האוטוביוגרפיה של ז'אן ריבן: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף חדש
 
הרחבה
שורה 1:
[[קובץ:Clădire istorică, Strada Cuza Vodă nr. 11, Iași.JPG|ממוזער|176 פיקסלים|יותם ראובני נולד בעיר [[W:יאסי|יאסי]] ברומניה]]
"האוטוביוגרפיה של ז'אן ריבן" הוא ספר מאת [[יותם ראובני]] הוא ספר אוטוביוגרפי על קורות חייו. הספר יצא לאור ב־2015.
{{מפריד}}
 
שורה 9 ⟵ 10:
* "הוא פוחד עכשיו רק מכך שאמו תמות. הוא לא מסוגל לדמיין לעצמו, ואיש לא מסוגל לדמיין לעצמו, את מותו שלו. הילד הקטן מביא לאמו את מה שהוא מוצא, ממש כמביא שלל רב, כי כך הוא מגן עליה מפני מותה. ובדרך כלל זה עוזר."
* "ואני, יום אחד, הייתי צריך להגיד: אמא מתה.ולא לקחו אותי לבית הקברות, כי לא לוקחים ילדים לבית הקברות. לכן היא היתה במשך שנים מתה, וגם לא מתה."
* "לא לקח לפחד זמן רב להפוך לאשמהל[[אשמה]], אם כי המילים האלה - [[פחד]], אשמה - לא עמדו לרשותי אלא כעבור זמן רב."
* "בכל שלב בחייו של הבורגני, ה[[עתיד]] הוא העיקר. חייו נחשבים רק במידה שבה הם מביאים את העתיד. הוא צריך רק מה שהעתיד צריך."
* "בבית אין איש מלבד הבורגני והבורגנית, שלא יודעים כלל שהם כאלה. והם דואגים. הם לא הפסיקו לדאוג מאז קיבלו מהוריהם את לפיד הדאגהה[[דאגה]]. עם זאת, הדאגה נעשית יותר ויותר מעורפלת."
* "הבית הריק קם לתחייה בלילות שבת. לפעמים הילדים באים עם הנכדים ואפילו ישנים בבית. כשהם הולכים, יש הרגשה של הצגת [[תיאטרון]] חובבים שהסתיימה."
* "הקומוניסטים התחילו ללחוץ חזק על הדופן של המציאות.הבריחה אל הסיפורים היתה המוצא היחיד."
* "מדינה זאת, שעד שהגעתי אליה לפני חמישים שנה, לא ידעתי עליה כמעט כלום, תהפוך בן רגע, מבחינתי, ל[[אהבה]] הגדולה ביותר, וגם ל[[שנאה]] העזה ביותר."
* "מותו הפתאומי של [[אריק איינשטיין]] שחרר אותי מאימת המוות והדיכאון. זה בא לכל אחד, לעשירים ולבעלי הדירות ולמשפחות ולאמהות. זה אמר לנו, שר לנו, התגנב אלינו, ממש מתחת לבגדים, נוגע בעור, ואז, פתאום צמרמורת. אותו קול ואותו תדר אבל רק המילים שונו. כל השירים שלו הפכו לשיר אחד שהתנגן בשקט, ואמר, אין יותר זמן רב, צריך להתחיל."
* "הכירו את בן דמותכם ואת בן דמותי: האדם המעוקל. זהו העבד מרצון של המאה ה-21. בשביל [[כסף]] הוא יעשה הכול. מהיום שבו מלאו לי 64 שנה אני לא מעוקל יותר. אני לא חייב שום דבר לאף אחד."
 
[[קטגוריה:ביוגרפיות]]