נפשות מתות: הבדלים בין גרסאות בדף

* "אדם רוסי אינו אוהב להודות בפני זולתו שהוא אשם."

* "בכל מקום, בכל מעמד, בין שבתוך שורות החברה הגסות, העניות-מרודות, המרקיבות בזוהמתן, ובין שבלב הקור החדגוני והסדר המשמים של השכבות העליונות - בכל מקום תיקרה לאדם ולו פעם אחת-יחידה, תופעה שאינה דומה לשום דבר שהזדמן לו לראות עד כה; תופעה אשר תעורר בו, לפחות בפעם האחת הזו, רגש שאינו דומה לרגשות שנגזר עליו להרגיש כל חייו."

* "יש אנשים המתקיימים בעולם לא כדבר בפני עצמו, אלא כחברבורות או ככתמים על משהו. הם יושבים כל העת באותו מקום, מחזיקים את הראש בדיוק באותו אופן, ואתה כמעט מוכן לראות בהם רהיט, ונראה לך שבכל ימי חייהם עוד לא עלתה מלה על דל שפתותיהם."

* "כשם שפזורים בשפע על פני רוסיה הקדושה, יראת השמיים, אינספור מנזרים, כנסיות עם כיפות, קשתות וצלבים, כך מרובים לאינספור בעולם השבטים, הדורות והעמים המצטופפים ומתגוננים ומתרוצצים על פני האדמה. וכל עם הנושא בקרבו את ההבטחה של כוחו, והוא מלא בכישרונות היצירה של נפשו, באינדיבידואליות הצבעונית שלו, ובמתנות כאלו ואחרות, נבדל מעמים אחרים במלה הייחודית שלו, מה אשר יהיה אשר יהיה הדבר שהיא מתייחסת אליו, תמיד גם תשקף משהו מאופיו הייחודי של העם הזה. המלה של הבריטי תשקף את ידיעת נפש האדם ואת תבונת החיים שלו; המלה קצרת הימים של הצרפתי תבריק כמו גנדרן קליל ואז תתפזר ברוח; הגרמני יהגה בתחכום את המלה הנבונה והרזה שלו, שאינה בטווח השגתו של כל אחד; אך אין מלה שתהיה כה סוחפת, פורצת בעוז שכזה מחדרי חדריו של הלב, רותחת ושוקקת חיים, כמו המלה הקולעת הרוסית."

* "חידה היא המחצית הנשית של האנושות."

* "ראוי לציין שלכמה מן הגברות - אני אומר לכמה, ופירושו שלא לכולן - יש חולשה קטנה: אם הן מבחינות שיש בהן משהו מוצלח במיוחד - מצח, פה או ידיים - הן סבורות תיכף ומיד שהתו המוצלח ביותר הזה ייזרק ראשון לעיני כל, וכי כולם יאמרו לפתע פה אחד: "תראו, תראו, איזה אף יווני יפהפה יש לה!" או, "איזה מצח מעוצב, מקסים!" וזו שיש לה כתפיים נאות בטוחה מראש שכל הגברים הצעירים יוקסמו מהן לגמרי ושוב ושוב לא יחדלו לומר, כשתעבור על פניהם: "אה, איזה כתפיים נפלאות יש לה!" ובפניה, בשערה, באפה, במצחה, אפילו לא יעיפו מבט, ואם יעיפו, אז רק כבמשהו שולי שאינו שייך לעניין."

* "לכולנו חולשה קטנה לחמול במידת מה על עצמנו, ואנו מעדיפים לנסות למצוא מישהו בסביבה, כדי לשפוך עליו את זעמנו. למשל, על המשרת, על הפקיד שכפוף לנו והזדמן באותו רגע, על האשה, או לבסוף על הכיסא, אשר יושלך השד יודע לאן, ישר לעבר הדלת, כך שיתעופפו ממנו המשענת והגב: שידע לו מה זה זעם."

* "די לומר שיש בעיר מסויימת טיפש, וזו כבר פגיעה אישית: פתאום יקפוץ לו אדון בעל הופעה מכובדת ויצעק: "אבל גם אני בן אדם, ויוצא שגם אני טיפש!" - בקיצור, מיד תפס במי מדובר."

* "אל ייראה מוזר לקוראים ששתי הגברות לא יכלו להסכים בינהן בנוגע למשהו ששתיהן ראו כמעט באותה שעה עצמה. אכן, יש דברים בעולם שזו תכונתם: כשמתבוננת בהם גברת אחת, הם יוצאים לבנים לגמרי, וכשהאחרת מתבוננת, הם יוצאים אדומים, אדומים כמו חמוציות."

* "הפחד מידבק יותר ממגפה ומועבר ברגע."

* "במועצה שהתכנסה הפעם בלט מאוד היעדרו של אותו דבר הכרחי, שהעם בפשוט קורא לו שכל ישר. בכלל, אנחנו איכשהו לא נוצרנו לאספות ייצוגיות. בכל האספות שלנו, החל מאספות האיכרים ועד לכל מיני ועדות, מלומדות ואחרות, אם לא עומד בראשן אחד ששולט בכל, נוצרת אנדרלמוסיה גמורה. קשה אפילו להגיד מדוע; קרוב לוודאי שכזה העם, שכן עולות יפה אך ורק אותן אספות שמתכנסות איכשהו כדי לחגוג ולסבוא: מועדונים וגני תענוגות בסגנון גרמני. אבל נכונות יש, אפשר לומר, בכל רגע לכל. פתאום, רק תישוב הרוח, ונייסד חברות צדקה, או תמיכה, או מי יודע איזה עוד. המטרה נאצלת, ואף על פי כן שום דבר לא יצר מזה. אולי משום שאנו באים פתאום על סיפוקנו כבר בהתחלה וכבר סבורים שכל מה שצריך נעשה. למשל, לאחר שיזמנו איזה חברת צדקה לעניים, ותרמנו לה סכומים ניכרים, מיד אנחנו עורכים, לציון המעשה הראוי לשבח הזה, סעודה לכל המי ומי שבעיר, כמובן על חשבון מחצית הכסף הנתרם; השאר הולך ישר לשכירת דירת פאר עבור הוועד, עם הסקה ושומרי סף, ונשארים בשביל העניים חמישה רובלים וחצי, וגם אז, לא כל החברים מסכימים ביניהם על אופן חלוקתם, וכל אחד דוחף לעניין איזו ידידה שלו."

* "האנשים נדיבים בתואר "טיפש" ומוכנים להעניקו לשכניהם עשרים פעם ביום. די שיהיה בך תו שטותי אחד מתוך עשרה על מנת שתיחשב טיפש, מבלי להתייחס לתשעת התווים הטובים שבך."

* "לקוראים קל לשפוט בהשקיפם מגובהי פינתם השלווה, שנפרשים לפניהם כל האופק וכל מה שמתרחש למטה - ואילו למטה יכול אדם לראות רק את העצם הקרוב."

* "ספק גדול אם הגיבור שבחרתי ימצא חן בעיני הקוראים. בעיני הגברות לא ימצא חן - זאת ניתן לומר בביטחון, שכן הגברות דורשות שהגיבור יהיה השלמות בהתגלמותה, ואם יש איזה רבב בנשמתו או בגופו, צרה צרורה!"

* "הממונה עליו היה ראש מחלקה מבוגר, התגלמותן של איזו אי רגישות ואי השתנות מאובנות: תמיד אותו איש עצמו, לא נגיש, מעולם לא העלה על פניו חיוך, מעולם לא בירך אדם לשלום ולו בשאלה לבריאותו. איש לא ראה אותו, אפילו פעם אחת, אחר ממה שהיה תמיד, לכל הפחות ברחוב, לכל הפחות אצלו בבית; אילו לפחות הראה פעם איזו השתתפות במשהו, אילו לפחות השתכר ופרץ בצחוק בשכרותו; אפילו לעליצות פרועה כדרכו של שודד ברגע של שכרות - אבל לא, לא היה בו ולו צל של משהו כזה. פשוט לא היה בו כלום בכלל: לא זדון, לא טוב; היה משהו מפחיד בעצם ההיעדר הכללי הזה. שיש קשה היו פניו, בלי שום אי סדירות חדה, בלי שום דמיון למשהו שמישהו ראה אי פעם, רק בתואם מוקפד של התווים בינם לבין עצמם."

* "חכם האיש שאינו בז לשום דמות, אלא מכוון אליה מבט חודר וחוקר אותה למניעיה הראשוניים."

* "חיש מהר הכל נהפך באדם; לא תספיק להסתובב, וכבר צמחה בתוכו תולעת איומה, המוצצת ברודנות את כל לשד החיים. ולא פעם לא תשוקה עזה, אלא תשוקונת עלובה לאיזו זוטה, פושטת במי שנולד למעשים טובים יותר, מאלצת אותו לזנוח חובות גדולות וקדושות, ולראות את הגדול ואת הקדוש בפכים עלובים."

* "כן, קוראים טובים שלי, הייתם מעדיפים לא לראות את הדלות האנושית בעירומה. למה, אתם שואלים, לשם מה זה? וכי איננו יודעים בעצמנו שהרבה בזוי ומטופש יש בחיים? בלאו -הכי מזדמן לנו לראות לעיתים קרובות את כל מה שאינו מנחם כלל ועיקר. מוטב שתגיש לנו אתה את היפה, את המושך. מוטב לנו לשקוע בהסחת הדעת. (...) לשם מה, אם כן, לתאר דלות ועוד דלות ואת פגמי חיינו, לשלות אנשים ממקומות שכוחי אל, מפינות נידחות של הממלכה? אך מה לעשות אם כזה טבעו של המחבר, אשר בעודו נגוע בפגמים משל עצמו כבר אינו מסוגל לתאר דבר אחר מלבד דלות ועוד דלות ואת פגמי חיינו, לשלות אנשים ממקומות שכוחי אל, מפינות נידחות של הממלכה. ולפיכך נקלענו שוב למקום שכוח אל, ושוב נתקלנו בפינה נידחת! אבל איזה מקום נידח ואיזו פינה!"

* "למי שמשתמש בתבונתו אין פנאי למעשי קונדס: הקונדסות תיעלם אצלו מעצמה."

* "עבודת האדמה היא העיסוק הכי נכון, לאו דווקא הכי משתלם. נאמר, 'בזיעת אפיך תאכל לחם', אין כאן שום דבר מסובך. ניסיון של דורות הוכיח שמי שעוסק בחקלאות הוא אדם מוסרי יותר, טהור יותר, אציל יותר, נעלה יותר. איני אומר לא לעסוק בדברים אחרים, אבל עבודת האדמה צריכה להיות הבסיס להכל - זה הדבר!"

* "לכל אדם יש מילים הקרובות ויקרות לליבו יותר מאחרות. ולעיתים קרובות קורה שבאופן בלתי צפוי, במקום נידח, מרוחק וזנוח שומם וריק, אתה פוגש אדם אשר דיבורו החם משכיח ממך את הדרך לא דרך של מסלולך, את הניכור של לילותיך, את ההוללות ואת הרעש של העולם העכשווי, ואת תעתועיהן של האשליות המתעות את בני האדם. ועמוק ייחרת בך, ולתמיד לעולמי עולמים, ערב שבילית בו כך, והכל ייאצר בזיכרון הנאמן: מי היה נוכח שם, ומי ישב באיזה מקום, ומה החזיק בידיו - והקירות, והפינות, וכל פרט זעיר בחדר."

* "חשוב תמיד על המועיל ולא על היופי. היופי יבוא מעצמו. קח לדוגמה את הערים: הערים הכי טובות ויפות הן אלה שנבנו וצמחו מעצמן, כל אחת על פי צרכיה וטעמה. אבל אלה שנבנו בקווים כמו לפי סרגל דומות לקסרקטינים ולו לא. שים את היופי בצד, התרכז בצרכים."

* "הרי כל אדם מאיתנו שם יד על משהו: אחד על יערות ממשלתיים, שני על כספים שהופקדו בידיו, שלישי גונב מילדיו בשביל איזו שחקנית שהזדמנה לעיר, רביעי מהאיכרים שלו כדי לקנות רהיטים או כרכרה חדשה. מה לעשות שהתרבו כל כך הפיתויים בעולם? מסעדות יקרות שהמחירים בהן מטורפים, נשפי מסכות, פסטיבלים ותהלוכות למיניהן, ריקודים עם צועניות. הרי קשה להתאפק בשעה שכולם, מכל הצדדים, לא מתאפקים, וגם צו האופנה מצווה. נראה אתכם מתאפקים!"

* "הבטלה היא אם כל הפיתויים שאדם שעסוק בעבודתו לא היה חולם עליהם."

* "לאדם הרוסי, אפילו אם הוא גרוע מאחרים, עדיין יש חוש לצדק. הוא לא יהודון, אלא רוסי."

 

==נאמר עליו==