום יומית שזיקנה אינה עניין לגיל ביולוגי, אלא לגיל מחשבתי, המחליט לעצמו - עצמה או רפיון. עליו בהחלט אפשר לומר שהיה רהוט, בהיר ופעיל עד סוף ימיו, וזו אינה מליצה אלא תורת חיים. תמיד כשהגינו בדאגה גוברת בגיל, חשבנו 'הנה פרס', עדות חיה לאריכות ימים, והיינו נרגעים בזכות גילו המופלג וחיוניותו. עכשיו, כשאיננו כבר 'אפילו פרס' כנראה נצטרך להודות כבר בעובדה שאין מנוס, שבמוקדם או במאוחר נצטרך כולנו לעבור מכאן אל עולמות אחרים. כל עוד חי, שימש לנו מן אופק רחוק ומרגיע שנותר לנו עוד הרבה זמן. מה נאמר היום, עכשיו כשאין לנו כבר את האופק הזה? ~ יהורם גאון נפרד מ-שמעון פרס (יהורם גאון, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4861238,00.html '''"להתראות, היסטוריה מהלכת: יהורם גאון נפרד משמעון פרס"'''], אץר YNET, תאריך 29.9.2016)
* "הוא (שמעון פרס) היה ממייסדי מערכת הביטחון אך גם מורה דרך בחתירה לשלום. אבי ההתנחלויות בשטחים אך גם הספק של הפוטנציאל לחיסולן. המנהיג הישראלי הראשון שנהג בפומבי בכבוד ולעתים אף בחיבה עם אישים פלסטינים, כולל יאסר ערפאת, אבל מאחרוני הדוגלים בשמאל בעצמאות פלסטינית מלאה. אביר השלום אך גם ראש הממשלה שהורה לפתוח במבצע "ענבי זעם", שבמהלכו נהרגו למעלה ממאה פליטים פלסטינים בכפר כנא בדרום לבנון. פרס היה הארכיטקט וקבלן המשנה של מערך יום הדין של ישראל, אך צויירצויר כפחדן וכמשתמט, כמי שמעדיף חליפות על מדי דגמ״חדגמ"ח, כמי שלעולם לא ייחשב לאחד מהחבר׳המהחבר'ה. הוא היה נץ שנתפס בשוגג כיונה, פטריוט מקומי עם ראייה גלובלית, פרגמטיסט שתואר כאידאליסט, מנהיג עם חזון שהפך בפי יריביו הקטנים ממנו להוזה בהקיץ וחולם בלהות. הוא נעלב עד עמקי נשמתו מהמותג ״חתרן'חתרן בלתי נלאה״נלאה' שיצחק רבין הצמיד לו בספרו ״פנקס'פנקס שירות״שירות', אף שהתיאור היה מדויק ומעבר לכך: הוא היה גם חוזה בלתי נלאה, הוגה בלתי נלאה, מתכנן בלתי נלאה, קורא בלתי נלאה, כתבן בלתי נלאה וארטיסט בלתי נלאה. לעתים, הוא היה אפילו רכלן בלתי נלאה. פרס הצטייר לעתים כדג מחוץ למים הרדודים של הפוליטיקה הישראלית, אך ידע גם להיות כריש הטורף את מתחריו בלי לחשוב פעמיים. הוא היה גאוותן שנפגע מכל פיפס של ביקורת ששיגר לעברו אחרון הפוליטיקאים והעיתונאים, אבל גם ספג יותר בוז ולעג מכל פוליטיקאי ישראלי אחר ותמיד יצא מאושש ומחוזק. הוא היה לוזר ואלוף העולם בעת ובעונה אחת, בר מינן פוליטי שהיה כעוף החול המתעורר מחדש לחיים." ~ על הניגודיות שבאופיו של שמעון פרס (חמי שלו, [http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.3082973 '''"שמעון פרס, מעיין בלתי נדלה של סתירות פנימיות"'''], אתרבאתר הארץ, תאריך29 בספטמבר 29.9.2016)
* "פרס היה מעיין בלתי נדלה של סתירות פנימיות. זה מה שהפך אותו למועיל ומרתק, לנפתל במקום לבוטה, לרב־שכבתי ולאו דווקא ישיר. זו הייתה עוצמתו הגדולה, וגם חולשתו העגומה. במהלך רוב חייו, הציבור נרתע ממורכבותו של פרס. בישראל הדוגרית, היא נתפסה כראיה לתחמנות, לחתרנות ואפילו לשחיתות. במהלך רוב חייו היא עוררה את הפחד והשטנה שהתחלפו, בערוב ימיו, בהערכה ואפילו בהערצה. פרס היה אוהב ישראל ובן הארץ בכל רמ״ח אבריו, אך מעולם לא נחשב לישראלי למהדרין. בחייו נתפס כזר ובמותו הוא מתואר עתה כבן אלים שירד אלינו מן השמיים. פרס חי בארץ 82 מתוך 93 שנותיו, אך הוא מעולם לא נראה כישראלי אותנטי, לא נשמע כישראלי אותנטי, לא התנהג כישראלי אותנטי ולא חשב כישראלי אותנטי. הוא היה איש העולם הגדול במדינה שרואה בעיקר את עצמה, איש העתיד בארץ הנשלטת על ידי עברה, אמן העידון והניואנס שנאלץ לשחק בפני טריבונות של שחץ ורהב, איש המחשבה הקרה על בימה שבה הפחדים והרגשות נותנים את הטון" ~ על הניגודיות שבאופיו של שמעון פרס (חמי שלו, [http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.3082973 '''"שמעון פרס, מעיין בלתי נדלה של סתירות פנימיות"'''], אתר הארץ, תאריך 29.9.2016)
* "בערוב ימיו הפך, למרבה האירוניה, לעלה תאנה. האיש שתואר תמיד כנטע זר עבר מטמורפוזה מופלאה והפך לישראל בהתגלמותה. הוא סימל את החלום והסתיר את שברו. הוא גילם מדינה נועזת, חדשנית, רודפת שלום, קוסמופוליטית, זרקור לגויים ולא כובשת, סרבנית, המדכאת מיליוני פלסטינים בכוח הזרוע. בשנים האחרונות, כשהכוח ניטל מידיו, זכה לעדנה — פוליטיקאים ישראלים ומנהיגים יהודים־אמריקאים שחיבלו בעבודתו ועשו לו את המוות כשעוד היה בידיו לשנות את המציאות ואת ההיסטוריה, דיברו עליו כעל בכיר האומה." ~ על העדנה לה זכה שמעון פרס בתפקידו האחרון כנשיא מדינת ישראל (חמי שלו, [http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.3082973 '''"שמעון פרס, מעיין בלתי נדלה של סתירות פנימיות"'''], אתרבאתר הארץ, תאריך29 בספטמבר 29.9.2016)
* "הוא (שמעון פרס) היה ממייסדי מערכת הביטחון אך גם מורה דרך בחתירה לשלום. אבי ההתנחלויות בשטחים אך גם הספק של הפוטנציאל לחיסולן. המנהיג הישראלי הראשון שנהג בפומבי בכבוד ולעתים אף בחיבה עם אישים פלסטינים, כולל יאסר ערפאת, אבל מאחרוני הדוגלים בשמאל בעצמאות פלסטינית מלאה. אביר השלום אך גם ראש הממשלה שהורה לפתוח במבצע "ענבי זעם", שבמהלכו נהרגו למעלה ממאה פליטים פלסטינים בכפר כנא בדרום לבנון. פרס היה הארכיטקט וקבלן המשנה של מערך יום הדין של ישראל, אך צוייר כפחדן וכמשתמט, כמי שמעדיף חליפות על מדי דגמ״ח, כמי שלעולם לא ייחשב לאחד מהחבר׳ה. הוא היה נץ שנתפס בשוגג כיונה, פטריוט מקומי עם ראייה גלובלית, פרגמטיסט שתואר כאידאליסט, מנהיג עם חזון שהפך בפי יריביו הקטנים ממנו להוזה בהקיץ וחולם בלהות. הוא נעלב עד עמקי נשמתו מהמותג ״חתרן בלתי נלאה״ שיצחק רבין הצמיד לו בספרו ״פנקס שירות״, אף שהתיאור היה מדויק ומעבר לכך: הוא היה גם חוזה בלתי נלאה, הוגה בלתי נלאה, מתכנן בלתי נלאה, קורא בלתי נלאה, כתבן בלתי נלאה וארטיסט בלתי נלאה. לעתים, הוא היה אפילו רכלן בלתי נלאה. פרס הצטייר לעתים כדג מחוץ למים הרדודים של הפוליטיקה הישראלית, אך ידע גם להיות כריש הטורף את מתחריו בלי לחשוב פעמיים. הוא היה גאוותן שנפגע מכל פיפס של ביקורת ששיגר לעברו אחרון הפוליטיקאים והעיתונאים, אבל גם ספג יותר בוז ולעג מכל פוליטיקאי ישראלי אחר ותמיד יצא מאושש ומחוזק. הוא היה לוזר ואלוף העולם בעת ובעונה אחת, בר מינן פוליטי שהיה כעוף החול המתעורר מחדש לחיים." ~ על הניגודיות שבאופיו של שמעון פרס (חמי שלו, [http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.3082973 '''"שמעון פרס, מעיין בלתי נדלה של סתירות פנימיות"'''], אתר הארץ, תאריך 29.9.2016)
* "פרס זכה למתנה נדירה: להיות מוספד פעמיים. הפעם הראשונה הייתה אחרי האירוע המוחי שבו לקה לפני יותר משבועיים, וכעת, אחרי מותו. אם היה מצליח בדרך נס להתאושש מהשבץ, הוא היה זוכה לקרוא את רבבות המילים שנכתבו ונאמרו עליו, ואולי, רק אולי, הוא היה נרגע ומשתכנע שהאהבה וההוקרה והכרת התודה להן תמיד שיווע ואותן תמיד חסר, נפלו סוף סוף בחלקו. גם כשנדמה היה שהשיג כבר את כל מה שבן תמותה מסוגל לשאוף לו ולחלום עליו, הוא לא נח לרגע מן המירוץ הקדחתני אחרי דבר מה נוסף. ההחמצות, ההפסדים, התבוסות האלקטורליות, המנות האדירות של הזלזול והבוז שספג במשך עשרות שנים של התבוססות בביצה הפוליטית הבאושה נחרטו בבשרו. הוא מעולם לא התאושש מכך." ~ על ההלוויה של שמעון פרס (ורטר י., [http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.3083292 '''"הניצחון האחרון של פרס על יריבו המיתולוגי"'''], אתרבאתר הארץ, תאריך29 בספטמבר 29.9.2016)
* "בערוב ימיו הפך, למרבה האירוניה, לעלה תאנה. האיש שתואר תמיד כנטע זר עבר מטמורפוזה מופלאה והפך לישראל בהתגלמותה. הוא סימל את החלום והסתיר את שברו. הוא גילם מדינה נועזת, חדשנית, רודפת שלום, קוסמופוליטית, זרקור לגויים ולא כובשת, סרבנית, המדכאת מיליוני פלסטינים בכוח הזרוע. בשנים האחרונות, כשהכוח ניטל מידיו, זכה לעדנה — פוליטיקאים ישראלים ומנהיגים יהודים־אמריקאים שחיבלו בעבודתו ועשו לו את המוות כשעוד היה בידיו לשנות את המציאות ואת ההיסטוריה, דיברו עליו כעל בכיר האומה" ~ על העדנה לה זכה שמעון פרס בתפקידו האחרון כנשיא מדינת ישראל (חמי שלו, [http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.3082973 '''"שמעון פרס, מעיין בלתי נדלה של סתירות פנימיות"'''], אתר הארץ, תאריך 29.9.2016)
* "פרס זכה למתנה נדירה: להיות מוספד פעמיים. הפעם הראשונה הייתה אחרי האירוע המוחי שבו לקה לפני יותר משבועיים, וכעת, אחרי מותו. אם היה מצליח בדרך נס להתאושש מהשבץ, הוא היה זוכה לקרוא את רבבות המילים שנכתבו ונאמרו עליו, ואולי, רק אולי, הוא היה נרגע ומשתכנע שהאהבה וההוקרה והכרת התודה להן תמיד שיווע ואותן תמיד חסר, נפלו סוף סוף בחלקו. גם כשנדמה היה שהשיג כבר את כל מה שבן תמותה מסוגל לשאוף לו ולחלום עליו, הוא לא נח לרגע מן המירוץ הקדחתני אחרי דבר מה נוסף. ההחמצות, ההפסדים, התבוסות האלקטורליות, המנות האדירות של הזלזול והבוז שספג במשך עשרות שנים של התבוססות בביצה הפוליטית הבאושה נחרטו בבשרו. הוא מעולם לא התאושש מכך" ~ על ההלוויה של שמעון פרס (ורטר י., [http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.3083292 '''"הניצחון האחרון של פרס על יריבו המיתולוגי"'''], אתר הארץ, תאריך 29.9.2016)
* "מענקי ההנהגה הלאומית, האיש שראה הכול." ~ יולי אדלשטיין
* "זה יומה הראשון של מדינת ישראל בלי שמעון פרס." ~ [[בנימין נתניהו]] בפתח ישיבת הממשלה
{{ראשי ממשלת ישראל}}
 
{{מיון רגיל: פרס, שמעון}}
[[קטגוריה:נשיאי מדינת ישראל]]
[[קטגוריה:ראשי ממשלת ישראל]]