נפשות מתות: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Amir mel (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Amir mel (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 49:
* "חיש מהר הכל נהפך באדם; לא תספיק להסתובב, וכבר צמחה בתוכו תולעת איומה, המוצצת ברודנות את כל לשד החיים. ולא פעם לא תשוקה עזה, אלא תשוקונת עלובה לאיזו זוטה, פושטת במי שנולד למעשים טובים יותר, מאלצת אותו לזנוח חובות גדולות וקדושות, ולראות את הגדול ואת הקדוש בפכים עלובים."
* "רבות הן כחול אשר על שפת הים הן התשוקות האנושיות ואחת לא דומה לחברתה, וכולן, בין ששפלות ובין שנעלות, מצייתות תחילה לאדם, ורק אחר כך הופכות לשליטות איומות. אשרי מי שבחר מתוך השפע את היפות שבתשוקות; אושרו שאין לו שיעור צומח וגדל עשרות מונים מידי שעה ומדי רגע ככל שהאיש מעמיק והולך אל תוך גן העדן חסר הגבולות של נפשו. אך יש תשוקות שלא האדם בחר בהן. הן כבר נולדו עמו ברגע יציאתו לאוויר העולם, ולא ניתנו לו כוחות לסרב להן. הן מונחות מגבוה, ויש בהן משהו שמזמין בלי הרף, משהו אשר אינו נח במשך כל החיים. מהלך ארצי גדול צפוי להן, והיינו הך אם הן נעות בו כתמונה אפלה וקודרת, או חולפות כרוח רפאים בהירה, המשמחת את העולם - כך או כך הן זומנו בשביל הטוב הנסתר מן האדם."
* "כן, קוראים טובים שלי, הייתם מעדיפים לא לראות את הדלות האנושית בעירומה. למה, אתם שואלים, לשם מה זה? וכי איננו יודעים בעצמנו שהרבה בזוי ומטופש יש בחיים? בלאו -הכי מזדמן לנו לראות לעיתים קרובות את כל מה שאינו מנחם כלל ועיקר. מוטב שתגיש לנו אתה את היפה, את המושך. מוטב לנו לשקוע בהסחת הדעת. (...) לשם מה, אם כן, לתאר דלות ועוד דלות ואת פגמי חיינו, לשלות אנשים ממקומות שכוחי אל, מפינות נידחות של הממלחההממלכה? אך מה לעשות אם כזה טבעו של המחבר, אשר בעודו נגוע בפגמים משל עצמו כבר אינו מסוגל לתאר דבר אחר מלבד דלות ועוד דלות ואת פגמי חיינו, לשלות אנשים ממקומות שכוחי אל, מפינות נידחות של הממלכה. ולפיכך נקלענו שוב למקום שכוח אל, ושוב נתקלנו בפינה נידחת! אבל איזה מקום נידח ואיזו פינה!"
* "למי שמשתמש בתבונתו אין פנאי למעשי קונדס: הקונדסות תיעלם אצלו מעצמה."
* "היכן הוא האדם אשר יוכל לומר לנו בשפת האם של נפשנו הרוסית את המילה הכל יכולה הזו: "קדימה!" אדם אשר בהכירו את כל הכוחות והאיכויות והמעמקים של טבענו יוכל, בהינף קסם אחד של ידו, לכוון אותנו אל החיים הנעלים? באילו דמעות, באיזו אהבה, היה גומל לו האדם הרוסי אסיר התודה! אך מאה רודפת מאה, חצי מליון יושבנים, רבצנים ושכיבים מטוב שקועים בשינה עמוקה, ולעיתים נדירות נולד ברוסיה אדם שמסוגל להגות את המלה הכל יכולה הזו."