אלפרד דה מיסה: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Ofeky (שיחה | תרומות)
מ יש גם מחזאים, השתמשו בקטגוריה זו
אין תקציר עריכה
שורה 7:
* "הו נשיקה! שיקוי מסתורי שהשפתיים מוזגות לעצמן מגביעי צמא."
* "הטל ספק במי שאתה אוהב, כלב או אישה, אך לא באהבה עצמה."
* "אומלל הוא מי שבמיטב נעוריו מתייאש מן האהבה ללא תקוה."
* "אין להתלוצץ על האהבה."
* "לאהוב זה להקדיש גוף ונפש."
* "החיים הם שינה, והאהבה היא חלום."
* "מוזר שמי שסובל היה רוצה לגרום סבל למי שהוא אוהב."
* "האהבה חיה מן הרעב ומתה מן המזון."
* "אנו יכולים להיות מגוחכים כאשר אנו אוהבים, אך אין אנו יכולים להיות כאלה כאשר אנו סובלים."
* "קברו של הטוב היא כפיות הטובה האנושית."
* "אינני מאמין לדבריך הקדושים, הו ישוע הנוצרי, הגעתי מאוחר אל עולם זקן מדי."
* "הכה נא על לבך. שם נמצא המלאך, שם שוכנים הרחמים הייסורים והאהבה."
* "התקווה להתראות גורמת לאהוב את הפרידה."
* "למה משמש הריב כאשר הפשרה איננה אפשרית?ההנאה שבמריבות היא לעשות שלום."
* "אין חשיבות לבקבוק, העיקר היא השכרות."
* "ככל שהשירים יותר מיואשים, הם יותר יפים; ומהם אני מכיר בני אלמוות שהם אנחות טהורות."
* "הפה שומר על שקט כדי לשמוע את דבריו של הלב."
* "כזהו מנהגו של עולם כאן למטה: הזמן נושא בכנפיו את האביב, את הסנונית, את הימים ואת החיים."
* "הכל עולה בעשן: המוניטין והתקוה."
* "מי שיכול לנשק יכול לנשוך, ומי שיכול לחבק יכול לחנוק."
* "אמי, אגלה לך את סודי: סירתי הדלה נתקלה בשרטון של עולם שנכשל. אני עומד להפקיד את כל אושרי בידי אהבתך האמהית."
* "החיים הם ורד שבו כל עלה כותרת הוא דמיוני, וכל קוץ הוא אמיתי."
* "החיים כמי הים, אינם נעשים מתוקים אלא כאשר הם מתאדים אל עבר השמים."
* "הנערה היפה ביותר איננה נותנת אלא את מה שיש לה, והחבר המסור ביותר שותק על מה שאינו יודע."
* "אנו משתמשים תמיד ברוע כדי למנוע את הגרוע ביותר."
* "אני שונא עד מוות גניבה ספרותית. כוסי איננה גדולה, אך אני שותה ממנה בלבד."
* "הרוע קיים, אך לא בלי הטוב; כמו שהצל קיים, אך לא בלי האור."
* "כל מה שהיה אינו עוד, וכל מה שיהיה עוד אינו."
* "חבריי היקרים: כאשר אמות נטעו ערבה על קברי. אני אוהב את עליה הנוגים."
* "איש אינו מכיר את עצמו, כל עוד לא סבל."
* "איבדתי את כוח החיים, את חבריי ואת שמחתי; איבדתי את גאוותי שגרמה לי להאמין בגאוניותי."
* "העולם הוא בור שופכין ללא תחתית, שבו כלבי ים יודעי דבר זוחלים ומתפתלים על הרים של רפש."
* "בלבו של הסובל מזיכרונות העבר אין מקום לתקוה."
* "הדמעות, תהיינה נעימות או מרירות, תמיד מקלות עלינו."
* "האדם הוא שוליה, היגון הוא בעליו, ומי שלא סבל אינו יודע דבר."
* "ימי עבודה! הימים היחידים שבהם חייתי."
 
 
{{קצרמר}}