זיגמונד פרויד: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת מרכאות, נקודות והסרת ציטוט כפול וציטוט של אחר
עריכה
שורה 11:
* "ייתכן כי פרחי אהבתנו הנאים ביותר צומחים על קרקע תגובתנו כנגד האיבה החבויה בנו."
* "אנו באים לעולם לבד, ועוזבים אותו לבד."
* "החלוםה[[חלום]] הוא השוער של השינה."
* "כל חלום מוצלח הוא הישג של הרצון לישון."
* "להיות נוירוטי פירושו להיות חסר יכולת לשאת באמביוולנטיות."
שורה 17:
* "הנברוזה היא מותר האדם מהבהמה."
* "כדאי לאדם להיות כן עם עצמו."
* "אדם נמרץ ומצליח הוא מי שעלה בידו להפוך למציאות את הדמיון[[דמיון]]."
* "מחשבות, שאין אנו יודעים מאין הן באות, צצות לפתע פתאום. אין אנו יכולים להיפטר מהן עוד."
* "עבור בת אין בנמצא דבר גדול יותר מחסותו של אב."
שורה 100:
* "[=מאמרי ה'טוטם וטאבו' הם] ניסיון ראשון שלי ליישם נקודת-ראות וממצאים של הפסיכואנליזה לבעיות סתומות של פסיכולוגיית-העמים.... ומצד אחר הם [=רעיונותיי] מנוגדים לעבודותיה של אסכולת-ציריך, המבקשות, להיפך, ליישב בעיות של הפסיכולוגיה האינדיבידואלית בעזרת חומר מתחום הפסיכולוגיה של העמים." [עמ' 9]
* "בהסבר הרווח לכל תקנות הפיוס, ההגבלה, המחילה והטהרה הללו מצטרפים יחד שני עקרונות: התפשטותו של הטאבו מן המת אל כל מה שבא במגע עמו, והפחד מפני רוחו של ההרוג... כל התקנות הללו נובעות מדו-ערכיותם של רחשי-הרגש כלפי האויב." [עמ' 44]
* "המלכים הראשונים היו נכרים שנועדו לאחר תקופת שלטון קצרה להיות מועלים על המזבח במועדי-חג בתורת באי-כוחה של האלהותהאלוהות." [עמ' 53].
* "הלוחם הפרא מטיל על עצמו הגבלות כגון אלה לשם שיווי-המשקל, לפי שהוא עומד להתיר לעצמו סיפוק מלא של רחשים אכזריים ועוינים, שבדרך-כלל הוא אסור עליו." [עמ' 90]
* "ה[[אלוהים|אל]] של כל אדם ואדם נברא בצלם דמות אביו, שיחסו אל האל תלוי ביחסו אל אביו בשר-ודם, ושהוא משתנה ומתהפך לפי יחס זה, ושהאל ביסוד-מהותו אינו אלא אב מרומם." [עמ' 132]
 
===מעבר לעיקרון העונג===
* "מוצג הזמןה[[זמן]] המופשט שלנו לקוח כולו מדרך הפעולה של מערכת תת-מודע וזהה עם תפיסה עצמית של זו." [עמ' 110]
* "החזרה, מציאות הזהות מחדש היא עצמה בגדר מקור של עונג." [עמ' 116]
* "היצר הוא דחף השוכן בחי להחזרת מצב קודם על כנו – מצב שאותו חי אנוס היה לזונחו בהשפעת כוחות מפריעים חיצוניים." [עמ' 116]
שורה 113:
* "ההמון הוא עדר צייתני, שלעולם אי-אפשר לו בלי אדון ומצווה. תאב מרות הוא עד כדי כך, שאינסטינקטיבית משעבד הוא עצמו לכל מי שממנה עצמו לאדון לו." [עמ' 28]
* "עם אבדן הזיקה למנהיג נעלמים גם כל הקישורים ההדדיים של היחידים בתוך ההמון, ואזי נהפך ההמון לאבק-אדם." [עמ' 41]
* "[[ילדות|ילד]] שצערו על אבדן חתולו הקטן מביאו לומר בפשטות, כי עכשיו הוא גופו החתלתול הוא, וכך זוחל הוא על ארבע, מסרב לאכול ליד השולחן וכד'" [עמ' 49]
* "ככל שהתפתח היסוד של היות-אדם-מאוהב [=אהוב], כן גבר לחץ הדרישה לצמצם את האהבה כדי מעגל-יחסים של שניים [אחת עם אחד]." [עמ' 74]