דונלד ויניקוט: הבדלים בין גרסאות בדף

* "ויניקוט מדבר על מושג ה'אם טובה דיה', שמצד אחד אינה 'טובה מדי', ולכן היא מאפשרת לילד לפגוש קשיים ולהתמודד עמם, ומצד שני היא מציעה לילדל[[ילדות|ילד]] די תמיכה והחזקה כדי שלא יוצף בתסכול, ב[[כעס]] וב[[כאב]] שעדיין אינו יכול לשאת ולעבד בכוחות עצמו." ~ יעלה ורטהיים

* "הוא דיבר על כך שמטופלים צריכים, לפעמים, 'לעמוד בתור' כדי להיכנס למצב כזה, שבו האחד ממתין עד אשר האחר השלים את עיבודו, ולא היה זקוק לו עוד בדרך זו." [~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 51].

* "הנפש והגוף היו עבורו בלתי ניתנים להפרדה, הם היו "גף'גוף ורוח אשר עמוק בפנים הם היבטים תלויים זה בזה של אותה מציאות.'" [ואן דר פוסט] "~ [מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 56]

* "הוא הבהיר ש...אם לא ידאג לעצמו ויספק את צרכיו שלו, גופנית ורגשיתו[[רגש]]ית, הוא לא יוכל להועיל לאיש, כולל לא לעצמו." [~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 67]

* "הוא שיקם את שפיותי מבלי להותיר אותי "'שפויה בלבד"' " [~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 70]

* "הוא עודד תלמידים או עמיתים למצוא את דרכי העבודהה[[עבודה]] האישיות שלהם, ולא לנהות אחריו." [~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 73].

* "איננו יכולים התעלםלהתעלם מן הצדדים החשוכים בחייו ובעבודתו... - מן העצבה[[עצב]] שנבע מאי-יכולתו להיות אב (או אם) לילדים. שגיאותיו, כשלונותיו, אפיללואפילו הטרגדיות שפקדו אותו. טעויות של שיפוט; אולי של אומניפוטנציה; ובסוף חייו, האכזבה שהסב למטופליו, שלהם דאג מאד, פשוט משום שמת." [~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 103].