לקרוא מחדש את התנ"ך: הבדלים בין גרסאות בדף

* "הסופר התנ"כי יוצר סימטריה בין משה רבנו לבין בלעם הרשע, בין היחס אלוהים־אדם שמתקיים אצל משה, לבין יחס דומה שמתקיים אצל בלעם... פרשת בלעם באה לספר בצורה הספרותית, בשפה ובמונחים של הדור שבו נכתבה, שהתגלות אלוהים אינה תכונה או יכולת של בני דת משה. דיאלוג עם אלוהים היא תופעה כלל־אנושית."

* "הסימטריה עם משה רומזת באופן כמעט ברור שגם ההתגלויות האלוהיות למשה, וכן סיפורי תנ"ך רבים אחרים על דיאלוגים של בני אדם עם אלוהים, אינם אלא ביטוי ספרותי, בשפה ובמושגים שרווחו בעולם בעת כתיבת הסיפור, לציון מחשבות פילוסופיות, פוליטיות או [[אמנות]]יות, או גם אמונה יוקדת או הגיגים תאולוגיים, שעולים באופן ספונטני על דעתו של אדם, במוחו או בלבו."

* "המחבר הוא האדם שברא את הטקסט. הוא זה שבחר את הנושא ואת הדרך שבה הוא החליט להביע אותו. המחבר החליט באיזו שפה ישתמש, אילו ביטויים ייכנסו לחיבורו ומהו המבנה הלוגי, האמנותי והתחבירי של יצירתו. ההצגה הטקסטואלית של הקטע, על כל פרטיה, היא מהות היצירה הספרותית עצמה. לכן, לכאורה, אין בעולם מי שיותר מוסמך מהמחבר להסביר מה הייתה כוונתו, מה הוא ביקש להטמין בטקסט ומה מייצג המבנה הייחודי שהוא בחר לתת לו... אולם אין בכוחו של המחבר לקבוע מה תהיה התגובה המחשבתית, הרגשית או האסוציאטיבית של מי שקורא את דבריו."

* "השפה שאדם משתמש בה היא החלון העיקרי שדרכו משתקפת אישיותו, בין זו המודעת לו ובין זו שאין הוא מודע לה מדי יום ביומו. לכן היצירה הספרותית של אדם, בהיותה יציר לשונו, עשויה להביע רעיונות, מחשבות, ספקות או תובנות ששוכנות בתוך נפשו ושהוא אינו מודע להם כלל, או שלא התכוון להציגם בפני העולם ביצירתו."

* "מה שנכון ביחס לספרות בכלל, לטקסטים כלשהם, נכון גם לגבי היצירה הספרותית של התנ"ך. התורה היא ספר רלוונטי לדורות, אם לא מפחדים לקרוא בה מסרים המתאימים לדורות השונים. מהו המסר שכל דור מוצא בפסוקים, תלוי ברקע ובמציאות הקיימת באותו דור. טיב המסר תלוי כמובן גם בדעה ובעמדה שיש למי שקורא את הטקסט."