תמונתו של דוריאן גריי: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה, הסרת ציטוט כפול
הרחבה
שורה 4:
<small>(מספרי העמודים הם מהמהדורה העברית שיצאה לאור ב־2006 בתרגומה של ליה נירגד.)</small>
{{מפריד}}
* "להיות טוב זה להיות בהרמוניה עם עצמך."
 
* "הבסיס ל[[אופטימיות]] הוא אימה צרופה."
* "[[ניסיון]] הוא השם שכולנו נותנים ל[[טעות|שגיאותינו]]."
* "לרפא את ה[[נפש]] בעזרת החושים ואת החושים בעזרת הנפש."
* "יש משהו מגוחך ב[[רגש]]ותיהם של אלה שחדלנו מלאהוב."
* "ה[[ציניות]] שלך היא רק העמדת פנים."
* "נשים מתגוננות בהתקפה, והתקפותיהן הופכות לכניעה פתאומית ומוזרה."
* "אני מסוגל [[אמונה|להאמין]] לכל דבר, בתנאי שהוא לא מתקבל על הדעת."
* "לעתים רבות אנו חושבים שאנו עורכים ניסוי באחרים, ולמעשה אנו מנסים את עצמנו."
שורה 14 ⟵ 16:
* "קיימת [[הנאה]] בהאשמה עצמית. מרגע שהאשמנו את עצמנו נדמה לנו שלזולתנו אין עוד זכות להאשימנו."
* "ילדים מתחילים באהבת הוריהם. כשהם גדלים הם חורצים משפט עליהם ולפעמים [[סליחה|סולחים]] להם."
* "נשים מתגוננות בהתקפה, והתקפותיהן הופכות לכניעה פתאומית ומוזרה."
* "אני בוחר את חברי לפי מראם החיצוני ה[[יופי|יפה]], את מכריי לפי [[אופי|אופיים]] הטוב ואת אויבי לפי ה[[חוכמה]] שלהם."
* "ה[[ציניות]] שלך היא רק העמדת פנים."
* "לעולם אל תישא אישה עם שיער בצבע קש."
* "היא הייתה אישה משונה, ושמלותיה נראו תמיד כאילו עוצבו בזעם ונלבשו בסערה."
שורה 23:
* "בעסקיו עם האדם, ה[[גורל]] לעולם אינו סוגר את החשבון."
* "למדתי לאהוב את החשאיות. נדמה לי שהיא הדבר היחיד שעשוי להפוך את חיינו המודרניים למסתוריים או לנפלאים. המעשה הסתמי ביותר מתמלא קסם אם רק מסתירים אותו. כשאני יוצא מהעיר, לעולם איני אומר לאיש בביתי לאן אני הולך. אילו אמרתי, הייתה נגזלת ממני כל ההנאה. [[הרגל]] טיפשי, אני מניח, אבל משום־מה הוא מוסיף הרבה רומנטיקה לחיים."
* "האינדיבידואליזם הוא הדבר הנשגב. המוסריות המודרנית כרוכה בקבלת אמות המידה של התקופה שבה אתה חי. לטעמי, איש-תרבות אשר מקבל על עצמו את אמות המידה של תקופתו לוקה בחוסר מוסריות מן הסוג הדוחה ביותר."
* "אין ספר [[מוסר|מוסרי]] או בלתי מוסרי. ספרים כתובים היטב או כתובים רע, זה הכול." ~ מבוא, עמ' 31
* "האמנות כולה חסרת כל תועלת." ~ מבוא, עמ' 32