זיגמונד פרויד: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה, הרחבה
הוספת ציטוט
שורה 127:
* "אושר הוא מילוי מאוחר של משאלה טרום־הסטורית. זהו הטעם מפני מה מעניק עושר כה מעט אושר: ממון לא היה משאלה בימי ה[[ילדות]]."
* "בעתיד הרוח היהודי לא אפקפק אף לרגע קל. אנו היהודים תמיד ידענו להעריך נכסי רוח. רעיונות לכדונו. בכוחם הגענו עד הלום."
* "ה[[שירה|משורר]] יוצר בשבילנו את האפשרות ליהנות, מכאן ואילך, מהזיותינו שלנו בעצמנו בלא מוסר־כליות ובלא בושה."
 
משה האיש והדת המונותאיסטית
• '[בשם ג ה ברסטד -] שמו, משה, היה מצרי. זו פשוט המילה המצרית "מוסה", שפירושה "הילד" ' [עמ' 16]
• '[בשם ראנק -] להתהוותו [=של גיבור המיתוס] קודמים קשיים, כגון פרישות או עקרות ממושכת' [עמ' 19]
• '[על סרגון מאכד, מייסד בבל-] אני סרגון, המלך האדיר, מלך אכד. אמי הייתה כוהנת בתולה, את אבי לא הכרתי... בעירי... הרתה אותי אמי הבתולה... היא הניחה אותי במיכל גומא, נעלה את דלתי בזפת והורידה אותי אל הנהר, שלא הטביע אותי' [עמ' 20]
• '[בשם הרודוטוס, על העם המצרי -] יראתם את הפרות, שלעולם אינם אוכלים את בשרן או מעלים אותן לקרבן, כי היו מעליבים בזאת את איזיס בעלת קרני הפרה' [עמ' 42]
• 'אם היו [=היהודים] נתונים ללחץ האיסור על עשיית פסל ותמונה, היה להם אפילו מניע לזנוח את כתב התמונות ההירוגליפי בשעה שהתקינו את סימני הכתב שלהם לביטוי שפה חדשה' [עמ' 57]
• 'יש להבין את התופעות הדתיות רק על פי הדגם המוכר לנו של התסמינים הנוירוטיים של הפרט, כחזרה של תהליכים משמעותיים בהסטוריה הקדומה של המשפחה האנושית שנשכחו' [עמ' 73]
• 'האמת החדשה [=של דרווין] עוררה התנגדויות רגשיות המיוצגות על ידי טיעונים שבהם ניתן לחלוק על התורה השנואה, מלחמת הדעות נזקקת רק לזמן קצר, מן ההתחלה יש חסידים ומתנגדים... לבסוף ידם [=של החסידים] על העליונה' [עמ' 84]
• 'אין ספק שיש להם [=ליהודים] דעה מעולה במיוחד על עצמם, הם מחשיבים עצמם נאצלים, מיוחסים ועדיפים על אחרים, שמהם הם נבדלים גם ברבים ממנהגיהם' [עמ' 125]
• 'בין מצוותיה של דת משה יש אחת שהיא חשובה יותר ממה שנראה במבט ראשון. זה האיסור לעשות תמונה של האל, כלומר הכורח לעבוד אל שאי-אפשר לראותו' [עמ' 133]
• 'הוא [=מעמד הבכורה של השאיפות הרוחניות בעם היהודי] סייע לעמעם את האכזריות ואת הנטייה לאלימות, הנוטות להופיע במקום שבו פיתוח השרירים הוא האידיאל של העם. מן היהודים נמנע מלהשיג הרמוניה בין פיתוח הפעילות הרוחנית לבין פיתוח הפעילות הגופנית, כפי שהשיגה העם היווני' [עמ' 136]
• 'הדת, שראשיתה באיסור על עשיית תמונתו של האל, הולכת ומתפתחת במהלך מאות השנים לדת של ויתור על הדחף' [עמ' 139]
• '[ברית-] המילה היא התחליף הסמלי של הסירוס שבו העניש בשעתו האב הקדמון את בניו' [עמ' 143]
• 'האיש משה הטביע את האופי הזה ביהודים בנותנו להם דת שרוממה את תחושת הערך העצמי שלהם עד שהאמינו שהם עולים על כל העמים האחרים' [עמ' 144]
• 'הפגישה המחודשת עם מי שנכספו וייחלו לו זמן כה רב הייתה מהממת וכפי שהמסורת על מתן התורה בהר סיני מתארת אותה. יראה והכרת תודה על שמצאו חן וחסד בעיניו – דת משה איננה מכירה רגשות אחרים כלפי האל-האב אלא רגשות חיוביים אלה' [עמ' 155]
• 'יהודים רבים רואים הפיתוח ההתעלות המוסרית הזאת את המאפיין העיקרי השני [=הראשון הוא רעיון האל היחיד] וההישג הגדול השני של דתם' [עמ' 156]
 
==נאמר עליו==