תמונתו של דוריאן גריי: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה, הרחבה
עריכה
שורה 2:
'''[[W:תמונתו של דוריאן גריי|תמונתו של דוריאן גריי]]''' הוא רומן שכתב [[אוסקר ויילד]] העוסק בשאלות הנוגעות לחיי האדם, מוסר ו[[אמנות]]. הספר יצא לאור ב־1890 ועובד גם לסרט קולנוע. <small>(מספרי העמודים הם מהמהדורה העברית שיצאה לאור ב־2006 בתירגומה של ליה נירגד.)</small>
{{מפריד}}
* "הבסיס לאופטימיות הוא אימה צרופה."
* "[[ניסיון]] הוא השם שכולנו נותנים לשגיאותינו."
* "יש משהו מגוחך ב[[רגש]]ותיהם של אלה שחדלנו מלאהוב."
* "לרפא את הנפש בעזרת החושים ואת החושים בעזרת הנפש."
* "יש משהו מגוחך ב[[רגש]]ותיהם של אלה שחדלנו מלאהוב."
* "לעולם אל תישא אישה עם שיער בצבע קש."
* "אני מסוגל להאמין לכל דבר, בתנאי שהוא לא מתקבל על הדעת.״
* "הבסיס לאופטימיות הוא אימה צרופה."
* "לעתים רבות אנו חושבים שאנו עורכים ניסוי באחרים, ולמעשה אנו מנסים את עצמנו."
* "את החטא שחטאנו בעבר בסלידה, נחטא שוב פעמים רבות, ובחדווה."
* "קיימת הנאה בהאשמה עצמית. מרגע שהאשמנו את עצמנו נדמה לנו שלזולתנו אין עוד זכות להאשימנו."
* "ילדים מתחילים באהבת הוריהם. כשהם גדלים הם חורצים משפט עליהם ולפעמים סולחים להם."
* "נשים מתגוננות בהתקפה, והתקפותיהן הופכות לכניעה פתאומית ומוזרה."
* "אני בוחר את חברי לפי מראם החיצוני היפה, את מכריי לפי אופיים הטוב ואת אויבי לפי ה[[חוכמה]] שלהם."
* "הציניות שלך היא רק העמדת פנים.״
* "לעתים רבות אנו חושבים שאנו עורכים ניסוי באחרים, ולמעשה אנו מנסים את עצמנו."
* "לעולם אל תישא אישה עם שיער בצבע קש."
* "את החטא שחטאנו בעבר בסלידה, נחטא שוב פעמים רבות, ובחדווה."
* "היא הייתה אישה משונה, ושמלותיה נראו תמיד כאילו עוצבו בזעם ונלבשו בסערה."
* "בכנסייה הרי לא חושבים. בישופ בן שמונים ממשיך לומר מה שאמרו לו לומר כשהיה נער בן שמונה־עשרה."