עמוס עוז: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון, הגהה
שורה 1:
[[קובץ:Amos Oz by Kubik.JPG|ממוזער|210px|עמוס עוז]]
'''[[w:עמוס עוז|עמוס עוז]]''' (נולד ב־44 במאי 1939 - 28 בדצמבר 2018), סופר [[ישראל|ישראלי]], מהבולטים בכותבי העברית בימינו. ספריו תורגמו לשפות רבות.
 
== מיכאל שלי (1968)==
שורה 35:
* "אין שום טעם במילים נבובות. לעולם אל תנסה לגנוב את ההצגה אם אין בידך להציע דבר של טעם."
* "מתוך שיקולי תרבות הם קראו ספרים בעיקר בגרמנית ובאנגלית, את חלומותיהם בלילה ודאי חלמו ביידיש. אבל אותי לימדו אך ורק עברית."
* "כמו שכל ילד אוהב את אמו ואת אביו, כך מתאהב כל אחד, כשהוא גדל קצת, במישהי ממשפחה אחרת. מישהי שהיתהשהייתה זרה לגמרי אבל בבת אחת, כמו למצוא אוצרות זהב במערה בחורשת תל ארזה, בבת אחת משתנים חיי המאוהב."
 
==איך לרפא קנאי (2006)==
{{הפניה לערך מורחב|איך לרפא קנאי}}
* "לחפש הצעות פרקטיות לנושאים במחלוקת."
* "ללמוד איך לחיות עם מצבים רבי פנים, וללמוד להינותליהנות מהגיוון."
 
==הבשורה על פי יהודה (2014)==
שורה 53:
* "לכתוב סיפורים: להציל משהו מציפורני ה[[זמן]] והשכחה. גם זה וגם הרצון לתת הזדמנות שנייה למה שכבר לא תהיה לו אף פעם הזדמנות שנייה."
* "ממה תפוח עשוי? מים, אדמה, שמש, עץ תפוחים וקצת זבל. אבל הוא לא דומה לאף אחד מהם. הוא עשוי מהם אבל הוא לא דומה להם. ככה זה סיפור, הוא בוודאי עשוי מסך הכול של פגישות והתנסויות והקשבות."
* "חושבים שפשרה היא מילה גסה. בעיקר צעירים אידיאליסטיםאידאליסטים נלהבים, חושבים שפשרה זה דבר קצת נכלולי, רכרוכיות, אי יושר, אופורטוניזם. לא בעיניי. בעיניי המילה פשרה היא מילה נרדפת ל[[חיים]]."
 
==אמרותיו==
שורה 63:
* "בלבו ידע תמיד כי רוב האנשים זקוקים ליותר [[אהבה]] מכפי שהם יכולים להשיג."
* "אני חי לבדי ובשקט. שוכב כל לילה בעשר וישן בלי חלומות. קם כל בוקר בארבע לעבוד."
* "כל העמדת-פניםהעמדת־פנים היא גילוי-פניםגילוי־פנים. כמו שמיכה חרפיתחורפית הרבה יותר מדי קצרה, כשמנסים לכסות את הרגלים יוצא הראש."
* "התרבות אינה [[מוזיאון]], מותר לגעת! מותר להזיז, לקרב, להרחיק, לשנות ולהטביע את חותמנו אנו."
* "יש די והותר [[כאב]] מסביב, ואסור להוסיף כאב. כדאי, אם אפשר, לצמצם. לא לזרות עוד מלח על-גבי פצעים פתוחים."
שורה 69:
* "אדם חייב לעשות למען האחרים ולא להעלים עין; אם הוא רואה שריפה, עליו לנסות ולכבות אותה; אם אין ברשותו דלי מים, הוא יכול להשתמש בכוס; אם אין לו כוס, יש לו כפית, לכל אחד יש כפית."
* "האושר הוא כלי דק ונדיר, מעין אגרטל סיני, המעטים שהגיעו אליו, חצבו או גילפו אותו תו לתו במשך שנים, איש איש בצלמו ובדמותו, איש איש על פי מידותיו, אין אושר דומה ל[[אושר]]. וביציקת אשרם הטמיעו גם את יסוריהם ועלבונם, כמזקקים [[זהב]] מעפרות."
 
===אמרות אישיות===
* "אני לא צריך שכולם יאהבו אותי כל הזמן."
שורה 77 ⟵ 78:
===אמרות חברתיות===
* "אדם חייב לעשות למען האחרים ולא להעלים עין; אם הוא רואה שריפה, עליו לנסות ולכבות אותה; אם אין ברשותו דלי מים, הוא יכול להשתמש בכוס; אם אין לו כוס, יש לו כף, ואם אין לו כף – אז יש לו כפית."
* "יבואו צעירים מאיתנו, אנשי שלום וצדק חברתי. יכול להיות שיהיו נימוקים שונים ודרך אחרת לדבר, אבל הם ימצאו את הדרך למיליונים אחרים, לא בגלל שהם כולם שטופי שנאה וכוח, אלא כי הם מודאגים וחוששים באמת. רוב הישראלים מוכנים ל[[שלום]] של פשרה, כיוון שהם חרדים שישראל שתצא מהשטחים תהיה חלשה. אסור להתעלם. במקום להוקיע את האנשים האלה, צריך להגיע אליהם, להרגיע ולא להוקיע. להתווכח בחריפות עם יריבנו, אבל גם להקשיב להם קשב רב." ~ עמוס עוז בהלוויתו של [[יוסי שריד]] (בנדרמשה א.כהן &ואריק כהן מ.בנדר, [http://www.maariv.co.il/news/politics/Article-516609 '''"יוסי שריד הובא למנוחות: "לימד להכחיד עוול ומלחמה מהעולם"'''], אתרבאתר מעריב, תאריך6 בדצמבר 6.12.2015).
* "אי אפשר לחנך ל[[אהבה]]. לא לאהבת הארץ ולא לאהבת הנוף. באהבה אפשר להדביק את הזולת, אהבה אפשר לשמר לפעמים, אבל לא ביד רמה ולא בזרוע נטויה."
* "את ההיסטוריה, אמרו היהודים במשך אלפי שנים, צריך לעבור כמו מחלה ממושכת ולהגיח מן הצד השני שלה ישר אל תוך ימות המשיח שיבוא ויבטל את ההיסטוריה וישיב אותנו לארצה ויגאל אותנו גאולה שלמה."
* "זכות השיבה הינה תביעה ולא זכות. המונח 'זכות' במובן החילוני לפחות, מייצג משהו המוכר על־ידי אחרים, ולא משהו שלמישהו יש [[רגש]]ות עזים ביותר כלפיו. יכול להיות שתהיו משוכנעים למעלה מכל ספק שאדם, מקום או חפץ אהובים שייכים אך ורק לכם, אבל כל עוד אחרים אינם מתייחסים לזה כך, יש לכם תביעה ולא זכות."
* "צריך להבין שכל הזמן הזה מתנהלות כאן, משני הצדדים, שתי מלחמות, שמנהלים אותן אנשים: יש מלחמה של העם הפלסטיני, שרוצה להיות עם חופשי בארצו, וזו בעיקרה מלחמה צודקת שכל אדם הגון צריך לתמוך בה, גם אם הוא סולד מהאמצעים שהם נוקטים במלחמה הזו. ויש מלחמה שנייה, לאומנית, איסלאמיתאסלאמית, שמיועדת לקחת מהעם היהודי את זכותו להגדרה עצמית, וזו מלחמה שבה ישראל צודקת לחלוטין, וגם בה צריך כל אדם הגון לתמוך."
* "ואם יערימו עלינו? יקבלו מה שניתן להם ויתבעו עוד, באמצעות המשכת האלימות והטרור? כי אז תוכל ישראל במסגרת ההסדר העומד על הפרק, לסגור על פלשתין ולבטל אותה." ~ על [[הסכמי אוסלו]], 31 באוגוסט 1993
* "אתם, יפי הנפש האירופים, אוהבים אותנו רק כשאנו ממש על הצלב. לכן כולנו, יונים, ניצים וכל השאר, מעדיפים לוותר על אהבתכם ולהיות רחוקים ממנו, מאשר לקבל אותה כשאנחנו צלובים." (~ מתוך ראיון לתכנית טלוויזיה שבדית "שישה קולות מירושלים" בעקבות האינתיפאדה, 1988).
* "הבעיה הכי גדולה שלנו היא היעדר הסולידריות החברתית. מתפתח כאן אגואיזם גס ובוטה, שאפילו לא מתבייש בעצמו. לפני 20 שנה ילדה מבית־שאן אמרה בטלוויזיה: 'אני רעבה', ואמות הספים רעדו. נכון, חלק מזה היה מס שפתיים, אבל היה לפחות מס שפתיים. היום, גם אם היא תמות מרעב בשידור חי, לא יקרה כלום, חוץ מרייטינג גבוה וקופירייטרים שישתמשו בזה לצורכיהם. מי שחשב פעם בתמימות שהקטר של היזמים והעשירים ימשוך אחריו רכבת ארוכה שבה יתקדמו גם הקרונות האחוריים – טעה. זה לא קורה. הקטרים רצים, והקרונות האחוריים נשארים מאחור, על מסילות מחלידות."
* "כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה... מתוך פינה אפלה של היהדות... מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב... על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף." ~ על אנשי [[w:גוש אמונים|גוש אמונים]], במאמר "בשם החיים והשלום", ידיעות אחרונות, 8.6.89. ביוני 1989
* "הקבוצות הניאו־נאציות שלנו נהנות מרוח גבית של לא מעט מחוקקים לאומניים, אולי אפילו גזעניים, וגם כמה רבנים שנותנים להם ביסוס שהוא בעיניי פסאודו דתי." ~ תיאטרון צוותא בתל אביב, 10 במאי, 2015
* "לפעמים התואר בוגד הוא אות כבוד שאדם יכול לענוד אותו על הדש. אם נסתכל רגע אחורנית על המאה ה־20, רבים מן המנהיגים הגדולים של המאה ה־20 כונו בוגדים בפי חלק מבני עמם. צ'רצ'יל, כשפירק את האימפריה הבריטית; דה־גול, כשהוציא את צרפת מצפון אפריקה; [[דוד בן גוריון|בן־גוריון]], כשהסכים לתוכנית החלוקה; [[מנחם בגין|בגין]], כשפינה את כל סיני; סאדאת, כשבא לירושלים; [[יצחק רבין|רבין]], כשעשה את הסכמי אוסלו; [[אריאל שרון|שרון]], כשיצא מעזה; גורבצ'וב, כשפירק את האימפריה הסובייטית. לפעמים בוגד הוא תואר כבוד. לפעמים בוגד הוא מי שמעז להשתנות."