כתבי זיגמונד פרויד: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
מ הגהה
שורה 1:
[[קובץ:Ktavi ZigFr.jpg|ממוזער|116 פיקסלים]]
'''כתבי זיגמונד פרויד''' הוא אוסף של כתביו של [[זיגמונד פרויד]] שתורגמו לעברית ויצאו לאור בחמישה כרכים בהוצאת דביר בשנים 1966 - 1971. את הכרכים הראשון, השלישי והרביעי תירגם [[W:חיים איזק|חיים איזק]] ואת הכרכים השני והחמישי תירגם אריה בר.
 
{{מפריד}}
====כרך ראשון====
* "ויבקעו לך מעיינות [[תבונה|בינה]] דעה והשכל." ~ מתוך מכתבו של אביו אליו, עמ' 25.
* "על הרוב חשתי כאילו נחלתי את כל ההתלהבות של אבותינו בהגינם על בית מקדשם, כאילו הייתי משליך ב[[שמחה]] את נפשי מנגד במפעל גדול." ~ עמ' 187.
* "אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון, בארץ הפלשתים. אבל בינך לביני, הרגשתי היא הרגשת ניצחון יותר מאשר כישלון." ~ עמ' 251
* "מכאן ואילך אני נמנה עם אלה אשר 'הפריעו את שנתו של העולם' כפי שאומר הבל ושאין אני יכול לסמוך על אובייקטיביות ו[[סובלנות]]." ~ עמ' 255
שורה 11:
* "[[אושר]] הוא מילוי מאוחר של משאלה טרום־הסטורית. זהו הטעם מפני מה מעניק עושר כה מעט אושר: ממון לא היה משאלה בימי ה[[ילדות]]." ~ עמ' 310
* "סגנוני בו היה גרוע, לפי שהרגשתי הגופנית הייתה טובה מדי. מוכרח אני להיות אומלל קצת כדי שאוכל לכתוב יפה." ~ עמ' 324
* "כל החלומותה[[חלום|חלומות]] מבקשים למלא משאלה אחת, שנתגלגלה ברבות אחרות. זוהי המשאלה לישון. אדם חולם, כדי להימנע מן היקיצה, שכן הוא רוצה לישון." ~ עמ' 335
* "בעתיד הרוח היהודי לא אפקפק אף לרגע קל. אנו היהודים תמיד ידענו להעריך נכסי רוח. רעיונות לכדונו. בכוחם הגענו עד הלום. תמיד שיוויתי לנגד עיניי את המאורע ההוא בתולדותינו, כשמיד לאחר חורבן בית־המקדש ביקש [[רבן יוחנן בן זכאי]] מאת הכובש, שירשה לו לפתוח ביבנה את בית המדרש הגבוה לחכמת ישראל." ~ עמ' 380.
 
====כרך שני====
* "יש סוג מסוים של אנשים אשר לא [[אלוהים|א-להים]] הוא שהועידם לגלות לנו את [[סבל]]ם ומשושם אלא אל מחמיר – הכורח." ~ עמ' 3.
* "ה[[שירה|משורר]] יוצר בשבילנו את האפשרות ליהנות, מכאן ואילך, מהזיותינו שלנו בעצמנו בלא מוסר־כליות ובלא בושה." ~ עמ' 8.
 
====כרך שלישי====
<small>(מספרי העמודים מתוך המהדורה שיצאה ב-1988ב־1988)</small>
* "מן הראוי שבעשייה ה[[מדע]]ית לא יהיה מקום לחששנות מן החדש." ~ עמ' 265.
* "צרכי היצר שלו שלא באו על סיפוקם, גורמים לו שהוא חש בתביעות התרבות כבמועקת תמיד." ~ עמ' 270.
 
[[קטגוריה:ספרי פסיכואנליזה]]