כתבי זיגמונד פרויד: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת ציטוט |
|||
שורה 28:
==כרך שלישי==
<small>(מספרי העמודים מתוך המהדורה שיצאה ב־1988)</small>
* "והוא [=אני] חש את ייחוד סגולתו כיהודי ואינו רוצה שיהיו הדברים שונים מזה. אילו שאלו אותו [=אותי] מה יש בך עוד מן היהודיות, לאחר שזנחת את כל צידי-השיתוף האלה עם בני עמך? כי אז השיב [=אשיב] - עוד הרבה מאד, ומן הסתם העיקר" [1930, הקדמה למהדורה העברית ל'טוטם וטאבו'] [עמ' 8].
* "[=מאמרי ה'טוטם וטאבו' הם] ניסיון ראשון שלי ליישם נקודת-ראות וממצאים של הפסיכואנליזה לבעיות סתומות של פסיכולוגיית-העמים.... ומצד אחר הם [=רעיונותיי] מנוגדים לעבודותיה של אסכולת-ציריך, המבקשות, להיפך, ליישב בעיות של הפסיכולוגיה האינדיבידואלית בעזרת חומר מתחום הפסיכולוגיה של העמים" [עמ' 9]
* "בהסבר הרווח לכל תקנות הפיוס, ההגבלה, המחילה והטהרה הללו מצטרפים יחד שני עקרונות: התפשטותו של הטאבו מן המת אל כל מה שבא במגע עמו, והפחד מפני רוחו של ההרוג... כל התקנות הללו נובעות מדו-ערכיותם של רחשי-הרגש כלפי האויב" [עמ' 44]
* "המלכים הראשונים היו נכרים שנועדו לאחר תקופת שלטון קצרה להיות מועלים על המזבח במועדי-חג בתורת באי-כוחה של האלהות".
* "הלוחם הפרא מטיל על עצמו הגבלות כגון אלה לשם שיווי-המשקל, לפי שהוא עומד להתיר לעצמו סיפוק מלא של רחשים אכזריים ועוינים, שבדרך-כלל הוא אסור עליו" [עמ' 90]
* "האל של כל אדם ואדם נברא בצלם דמות אביו, שיחסו אל האל תלוי ביחסו אל אביו בשר-ודם, ושהוא משתנה ומתהפך לפי יחס זה, ושהאל ביסוד-מהותו אינו אלא אב מרומם" [עמ' 132]
* "איזה הוא אדם נמרץ ומצליח? מי שעולה בידו להפוך בעבודה את הזיות-משאלותיו למציאות... אם אותו אדם, שנסתכסך עם המציאות, מחונן בכישרון אמנותי, יוכל להפוך את הזיותיו לא לסימפטומים אלא ליצירות-אמנות" [עמ' 179]
* "הפסיכואנליזה... סילקה את שכחון-הילדות של בני-האדם" [עמ' 247]
* "אין אדם יכול להיות מחנך, אלא אם כן הוא מסוגל לחדור לחיי-הנפש של הילד, ואנו המבוגרים איננו מבינים את הילדים, משום שאיננו מבינים את ילדותנו שלנו" [עמ' 252]
* "גילוי הלב הוא מקור כל גאוניות" [עמ' 257]
* "רשאי המחבר... להעלות את השאלה, אם אישיותו שלו כיהודי, שלא אבה מימיו להסתיר את יהדותו, לא היה לה שום חלק באנטיפאתיה של העולם הסובב כלפי הפסיכואנליזה... אולי גם לא מקרה הוא, שנציגה הראשון של הפסיכואנליזה היה יהודי. כדי להכריז על האמונה בה נצרכה מידה ניכרת של נכונות ליטול על עצמו את גורל הבדידות שבאופוזיציה, גורל שהיהודי מנוסה בו יותר מאדם אחר" [עמ' 272]
* "מן הראוי שבעשייה ה[[מדע]]ית לא יהיה מקום לחששנות מן החדש." ~ עמ' 265
* "צרכי היצר שלו שלא באו על סיפוקם, גורמים לו שהוא חש בתביעות התרבות כבמועקת תמיד." ~ עמ' 270
| |||