הבדלים בין גרסאות בדף "ישעיהו ליבוביץ"

הוסרו 164 בתים ,  לפני שנתיים
עריכה והתאמה למכשירים ניידים
(←‏על אלוהים: הוספתי מקור)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
(עריכה והתאמה למכשירים ניידים)
'''[[w:ישעיהו ליבוביץ|ישעיהו ליבוביץ]]''' (29 בינואר 1903 – 18 באוגוסט 1994) היה [[מדע]]ן, [[פילוסופיה|פילוסוף]] ו[[w:אינטלקטואל|אינטלקטואל]]. היה פרופסור ב[[w:האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]] ואחד מעורכיה הראשיים של [[W:האנציקלופדיה העברית|האנציקלופדיה העברית]]. נודע כמבקר חריף של החברה הישראלית.
 
===על [[אלוהים]]===
==בנושאי דת ואמונה==
* "העולם איננו אלהים[[אלוהים]], ואלהים איננו בעולם – אלהים הוא מעֵבר לעולם, מעבר לכל מציאות שבה קשורים מושגי האדם ומעבר לצרכים ולאינטרסים הנובעים ממציאותו של האדם בעולם. לא העולם (או האדם) הוא העיקר, והאלהים אינו למען העולם, בדומה לדמיאוּרגוס האפלטוני, ולא למען האדם. אלא האלהים הוא העיקר, והעולם (ובו האדם) הוא טפל."
===על [[אלוהים]]===
* "אלוהים שמכירים אותו מתוך הטבע ומתוך ההיסטוריה הוא אלוהים עלוב מאוד. לאמיתו של דבר, אין הוא אלוהים כלל, אלא אמצעי עזר לחשיבתו או להרגשתו של האדם."{{ ~ רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ..., כתר, 1999, עמוד 103}}
* "העולם איננו אלהים, ואלהים איננו בעולם – אלהים הוא מעֵבר לעולם, מעבר לכל מציאות שבה קשורים מושגי האדם ומעבר לצרכים ולאינטרסים הנובעים ממציאותו של האדם בעולם. לא העולם (או האדם) הוא העיקר, והאלהים אינו למען העולם, בדומה לדמיאוּרגוס האפלטוני, ולא למען האדם. אלא האלהים הוא העיקר, והעולם (ובו האדם) הוא טפל."
* "אלוהים שמכירים אותו מתוך הטבע ומתוך ההיסטוריה הוא אלוהים עלוב מאוד. לאמיתו של דבר, אין הוא אלוהים כלל, אלא אמצעי עזר לחשיבתו או להרגשתו של האדם"{{רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ..., כתר, 1999, עמוד 103}}
* "אלוהים הוא לא קופת חולים!"
* "מי שאינו תופס ש"עולם (עולמו של הקב"ה) כמנהגו (המנהג שטבע בו בוראו) נוהג", ושאין משמעות התפלה הדרישה האוילית והמחוצפת שישנה הקב"ה ממנהגו של עולמו לטובת המתפלל, אלא היא ההדבקות בה' ע"י עבודתו ללא כל קשר למתרחש במציאות הטבעית – לא התפלל מימיו תפילה של מאמין בה' אלא של סוגד לאלילו."
* "לאדםל[[אדם]] יש תפקיד - לעבוד את האל, אבל לאל אין תפקיד לגבי האדם, זאת היא ה[[אמונה]]!"
* "ההכרה התכליתית היא להכיר את התכונה האחת שיש אלוהים, והיא שהוא אלוהים, וכל מלה נוספת עליו רק גורעת."
* "האל איננו אובייקט של החשיבה הדתית — שהרי לפי האמונה הדתית הוא "אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל"; העולם (הטבע) אף הוא אינו אובייקט של החשיבה הדתית אלא של החשיבה המדעית; והאדם — כיצור הנכלל בעולם — אף הוא אובייקט של חשיבה זו, וכיצור בעל חשיבה על אודות העולם ובעל תחושה ורצון לגבי העולם — הוא האובייקט של החשיבה הפילוסופית. האובייקט של החשיבה הדתית אינו אלא מעמדו של האדם לפני האל."
* "העמדה הדתית, ז.א. שאני מכיר את חובתי כלפי אלוהים, איננה נובעת מתוך זה שאני יודע שהוא ברא את העולם. משום שאם הוא ברא את העולם הרי זה אירלוונטי בשבילי. ואפילו אם תאמר שהוא מנהיג את העולם, מה פירוש הדבר הזה? שאני יודע או שאני חושב שאני יודע - ולמעשה מבחינה סובייקטיבית אין הבדל בכך אם אדם יודע או חושב שהוא יודע - שיושב זקן בשמים ומושך בחוטי העולם. זה מחייב אותי למשהו?!"
* "מי שאומר שבעקבות [[אושוויץ]] איבד את האמונה באלהים, לו אני עונה מיניה וביה: משמע שמעולם לא האמנת באלהים, אלא בעזרת אלהים."
* "הדתיות העממית-פולקלוריסטית, המתיימרת להיות אמונה תמימה ועושה את אלוהים ממונה על החברה האנושית, הממלא בשבילה תפקידים של שר-הבריאותה[[בריאות]] העילאי, שר-המשפטים העילאי, שר-המשטרה העילאי, שר-הסעד העילאי, שר-הכלכלה העילאי."
* "ההשגחה האלהית היא '''בכל''' דבר - בעליית הטמפרטורה כשהשמשכשה[[[שמש]] זורחת, בנפילת אבן מחמת הכובד, במחלת האדם מחמת זיהום בחידקים, בנצחון או במפלה במלחמה מחמת עדיפות צבאית של אחד הצדדים, בגלות ישראל מארצו "כי גבר אויב" או בשובו לארצו כשהוא גובר על אויביו. לטפשים הרואים "אצבע אלהים" במאורעות מסויימים דווקא - ייאמר: איזה מאורעות בהיסטוריה או בטבע '''אינם''' אצבע אלהים?"
* "הגישה הפולקלוריסטית לאמונת ההשגחה, מרוקנת את עולם התורה והמצוות מכל מובן וטעם, והיא אף אינה עומדת במבחן המציאות. אם המאמין אוטם ליבו מהרגיש את הסתירה הראשונה ועוצם עיניו ראות את השניה - אין זו גבורה דתית אלא סתם חולשה אינטלקטואלית ופסיכולוגית (escapism) וסופה קטסטרופלי מבחינת החינוך הדתי. הדיבורים על כך ש 'בכל חוקיות יכול להשאר מקום ליוצא מן הכלל או למקרה שאינו נכלל בחוק' מעידים שדוברם אינו מקפיד על פירוש המילים שהשתמש בהן, או שהוא מייחד להקב"ה מקום ותפקיד מטליא טלאים על קרעי מכנסי המציאות הטבעית וההיסטורית. ההנחה, שלשם הדברת שיתוק הילדים דרוש צירוף של מדע רפואי של ד"ר סאלק (מפתח החיסון הראשון נגד שיתוק ילדים) עם השגחה, או שלשם בטחון בדרכים דרוש צירוף של תקנות התחבורה של המשטרה עם תפילת הדרך - היא סאטירה מצויינת על הפסיכולוגיה "הדתית" הפולקלוריסטית, אך אוי ואבוי אם נתכוון לכך ברצינות!"
* "הדבקות באלהים היא הנקראת בטרמינולוגיה התיאולוגית השגחה פרטית היא אינה משנה את מהלך הטבע ואת גורלו של האדם במציאות הטבעית וההיסטורית."
* "הוא אף פעם לא הצילנו. הוא לא הצילנו מידי הרומאים, מגזירת אדריאנוס, עשרת הרוגי מלכות. הוא לא הציל את הקהילות שאנחנו נוהגים לקרוא להן הקהילות הקדושות שמתו על קידוש השם. הוא לא הציל את היהודים שנרדפו על ידי האינקוויזיציה. הוא לא הציל מיליון וחצי ילדים יהודים שנחנקו ונשרפו בידי [[היטלר]]. ובכל הדורות האלה היו יהודים שהאמינו באלוהים אף על פי שהם ידעו את הדבר הזה, שאלוהים לא הציל מידי הרומאים ולא הציל מידי הצלבנים ולא הציל מידי האינקוויזיציה ולא הציל מידי היטלר." ~ תשובה לשאלת נער על המאמר 'אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם'
 
==יהדות==
===על היהדות===
* "לגבי ה[[יהדות]] אני טוען שהאמונה היא-היא מערכת מצוותיה, שבהן היא מתגלמת; לשון אחר: קבלת עול מלכות שמים אינה אלא קבלת עול תורה ומצוות. האמונה אינה אלא דת המצוות, ומחוץ לדת זו אין האמונה היהודית קיימת."
* "האמונה הדתית איננה אומרת מאומה על המציאות, אלא היא הכרעה רצונית של האדם לקבל עליו בחייו מה שבסגנון המסורתי שלנו נקרא 'עול מלכות שמים' ו'עול תורה ומצוות'. זו הכרעה רצונית של האדם ולכן היא יכולה לבוא רק ממנו."
* "תורה שבעל פה, לא זו בלבד שקדמה לתורה שבכתב מבחינה זמנית, [...] אלא היא גם קודמת לה מבחינה רעיונית. אין התורה שבכתב מובנת לנו אלא על רקע מה שאנחנו מבינים בתורה ההיא ומתוך רצוננו הכן לקיים אותה בהתאם להבנתנו אותה. ואם התורה שבעל פה מתגבשת ונעשית עצמה תורה שבכתב, מן ההכרח שתחודש עליה תורה שבעל פה. ואם אין תורה שבעל פה כזאת קיימת, אין גם קיום לתורה שתכתב. הבעיה הגדולה של היהדות בדורנו אנו, היא - אם קיימת בקרבנו תורה שבעל פה במובן הזה. ~ מתוך ספרו "הערות לפרשיות השבוע", פרשת יתרו.
 
===על משיחיות וגאולה===
* "המשיח הוא בגדר מי שלעולם יבוא... כל משיח שבא, הוא משיח שקר."
* "לשם מה אדם צריך להיגאל אם הוא יכול לעבוד את ה'?" ~ בשיחה עם האב פרופ' מרסל דיבואה
* "מן הדבקות היתרה ברעיון גאולתו הדתית האישית של האדם צמחה ה[[נצרות]], שעיקרה היה ביטול המצוות המעשיות. מן הדבקות היתרה ברעיון גאולת עם ישראל צמחה השבתאות, שאף היא הביאה לאותה תוצאה... כיוצא בו, כשתיפקע הבועה המשיחית של ה"ה [[צבי יהודה קוק|קוק]], [[משה לוינגר|לוינגר]], [[חנן פורת|פורת]] וחבריהם, ויתברר שלא תתגשם היום התפארת של מלכות המלך המשיח, אלא תוסיף להתקיים בקשיים עצומים מדינת ישראל קטנה ודלה בגבולות 1967... יגלו גם אנשי `אמונים` שאין להם עוד שורשים ביהדות זו."
 
===מדינת ישראל===
* "אירועים היסטוריים-מדיניים אין להם משמעות דתית אלא אם הם מעשים שנעשו למען התורה או מכוח דחף שבא מן התורה, או אם הם סבל שסבלו יהודים למען התורה. במובן זה יש משמעות דתית למלחמת החשמונאים - מזה, ולקידוש-השם של הקהילות הקדושות - מגנצא, אשפירא וורמיזא - מזה ; ולעומת זה אין משמעות דתית לא לנצחונות מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים ולא לאושוויץ - כל אלה אינדיפרנטיים מבחינה דתית : עולם כמנהגו נוהג."
* "מלחמת ששת הימים לא הייתה בחינת קידוש־השם, כי לא נתכוונה לכך. הר־הבית נכבש הפעם לא בידי 'החשמונאים' אלא בידי 'המתיוונים'. מעולם לא היה חילול־השם בצורה ממלכתית ולאומית אינסטיטוציונאלית כמו העלייה ההמונית במאות אוטובוסים ומכוניות לכותל המערבי מדי שבת בשבתו. מכל דברי הנביאים לא נתקיים לפי שעה אלא אחד: 'ובני פריצי עמך יבואו בו וחללוהו'."
* "אין שום טעם וסיבה לקביעת "יום הודיה" בכ"ח באייר. לא מצאתי שהותקן חג או יום-הודיה לזכר נצחונותיו של ירבעם בן יואש אשר "השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה", ולא לנצחונותיו של אלכסנדר ינאי אשר עשה את יהודה למעצמה חשובה בין סוריה ומצרים. אין גם משמעות דתית לחג העצמאות - יש לחוג אותו כיום הנף-הדגל, יום שמחה לאומית ומצעד צבאי. הרבנים המעמידים פנים של מתן משמעות דתית ליום זה אינם סמכות דתית אלא פקידות של רשות חילונית. במדינת ישראל בכלל אין רבנות כמוסד דתי-תורני - אין אלא רבנות-מטעם. הרבנים אינם ממונים ואינם פועלים מכוח התורה, אלא הם פקידים ממשלתיים הפועלים בסמכותה של המדינה החילונית."<ref>מתוך מאמרו "'''משמעותם של ימי הספירה'''"</ref>
* "ה' באייר הוא יום-הזכרון לשיחרור האומה משעבוד-מלכויות - ההישג הלאומי-מדיני הגדול ביותר של עם ישראל מיום שניתן בידי המלכויות, ומשמעותו של שיחרור '''האומה''' אינה נפגמת גם אם רוב '''בני-האומה''' מוסיפים להיות שרויים בפזוריהם בין הגויים."
* "אם נשתחרר מן ההזיות הפסבדו-משיחיות לגבי תקומתנו המדינית ומן ההתלהבות הפסבדו-דתית הפרימיטיבית להישגים מדיניים וצבאיים, אפשר שנגיע להערכה אחרת לגמרי לגבי משמעותה הדתית העמוקה של הקמת המדינה, ומכאן - גם להערכה דתית אחרת של ימי זכרון המאורע הגדול הזה ולהכרעות הלכתיות ברורות יותר בדבר המצוות, בצורת ברכות ותפילות, שנעמיד עלינו בקשר לימים אלה. אז אולי נבין שהמשמעות הדתית של ה' באייר וכ"ח באייר איננה בהישגים הלאומיים-מדיניים והצבאיים שהם מסמלים ושהם כשלעצמם אינדיפרנטיים מבחינה דתית, אלא במשימה הדתית הגדולה שהם מטילים עלינו. משמעותה הדתית של תקומתנו המדינית היא שהשחרור, העצמאות והממלכתיות מעמידים את היהדות הדתית ואת היהודי הדתי בפני תפקידים דתיים שטושטשו והועלמו ע"י הגלות ושלטון הזרים עלינו. עתה הוצאה ההלכה מן החממה המלאכותית, שבה גודלה וטופחה, מאותו עולם שבו היה נוח ליהודי - מבחינה רוחנית ונפשית - לחיות עפ"י התורה ולא היה צריך אלא לקשט עפ"י התורה מציאות ריאלית שניתנה לו והיתה מקויימת ע"י גורמים שמחוץ לתורה - ע"י הגורמים והכוחות המדיניים, החברתיים, הכלכליים והטכניים של העולם הלא-יהודי, שבמסגרתו התקיימה החברה היהודית. המבין שהתורה ניתנה לנו כדי שנתאמץ לעצב על-פיה את חיינו החל ביסודות הריאליים שעליהם הם עומדים, יבין שתנאי ראשון לאפשרות של מאמץ זה הוא שהציבור שעליו הוא מוטל - העם היהודי - יהיה אדון לגורלו, אחראי להנחת יסודות קיומו ונושא בעצמו בעול התפקידים הקשורים בקיום זה. עתה - ורק עתה, עם השגת העצמאות לעם היהודי - תיבחן היהדות, אם אמנם '''תורת-חיים''' בידה, שעל-פיה ייתכן לעשות את המאמץ להניח את היסודות של קיום האדם והחברה ; '''ואין ערכו הדתי של מאמץ זה מותנה בוודאות של הצלחתו'''."
* "אם ה' באייר הוא היום שבו הוטל עלינו תפקיד זה על מלוא האחריות הדתית הכרוכה בו - לא ייתכן מבחינה דתית, ואף לא מבחינת ההגינות האנושית גרידא, לנהוג בו אותו מנהג של דו-פרצופיות שנוהגת בו היהדות הדתית הרשמית. מתן מעמד של לגיטימיות דתית לעובדת קוממותנו הממלכתית אינו אפשרי בלי שינויים מרחיקי-לכת בנוהג דתי המושתת על הנחת העדר קוממיות זו. אי-אפשר לכלול בלוח-השנה הדתי "יום-עצמאות", כשהסידור של כל ימות-השנה והמחזור של כל המועדים מוסיף להיות ביטוי לתחושת העדר העצמאות. אי-אפשר לקיים טקס דתי חגיגי בה' באייר והודיה על נצחוננו הצבאי בכ"ח באייר בשעה שאין אנו פוסקים בכל יום שני וחמישי מלשפוך שיח על גלות, שעבוד, שפלות וחרפה. אי-אפשר לשמוח בירושלים ההולכת ונבנית בידי ישראל ולהוסיף להציגה בניסוחי תפילתנו כעיר חרבה ומושפלת בידי הגויים. אי-אפשר לתת גושפנקא דתית לצה"ל, ויחד עם זה להוסיף להעמיד פנים בתפילה כמחוסרי-ישע ונטולי יכולת הגנה עצמית. אי-אפשר לפטור את מדינת ישראל - אם היא זוכה להכרה דתית - ב"תפילה לשלום המדינה" (מעין תחליף ל"הנותן תשועה") ולא לכלול אותה בשמונה-עשרה היום-יומית."
* "הערכה זו של יום-העצמאות אינה נפגמת ע"י העובדה שדור זה ברובו אינו רוצה בקיום התורה. מותר להקיש מן הקודש - חג-הפסח וחג-השבועות . על החול : גם יציאת-מצרים ומעמד הר-סיני עלו בחלקו של דור שלא היה ראוי להם ולא עמד באף אחד מן הנסיונות שנתנסה בהם בעקבות שני המאורעות הגדולים הללו."<ref>מתוך מאמרו "'''יום-העצמאות ויום-ירושלים כחגים דתיים'''"</ref>
* "המניע הנפשי החזק ביותר בקרבי זה שנאת עבודה זרה ועבודת אלילים. כשאני רואה את הפולחן של אבני הורדוס האלה... שיהודים מחללי שבת, אוכלי טריפות ובועלי נידה באים לכותל המערבי ומתפעלים שם התפעלות דתית זו תועבה!" ~ בשיחה עם [[ישראל אלדד]]
 
==עמדות פוליטיות==
===על הקבלה===
* "עולמה של ה[[קבלה]]. עולם אשר אני רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב, ולא רק רחוק ממנו אלא פוסל אותו פסילה מוחלטת."
* "הקבלה ניצחה בעם ישראל, מפני שהיא היתה קרובה יותר לאותם האינסטינקטים האליליים אשר היהדות הקלסית נלחמה נגדם ולא הצליחה לעקרם. הפילוסופיה של הרמב"ם לא ניצחה, מפני שהיא ממשיכה את קו אותה היהדות הקלסית שתמיד היתה ותמיד נשארה נחלתם של בני עלייה מועטים."
* "ספר אלילי מוחלט" ~ על [[ספר הזוהר]]
* "כיצד זה התיישבו בתודעת אדם אחד ר' [[חיים מוולוז'ין]], חשיבה הלכתית רציונליסטית קיצונית, ולעומתה - הקבלה."
 
===על הרפורמים===
* "'''הכוונה''' היא-היא המבדילה בין עיצובה של ההלכה בידי מורי-הוראה בתושבע"פ ובין שינויה בידי אנשי הרפורמה : הראשונים פוסקים מתוך שיקולים הנראים להם כמתחייבים מן ההלכה או מתוך צרכים הכרחיים לעצם קיומה של ההלכה, ואילו האחרונים - מתוך שיקולים ודחפים שמקורם איננו בהבנת ההלכה עצמה."
* "מהותה של הדת היהודית היא קבלת עול ולא מתן סיפוק לאדם, שאילולא כך היכן ההבדל בין אלהים לבין [[מרילין מונרו]]?"
* "בעיית הרפורמה ביהדות – או הרפורמה של היהדות – אינה כשלעצמה בעיה דתית. היא אינה מבטאת מאבק בתוך היהדות על משמעותה או זהותה של היהדות – אלא מבטאת מאבק בין דת לחילוניות, בין ערכים דתיים לבין ערכים הומניסטיים-חילוניים."
* "בעוד הדת היא תאו-צנטרית ורואה את האדם כמכשיר, הרפורמה היא אנתרופו-צנטרית ורואה את האדם – ואת רצונותיו ושאיפותיו – כמטרה. לכן, הרפורמה אינה כלל תנועה דתית אלא תופעה אנושית הממלאת פונקציה אנושית כשם שממלאים הרפואה, הביטוח הלאומי, האמנות, השעשועים וכו'."
* "אם הדת תיהפך מכשיר לסיפוק צרכיו של האדם ותותאם למאוויו השונים – כי אז מה ההבדל בין בית הכנסת ובית הקולנוע?"
* "אין "יהדות" אלא היהדות האמפירית-היסטורית, וכל צורה אחרת של יהדות, או כל נסיון לשוות לה צורה אחרת, אינם אלא בדותות או המצאות-שרירותיות."
 
===על הנצרות===
* "מהותה של הנצרות אינה אלא שלילת זכות קיומה של היהדות. יתר על כן, שלילת עובדת קיומה. הנצרות אינה כופרת ביהדות ולא שוללת אותה, אלא טוענת שהיא היא היהדות ואין יהדות בלעדיה. ועל טענה זו היא מבססת את זכות קיומה, ולפיכך לא תוכל לעולם לוותר עליה. אין הנצרות קיימת אלא כיורשתה של היהדות, ואין היורש יכול להחזיק בירושה בעוד המוריש חי. הדמות של ישו, כאלוהותה של הנצרות, זוהי דמות אויבה האוניברסלי של היהדות, מבטלה ומחסלה של תורת ישראל. לפיכך הייתה דמות זו משוקצת ומתועבת בעיניהם של יהודים רבים בעלי תודעה יהודית בכל הדורות, ואני שותף לתיעוב ולשיקוץ זה."
* "דתיות מן הטיפוס הראשון מאפיינת את הנצרות - סמלה העליון הוא הצלב, הקרבן שאלהים מביא למען האדם. ואילו סמלה העליון של האמונה ביהדות הוא מעמד אברהם אבינו בהר-המוריה, כשכל ערכי האדם מבוטלים ונדמים מפני יראת ה' ואהבתו. הצלב הוא כולו ויתור לטבע האדם ; העקידה - היא הנצחון המוחלט של האדם על טבעו."
* "מבחינה דידקטית מסתבר שדת המושתתת על מצוות מעשיות יכולה להיות כוח חינוכי-דתי יותר מכל דת המתגלמת באמונות וערכים בלבד. אמת, ש"דת של ערכים" - שקראנו לה בשם "הדת המעניקה", כגון הנצרות וכל צורה של יהדות המתדמה לנצרות - עלולה לספק צרכים נפשיים מסויימים, ובשעה זו מרובים הם "מחפשי דת" או "מחפשי אלהים" לשם "מילוי חלל בנפש". לפיכך תוכל דת כזאת לזכות לפופולריות מסויימת, אך לעולם לא תיהפך לגורם חינוכי : כי האדם, אמנם, מחבב דבר נוח וקל, אך אינו מתייחס אליו ברצינות ובדרך-ארץ. עובדה פסיכולוגית יסודית היא שהאדם מכבד ומעריץ רק דבר קשה, התובע ממנו קרבנות ומטיל עליו חובות, ורק מדבר כזה - ולא מדבר קל ונוח החביב עליו - הוא עלול לקבל השפעה."
* "אינני יכול להגיד שהוגה דעות נוצרי גדול כמו תומאס אקווינס בימי־הביניים או קרל בארט במאה ה־20 שהם אינם מונותיאיסטים, וזה איננו קשור באמונת השילוש, אבל בכל זאת אף־על־פי שהם קיבלו את האל הטרנסצנדנטי - הם הלבישו אותו בצורת אדם והכניסו אותו לתוך העולם."
* "הנצרות באה בעקבות היהדות באותו מובן ש"המלט" של שייקספיר בא בעקבות ההיסטוריה והתרבות הדנית. זאת אומרת אין שום קשר ביניהם... זה יצירה הלניסטית שבה אפילו גלומה המגמה הזדונית לערער את היהדות."
 
===על דת ומוסר===
* "דת ומוסר אינם מתיישבים זה עם זה - משום שהכל הולך לפי הכוונה; הכרעתו של אדם היא דתית, אם כוונתו בהכרעה זו לשם שמים; היא מוסרית אם כוונתו לשם האדם. מן ההכרח כי אחת משתי כוונות אלו נדחית מפני חברתה."
* "כיוצא בו ענין המשמעות '''המוסרית''' שאותה מייחסים החילוניים לתורה ולמצוותיה. מוסר כערך מצד עצמו הוא קטיגוריה אתיאיסטית מובהקת. רק מי שרואה את האדם כתכלית וכערך עליון, ז. א. מי ששם את האדם במקום האל, יכול להיות אדם מוסרי. מי שתופס את האדם כאחד היצורים שבבריאה וזוכר את "שוויתי ה' לנגדי תמיד", אינו יכול לקבל את המוסר כקנה-מידה וכאבן-בוחן. אין אלא אחת משתי משמעויות למוסר : (א) כהכוונת רצייתו של האדם בהתאם להכרתו את האמת של המציאות - זהו המוסר של [[סוקרטס]], של [[אפלטון]] ושל [[אריסטו]], של ה[[w:האסכולה האפיקוראית|אפיקוריים]] וה[[w:האסכולה הסטואית|סטואיקנים]], בפרט של אלה האחרונים, בפילוסופיה החדשה - של [[שפינוזה]] ; (ב) כהכוונת רצייתו של האדם בהתאם להכרתו את חובתו - זהו המוסר של [[עמנואל קאנט|קאנט]] ושל [[w:אידאליזם גרמני|האידיאליזם הגרמני]]. אולם בקריאת-שמע נאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" : לא תתורו אחרי לבבכם - זוהי שלילת קאנט ; לא תתורו אחרי עיניכם - זוהי שלילת סוקרטס. ומיד אף ניתנת ההנמקה של שתי שלילות אלו : "אני ה' אלהיכם". התורה אינה מכירה צווי מוסר שמקורם בהכרת המציאות הטבעית או בהכרת חובת האדם לאדם - אין היא מכירה אלא '''מצוות'''. התורה והנביאים אינם פונים מעולם למצפון האנושי, שהוא חשוד מאד כביטוי לעבודה-זרה ; המונח "מצפון" אינו קיים במקרא. ההנחיה המצפונית היא מושג אתיאיסטי או אלילי ; "האל שבלב", שבו דוגלים אנשי-מוסר הומאניסטיים, הוא אל זר. ההלכה כאינסטיטוציה דתית אינה סובלת את הקטיגוריה מוסר - ואין צריך לומר שאינה סובלת ביסוס תועלתי, לא מבחינת טובת הפרט ולא מבחינת טובת האומה או החברה וכדו'. "ואהבת לרעך כמוך" הוא "הכלל הגדול שבתורה", לא משום שהוא רעיון והוראה שמעבר לפורמליזם של החוק ושמעל פירוט המצוות, אלא דוקא משום שהוא מופיע כאחת מתרי"ג מצוות. "ואהבת לרעך כמוך" אינו מיוחד ליהדות; הוראות מעין זה ניתנו אף על-ידי תורות או הוגי-דעות שלא הושפעו מן היהדות ולא שמעו עליה - על-ידי חכמי סין, הודו ויוון. ולא זו בלבד, אלא שפסוק "ואהבת לרעך כמוך"- כפי שנוהגים לצטטו - אינו קיים בתורה : הכתוב אומר "ואהבת לרעך כמוך אני ה'". חובת אהבת הרע אינה נובעת ממעמדו של האדם כאדם אלא ממעמדו לפני ה'."
* "אשר ל"ואהבת לרעך כמוך"- אין הצגתה כביטוי של "מוסר היהדות" אלא זיוף אפיקורסי של התורה. אין פסוק כזה במציאות בתורה! "ואהבת לרעך כמוך" ככלל "מוסרי", כבסיס לתורת המידות - זהו הכלל הגדול של האתיאיסט קאנט, שלשיטתו האדם הוא ערך עליון. ואילו הפסוק בתורה (שאליו נתכוון [[רבי עקיבא]]) הוא: "ואהבת לרעך כמוך אני ה' ": בלי הסיפא ניטל ממצוה זו הבסיס וניטלת משמעותה. אין ל"רעי" כל זכות לתבוע את "אהבתי", כשם שאין זכות כזאת לבע"ח, לצומח או לדומם, כי המשותף לכולנו- גם לי וגם לרעי, וגם לדומם, לצומח ולחי- היותנו עצמים בבריאה, אינדיפרנטיים מבחינה ערכית."
* "ר.ש. מחשידה אותי שאין אני מתכוון באמת למה שאני אומר, אלא נאחז ביהדות מתוך דחפים הבאים מאידיאולוגיות חילוניות — "החירות" או "המוסר", ומשתמש ביהדות לשם ביסוסן של אידיאולוגיות אלה. דומני, שהיא משתדלת להציג את עמדתי כאנאלוגית לזו של חוגים דתיים מסויימים שלהם משמשת האמונה הדתית כסות עיניים ללאומניות ופטריוטיזם, או לעמדתו של האתיאיסט קאנט שהמציא לעצמו אל שישמש לו עָרֵב למוסר. אני רואה בזה פרוסטיטוציה של הדת לאינטרסים אנושיים. על "המוסר" אמרתי פעמים רבות שהוא קטגוריה אתיאיסטית מובהקת, המעוגנת בראיית האדם כערך עליון — בניגוד להכרה הדתית שאינה מייחסת משמעות ערכית לאדם כשלעצמו אלא רק למעמדו של האדם לפני האל."
 
==בנושאים פוליטיים ומדיניים==
===פוליטיקה ישראלית===
* "'ביטחון' אינו אלא שלום-אמת בין שכנים (כגון הולנד-בלגיה, שוודיה-נורבגיה, ארה"ב-קנדה); בהעדר שלום אין בטחון, ואין הסדר גאוגרפי-אסטרטגי שבכוחו לשנות מציאות זו. אין קשר ישיר בין בעיית הבטחון ובעיית השטחים: אין "גבולות בטוחים". ביסוס ההגנה על קווים מבוצרים - המנטאליות של קו מאז'ינו - סופו תמיד היה כשלון, מימות החומה הסינית והלימס הרומי ועד לחומה האטלנטית של היטלר."
* "לא הטריטוריה היא הבעיה, אלא האוכלוסיה של כ-1.25 מיליון ערבים היושבים בה ושעליהם נצטרך לכפות את מרותנו. הכללתם של ערבים אלה (נוסף על 300,000 שהם אזרחי המדינה) בתחום שלטוננו פירושה - חיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, חורבן העם היהודי כולו, התמוטטות המבנה הסוציאלי שהקימונו במדינה והשחתת האדם - היהודי והערבי כאחד. כל זה יקרה אפילו אם הערבים לא ייהפכו לרוב במדינה (בעקבות ריבויים הטבעי הגבוה) אלא יישארו שליש או 40% של אוכלוסייתה. המדינה לא תהיה עוד מדינה יהודית אלא מדינה "כנענית" : בעיותיה וצרכיה ותפקידיה לא יהיו עוד הבעיות והצרכים והתפקידים של העם היהודי שבארץ ובחו"ל, אלא רק ענייני הממשל והמינהל הספציפיים של מדינה זו - ענייני השלטון על יהודים וערבים יחד, בדומה לבעיותיה של מדינת הלבנון, שאינן אלא הדאגה המתמידה לפתרון בעיית היחסים בין מרונים ומוסלמים ודרוזים וכו'. המדינה תוטרד בבעיותיה הספציפיות האלה, ולא יהיה לה ענין לעם היהודי. תוך זמן קצר ינתקו הקשרים הרוחניים והנפשיים בינה ובין העם היהודי, וכן הקשרים הרוחניים והנפשיים בינה ובין תכניה של ההיסטוריה של עם ישראל ושל היהדות. כל התוכן של המפלצת הקרויה "א"י השלמה" לא יהיה אלא קיום המנגנון השלטוני-מינהלי שלה. מן הבחינה החברתית : תוך זמן קצר לא יהיה עוד במדינה ההיא לא פועל יהודי ולא חקלאי יהודי. הערבים יהיו העם העובד, והיהודים יהיו מנהלים, מפקחים, פקידים ושוטרים, ובעיקר - שוטרי-חרש. המדינה השלטת על אוכלוסיה עויינת של 2-1.4 מיליון זרים תהיה בהכרח מדינת ש.ב., עם כל מה שמתחייב מזה כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי. השחיתות האופיינית לכל משטר קולוניאלי תדבק גם במדינת ישראל. המינהל יצטרך לעסוק בדיכוי תנועת-מרי ערבית - מזה, וברכישת קוויזלינגים ערבים - מזה. יש חשש שגם צה"ל - שהיה עד עכשיו צבא עממי - יתנוון ע"י הפיכתו לצבא-כיבוש, ושמפקדיו שיהיו למושלים צבאיים יהיו כעמיתיהם באומות אחרות, וד"ל."
* "נתבשרנו היום ששר החוץ יציע היום בישיבת הממשלה 'להכיר בקיום הבעיה הפלשתינית'. בהתאם לכך ראוי שבישיבת הממשלה הבאה יציע שר החינוך והתרבות 'להכיר בקיום לוח הכפל'." (מתוך מכתב תגובה לכתבה שהתפרסמה בעיתון "הארץ", 21/7/74. התפרסם בספר "רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ...")
 
==קבלה==
===פילוסופיה פוליטית===
* "עולמה של ה[[קבלה]]. עולם אשר אני רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב, ולא רק רחוק ממנו אלא פוסל אותו פסילה מוחלטת."
* "הקבלה ניצחה בעם ישראל, מפני שהיא היתה קרובה יותר לאותם האינסטינקטים האליליים אשר היהדות הקלסית נלחמה נגדם ולא הצליחה לעקרם. הפילוסופיה של הרמב"ם לא ניצחה, מפני שהיא ממשיכה את קו אותה היהדות הקלסית שתמיד היתה ותמיד נשארה נחלתם של בני עלייה מועטים."
* "ספר אלילי מוחלט" ~ על [[ספר הזוהר]]
* "כיצד זה התיישבו בתודעת אדם אחד ר' [[חיים מוולוז'ין]], חשיבה הלכתית רציונליסטית קיצונית, ולעומתה - הקבלה."
 
===על הרפורמים===
* "'''הכוונה''' היא-היא המבדילה בין עיצובה של ההלכה בידי מורי-הוראה בתושבע"פ ובין שינויה בידי אנשי הרפורמה : הראשונים פוסקים מתוך שיקולים הנראים להם כמתחייבים מן ההלכה או מתוך צרכים הכרחיים לעצם קיומה של ההלכה, ואילו האחרונים - מתוך שיקולים ודחפים שמקורם איננו בהבנת ההלכה עצמה."
* "מהותה של הדת היהודית היא קבלת עול ולא מתן סיפוק לאדם, שאילולא כך היכן ההבדל בין אלהיםאלוהים לבין [[מרילין מונרו]]?"
* "בעיית הרפורמה ביהדות – או הרפורמה של היהדות – אינה כשלעצמה בעיה דתית. היא אינה מבטאת מאבק בתוך היהדות על משמעותה או זהותה של היהדות – אלא מבטאת מאבק בין דת לחילוניות, בין ערכים דתיים לבין ערכים הומניסטיים-חילוניים."
* "בעוד הדת היא תאו-צנטרית ורואה את האדם כמכשיר, הרפורמה היא אנתרופו-צנטרית ורואה את האדם – ואת רצונותיו ושאיפותיו – כמטרה. לכן, הרפורמה אינה כלל תנועה דתית אלא תופעה אנושית הממלאת פונקציה אנושית כשם שממלאים הרפואה, הביטוח הלאומי, האמנותה[[אמנות[[, השעשועים וכו'."
* "אם הדת תיהפך מכשיר לסיפוק צרכיו של האדם ותותאם למאוויו השונים – כי אז מה ההבדל בין בית הכנסת ובית הקולנועה[[קולנוע]]?"
* "אין "יהדות" אלא היהדות האמפירית-[[היסטוריה|היסטורית]], וכל צורה אחרת של יהדות, או כל נסיון לשוות לה צורה אחרת, אינם אלא בדותות או המצאות-שרירותיות."
 
===על דת ומוסר===
* "דת ומוסרו[[מוסר]] אינם מתיישבים זה עם זה - משום שהכל הולך לפי הכוונה; הכרעתו של אדם היא דתית, אם כוונתו בהכרעה זו לשם שמים; היא מוסרית אם כוונתו לשם האדם. מן ההכרח כי אחת משתי כוונות אלו נדחית מפני חברתה."
* "כיוצא בו ענין המשמעות '''המוסרית''' שאותה מייחסים החילוניים לתורה ולמצוותיה. מוסר כערך מצד עצמו הוא קטיגוריה אתיאיסטית מובהקת. רק מי שרואה את האדם כתכלית וכערך עליון, ז. א. מי ששם את האדם במקום האל, יכול להיות אדם מוסרי. מי שתופס את האדם כאחד היצורים שבבריאה וזוכר את "שוויתי ה' לנגדי תמיד", אינו יכול לקבל את המוסר כקנה-מידה וכאבן-בוחן. אין אלא אחת משתי משמעויות למוסר : (א) כהכוונת רצייתו של האדם בהתאם להכרתו את האמת של המציאות - זהו המוסר של [[סוקרטס]], של [[אפלטון]] ושל [[אריסטו]], של ה[[w:האסכולה האפיקוראית|אפיקוריים]] וה[[w:האסכולה הסטואית|סטואיקנים]], בפרט של אלה האחרונים, בפילוסופיה החדשה - של [[שפינוזה]] ; (ב) כהכוונת רצייתו של האדם בהתאם להכרתו את חובתו - זהו המוסר של [[עמנואל קאנט|קאנט]] ושל [[w:אידאליזם גרמני|האידיאליזם הגרמני]]. אולם בקריאת-שמע נאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" : לא תתורו אחרי לבבכם - זוהי שלילת קאנט ; לא תתורו אחרי עיניכם - זוהי שלילת סוקרטס. ומיד אף ניתנת ההנמקה של שתי שלילות אלו : "אני ה' אלהיכם". התורה אינה מכירה צווי מוסר שמקורם בהכרת המציאות הטבעית או בהכרת חובת האדם לאדם - אין היא מכירה אלא '''מצוות'''. התורה והנביאים אינם פונים מעולם למצפון האנושי, שהוא חשוד מאד כביטוי לעבודה-זרה ; המונח "מצפון" אינו קיים במקרא. ההנחיה המצפונית היא מושג אתיאיסטי או אלילי ; "האל שבלב", שבו דוגלים אנשי-מוסר הומאניסטיים, הוא אל זר. ההלכה כאינסטיטוציה דתית אינה סובלת את הקטיגוריה מוסר - ואין צריך לומר שאינה סובלת ביסוס תועלתי, לא מבחינת טובת הפרט ולא מבחינת טובת האומה או החברה וכדו'. "ואהבת לרעך כמוך" הוא "הכלל הגדול שבתורה", לא משום שהוא רעיון והוראה שמעבר לפורמליזם של החוק ושמעל פירוט המצוות, אלא דוקא משום שהוא מופיע כאחת מתרי"ג מצוות. "ואהבת לרעך כמוך" אינו מיוחד ליהדות; הוראות מעין זה ניתנו אף על-ידי תורות או הוגי-דעות שלא הושפעו מן היהדות ולא שמעו עליה - על-ידי חכמי סין, הודו ויוון. ולא זו בלבד, אלא שפסוק "ואהבת לרעך כמוך"- כפי שנוהגים לצטטו - אינו קיים בתורה : הכתוב אומר "ואהבת לרעך כמוך אני ה'". חובת אהבת הרע אינה נובעת ממעמדו של האדם כאדם אלא ממעמדו לפני ה'."
* "אשר ל"ואהבת לרעך כמוך"- אין הצגתה כביטוי של "מוסר היהדות" אלא זיוף אפיקורסי של התורה. אין פסוק כזה במציאות בתורה! "ואהבת לרעך כמוך" ככלל "מוסרי", כבסיס לתורת המידות - זהו הכלל הגדול של האתיאיסט קאנט, שלשיטתו האדם הוא ערך עליון. ואילו הפסוק בתורה (שאליו נתכוון [[רבי עקיבא]]) הוא: "ואהבת לרעך כמוך אני ה' ": בלי הסיפא ניטל ממצוה זו הבסיס וניטלת משמעותה. אין ל"רעי" כל זכות לתבוע את "אהבתי", כשם שאין זכות כזאת לבע"ח, לצומח או לדומם, כי המשותף לכולנו- גם לי וגם לרעי, וגם לדומם, לצומח ולחי- היותנו עצמים בבריאה, אינדיפרנטיים מבחינה ערכית."
* "ר.ש. מחשידה אותי שאין אני מתכוון באמת למה שאני אומר, אלא נאחז ביהדות מתוך דחפים הבאים מאידיאולוגיות חילוניות — "החירות" או "המוסר", ומשתמש ביהדות לשם ביסוסן של אידיאולוגיות אלה. דומני, שהיא משתדלת להציג את עמדתי כאנאלוגית לזו של חוגים דתיים מסויימים שלהם משמשת האמונה הדתית כסות עיניים ללאומניות ופטריוטיזם, או לעמדתו של האתיאיסט [[עמנואל קאנט|קאנט]] שהמציא לעצמו אל שישמש לו עָרֵב למוסר. אני רואה בזה פרוסטיטוציה של הדת לאינטרסים אנושיים. על "המוסר" אמרתי פעמים רבות שהוא קטגוריה אתיאיסטית מובהקת, המעוגנת בראיית האדם כערך עליון — בניגוד להכרה הדתית שאינה מייחסת משמעות ערכית לאדם כשלעצמו אלא רק למעמדו של האדם לפני האל."
 
==נצרות==
* "מהותה של הנצרות אינה אלא שלילת זכות קיומה של היהדות. יתר על כן, שלילת עובדת קיומה. הנצרות אינה כופרת ביהדות ולא שוללת אותה, אלא טוענת שהיא היא היהדות ואין יהדות בלעדיה. ועל טענה זו היא מבססת את זכות קיומה, ולפיכך לא תוכל לעולם לוותר עליה. אין הנצרות קיימת אלא כיורשתה של היהדות, ואין היורש יכול להחזיק בירושה בעוד המוריש חי. הדמות של ישו, כאלוהותה של הנצרות, זוהי דמות אויבה האוניברסלי של היהדות, מבטלה ומחסלה של תורת ישראל. לפיכך הייתה דמות זו משוקצת ומתועבת בעיניהם של יהודים רבים בעלי תודעה יהודית בכל הדורות, ואני שותף לתיעוב ולשיקוץ זה."
* "דתיות מן הטיפוס הראשון מאפיינת את הנצרותה[[נצרות]] - סמלה העליון הוא הצלב, הקרבן שאלהיםשאלוהים מביא למען האדם. ואילו סמלה העליון של האמונה ביהדות הוא מעמד אברהם אבינו בהר-המוריה, כשכל ערכי האדם מבוטלים ונדמים מפני יראת ה' ואהבתו. הצלב הוא כולו ויתור לטבע האדם ; העקידה - היא הנצחון המוחלט של האדם על טבעו."
* "מבחינה דידקטית מסתבר שדת המושתתת על מצוות מעשיות יכולה להיות כוח חינוכי-דתי יותר מכל דת המתגלמת באמונות וערכים בלבד. אמת, ש"דת של ערכים" - שקראנו לה בשם "הדת המעניקה", כגון הנצרות וכל צורה של יהדות המתדמה לנצרות - עלולה לספק צרכים נפשיים מסויימים, ובשעה זו מרובים הם "מחפשי דת" או "מחפשי אלהים" לשם "מילוי חלל בנפש". לפיכך תוכל דת כזאת לזכות לפופולריות מסויימת, אך לעולם לא תיהפך לגורם חינוכי : כי האדם, אמנם, מחבב דבר נוח וקל, אך אינו מתייחס אליו ברצינות ובדרך-ארץ. עובדה פסיכולוגית יסודית היא שהאדם מכבד ומעריץ רק דבר קשה, התובע ממנו קרבנות ומטיל עליו חובות, ורק מדבר כזה - ולא מדבר קל ונוח החביב עליו - הוא עלול לקבל השפעה."
* "אינני יכול להגיד שהוגה דעות נוצרי גדול כמו תומאס אקווינס בימי־הביניים או קרל בארט במאה ה־20 שהם אינם מונותיאיסטים, וזה איננו קשור באמונת השילוש, אבל בכל זאת אף־על־פי שהם קיבלו את האל הטרנסצנדנטי - הם הלבישו אותו בצורת אדם והכניסו אותו לתוך העולם."
* "הנצרות באה בעקבות היהדות באותו מובן ש"המלט" של שייקספיר בא בעקבות ההיסטוריה והתרבות הדנית. זאת אומרת אין שום קשר ביניהם... זה יצירה הלניסטית שבה אפילו גלומה המגמה הזדונית לערער את היהדות."
 
===פילוסופיה פוליטית===
* "יחסו של האזרח (שאינו פאשיסט!) למדינתו- למה הוא דומה? ליחסו של האדם העובד לכלי עבודתו."
* "מבחינת גישה אנטי-פשיסטית, הן הומניסטית הן דתית, אין לייחס למדינה ולממלכתיות משמעות ערכית. ולא זו בלבד אלא שאין לראות במדינה אפילו מכשיר להגשמת ערכים. המנגנון המדיני-שלטוני מקוים משום הצורך שיש בו; לשמור על מינימום של בטיחות ושל תקינות המציאות החברתית."
* "השחיתות הכספית והכלכלית (העלמת מס, הברחת מטבע, קבלת שוחד וכד') איננה 'נגע פושה' בגוף המשטר הכלכלי והחברתי הישראלי, אלא תכונה מהותית של משטר זה. משטר זה מושחת מיסודו, באשר הוא פאראזיטי: המשק ורמת החיים של האוכלוסיה - של 'השכבות הנכבדות ביותר' ושל המוני העם כאחד - אינם מושתתים על מאמצים והישגים ואינם מותנים בהם, אלא מקויימים בחסדם של מענקים, שילומים, מגביות, תרומות נדבות וסובסידיות, שאותם מחלקים בעלי-השררה לפי האינטרסים של ההחזקה בשלטון ולפי מידת קירבתם של המקבלים לשלטון. האדם במדינה זו מתחנך להרגשה, שאין קשר בין כשרונו, יכולתו, מאמציו והישגיו בעבודה - מזה, ובין התגמול שהוא מקבל - מזה. הוא מרגיש שלא הפעילות הכלכלית הכשרה - בין בעבודה פיסית או משרדית, בין במסחר, בין בפקידות, בין במקצוע חופשי וכד' - היא הבסיס להצלחה, אלא טובת-ההנאה שאפשר להשיגה ע"י השתלבות בשחיתות הכללית ובמנגנון הפרוטקציות המפלגתיות וההסתדרותיות - ומכאן רק צעד אחד אל המעילה והשוחד. חברת-השנור, חברה הנתמכת, מאבדת את קנה-המידה המוסרי לגבי ההתנהגות הכלכלית-חברתית, ככל פילגש מוחזקת המאבדת את התחושה המוסרית."
 
===דת ומדינה===
* "על הדת להיות באופוזיציה פרמננטית לשלטון."
* "שני סולמות-הערכים הגדולים, הדתי וההומאניסטי, שהמאבק הגלוי ביניהם הוא התנאי לאפשרות של עיצוב דמות האדם והחברה, אינם מיוצגים ע"י שני מחנות לוחמים למען ערכים אלה. המחנה "הדתי" אינו מתכוון לשם התורה, והמחנה "החילוני" אינו מתכוון לשם האדם: שניהם מתכוונים לשם המדינה ; הבולמוס הלאומני המשותף להם גורם שהמדינה - שאינה אלא קליפה לתוך ערכי, באה במקום התוך עצמו. נמצא בסיס לניהול המדינה ע"י קואליציה קלריקלית-אתיאיסטית ללא תלות בתכנה של המציאות המדינית: '''מוסכם שהמדינה תהיה חילונית, אלא שתהיה מוצגת כדתית. הסכם זה יש בו, מבחינה דתית, משום חילול-השם, בזיון התורה והרס הדת ; מבחינה הומאניסטית - משום השחתת החיים החברתיים ; מבחינת כל אדם בעל נפש - משום השחתת העם ע"י שקר וצביעות.'''"
* "דת ישראל אינה קיימת במדינה ובעם כגורם רוחני וככוח ציבורי עצמאי, אלא כאחד מענפי המנגנון של הרשות החילונית. בה בשעה שההבנה לדרישת הפרדת הדת מן המדינה כדרישה דתית הולכת וגוברת בחוגי יהודים שומרי תורה, מוסיף המימסד הדתי (הרבנות והמפלגות הדתיות) להיאחז בשיפולי גלימת השלטון החילוני, ותמורת '''הזכות להיות מוכר כשותף בשלטון זה הוא מוסיף לחפות על ההשפלות והבזיונות שדת ישראל סופגת יום-יום מידי הממשל, המינהל והמשפט של השלטון שבבעלותו נמצאת דת ישראל במדינת ישראל, והוא מנצלה לתועלתו ולהנאתו - "מחזיק אותה" בחינת פילגש מוחזקת''', באווירה זו של שקר וחנופה מזוייפים ומסתלפים כל המושגים. הדת אינה מופיעה במציאות המדינית והחברתית בישראל כתביעה לשינוי ערכים ולעיצוב החיים האישיים והציבוריים בהתאם לסולם-ערכים כולל ומקיף משלה, אלא היא מקפידה להופיע דווקא כחלק בלתי-נפרד של המשטר החילוני, לפעול דווקא בשמו ומכוח סמכויות שהוא מעניק לה. היא מציגה תביעות רק לגבי פרטים מסויימים במערך הכללי של החוק החילוני ושל אורח-החיים החילוני במדינה ובחברה, תביעות המנותקות מן המכלול של פרוגרמת-חיים עפ"י התורה והנראות מוזרות, לא-הגיוניות ולא-מוצדקות על רקעה של המסכת הכללית של החיים החילוניים. לרובו של העם תביעות אלו אינן מובנות, ואינן יכולות להיות מובנות, כשהן מוצגות במסגרת החוקים וההוראות של משטר חילוני, ולפיכך אינן מעוררות אלא לעג ורוגז. צורת הופעתה של הדת במציאות המדינית והחברתית בישראל משווה לה דימוי של הפרעות קטנוניות, של מכשולים ושל עקיצות במהלך החיים "הנורמאליים" - ו. א. החילוניים - ולא של פרוגרמת-חיים אלטרנטיבית. לפיכך היא גם שנואה וגם בזויה."
* "יש להדגיש, ששום חוק מטעמה של רשות חילונית - ויהא תכנו מה שיהא - אינו יכול להיות בעל משמעות דתית, שהרי אין הוא בא מכוחה של התורה. חוק שחקקה הכנסת - שאינה כנסיה לשם שמים - והמבוצע בידי ממשלה שאינה מכירה בסמכותה של ההלכה הוא מבחינת מהותו חוק חילוני. והוא-הדין לגבי כל מוסד מינהלי הממונה ע"י השלטון החילוני ; "שלוחו של אדם כמותו". הרבנות, הממונה ע"י הרשות החילונית בהתאם לחוק חילוני, המקבלת את משכורתה מרשות זו והפועלת במסגרת הסמכויות שרשות זו מעניקה לה - אינה מוסד תורני אלא אחד מענפי המינהל החילוני, ולהחלטותיה ופסקיה אין שום משמעות דתית. צא וראה מה היו משמעותו הדתית וערכו ההיסטורי של אליהו הנביא ביהדות, אילו היה שר-הדתות או רב ראשי מטעם איזבל."
* "משרד-הדתות של ממשלת ישראל, שלמענו לחמו הדתיים-לאומיים, נתגלה ביחסו לדת ישראל כשאנלוגיה גמורה ל"סינוד הקדוש" של השלטון הצארי הרוסי ביחסו לכנסיה הפראווסלאבית - ז'נדרמריה של השלטון לטיפול בענייני הדת ולניצולה לצרכי השלטון. ניהול העניינים הציבוריים של היהדות הדתית "המאורגנת", המופיעה כנציגת דת ישראל במדינה ובאומה, עבר לידי אירגוני-סתרים, שהדת היא מקור-הפרנסה ויסוד הקריירה של חבריהם. בכל תולדות ישראל לא הגיעה דת ישראל לידי התבזות, השפלה עצמית, חילול כבודה וחילול-השם כאשר הגיעה בעטיה של "המדיניות הדתית" שבשילוב הדת במנגנון המדינה."
* "למדינה אין סמכות לקבוע מיהו יהודי."
* "מדינת ישראל היא מדינה חילונית שאינה מכירה בתורה ובמצוות. לפיכך אין ליהודי דתי שום חיובים '''דתיים''' כלפי המדינה וכלפי המדיניות שלה; יחסו למפלגות נקבע ע"י שיקולים הנובעים מעמדתו המדינית והחברתית בלבד. אילו היתה קיימת מפלגה דתית העומדת ב'''אופוזיציהבאופוזיציה עקרונית''' לרשות החילונית, היה מקום לדרוש מיהודי דתי לתמוך בה. 'מפלגה דתית' המשתלבת ברשות החילונית, ואף נתמכת ע"י רשות זו, היא תועבה וחלול השם."
* "קצב טריפה מופיע לפני הרב ושואל על כשרות הסכין לשחיטת חזיר, יש סעיפים בשולחן ערוך העוסקים בכשרות סכין לשחיטה, אך זה איננו מתייחס לשחיטת חזיר. לגבי שחיטת חזיר אין קביעות הלכתיות. ומדינת ישראל שאיננה מדינה על פי התורה, שחוקיה אינם חוקי התורה אלא חוקי הכנסת, וזה מוסכם ומקובל גם על הרבנים האלה (הציונות הדתית), ולכן כמו שאין קביעות והכרעות הלכתיות לגבי כשרות סכין לשחיטת חזיר, אין בכלל קביעות הלכתיות לגבי המדיניות של מדינת ישראל שמלכתחילה איננה מדינה על פי התורה."
 
===על מלחמות אזרחים===
* "בהיסטוריה של עמים גדולים - גדולים לא רק בכמות, אלא ברמתם - מלחמות אזרחים היו מהמומנטים הגדולים והנשגבים ביותר בהיסטוריה שלהם. תשאלו כל ילד אמריקני: מיהו הדמות הגדולה ביותר בהיסטוריה הפוליטית של ארצות הברית? הוא יאמר לכם: [[אברהם לינקולן]], הנשיא של מלחמת האזרחים. לא של האחדות הלאומית. כנגד כנופיות הבנדיטים השורצות היום ברחובותינו, מדוע אין לנו את הכוח להעמיד פלוגות של אנשים אשר ישברו להם את העצמות? פשוט מאוד. ואם תאמרו: זה קריאה למלחמת אזרחים. אז אני אומר: כן."
* "אינני מבין, ממש אינני מבין, מדוע מלחמה מותרת רק בין בני עמים שונים ולא בין בני אדם בני אותו עם? אם קיים ביניהם אותו ניגוד, אותו ניגוד תהומי, שאחד רואה בערך מסוים דבר אשר למענו יש להקריב את החיים וליטול את החיים, ואז הוא מוכרח ללחום נגד האדם אחר ששולל את הדבר הזה, ורוצה באמת לגזול את אותו הדבר אשר למענו הוא חושב שכדאי לחיות. אז מה זה משנה אם השני הזה הוא בן עם אחר או בן עמי? אלא אם כן אני אומר: '''העם''' זה הוא הערך העליון, מעבר לכל הערכים, '''זה מהות התפיסה הפאשיסטית'''."
 
===על דמוקרטיה===
* "[[דמוקרטיה]] היא צורת משטר שבאה להגן על האדם מפני ממשלת מדינתו."
* "אין לי אמון רב ביותר - לא באינטליגנציה של הרוב ולא בטוב לבו של האדם, אבל אני רוצה בדמוקרטיה."
==על העם היהודי==
* "אינני בטוח בעתידו של העם היהודי."
* "מדינת ישראל, שאינה אלא מנגנון של ריבונות מדינית הנושא את השם ישראל, אינה 'ערובה לרציפותה ההיסטורית של היהדות' (איזו 'יהדות'??). אין בכלל דבר שעשוי 'להבטיח (!) קיום־נצח (!!) של העם (במה הוא מוגדר?) במדינה ובתפוצות'. העמדת קיומו של עם – שאין לו תוכן תרבותי־רוחני ספציפי ולא אורח־חיים ספציפי – על המדינה, ז. א. על מנגנון השלטון, זוהי תמצית האידיאולוגיה הפאשיסטית. לשם מה לקיים עם 'יהודי', שמהותו אינה אלא ריבונות 'יהודית', דגל 'יהודי', שלטון 'יהודי', צבא 'יהודי' ושאר האביזרים של הקאניבאליזם הלאומני?"<ref>מתוך "'''יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל'''"</ref>
* "לרוב היהודים שרצונם להיות יהודים אין תוכן אחר ליהדותם, מלבד הסמרטוט הצבעוני המחובר למוט, מדי הצבא, והפעולות הנעשות בשמם של סמלים אלה. מחוץ לגבורה קרבית ולשלטון אין תוכן אחר ליהדות. עכשיו מתגלם הכל במדיניות ובמנטליות יהודונאצית."
* "הולך ומתגבש כאן עם חדש, סינתטי, ללא תוכן מקורי ספציפי – עם שיחודו הלאומי אינו אלא מסגרתו המדינית: לא העם היהודי הבונה מדינה לעצמו אלא מדינה היוצרת עם לעצמה... בהעדר תכנים רעיוניים ונפשיים אחרים מתלכד העם הזה מסביב לדגל, לצבא, לעצמה המדינית, לגבורת המלחמה והכיבוש – הערכים הפאשיסטיים... זהו ההסבר לקו המדיני שנקטה מדינת החברה הזאת ולאורח חייה של החברה הזאת מיום יסוד המדינה ועד היום."<ref>מתוך "'''יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל'''", עמוד 430</ref>
* "אתה כותב, שהרבה זמן לא תוכל עוד להחזיק ביחס חיובי לדת ישראל נוכח המעשים המגונים הנעשים בה. דבריך אלה אינם מובנים לי: אם אתה מקבל עליך את התורה – אין יחסך לה תלוי במעשיהם של המדברים בשמה ומתעללים בה; ואם אין אתה מקבל עליך את התורה – מה טעם יש ביחסך החיובי לה?"
 
==עלמעמד האישה==
* "הדבר החשוב ביותר בחייו של אדם הוא אשתו."
* "המהפכה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המין האנושי היא שהתרבות החברתית והרוחנית פסקה מלהיות תרבות גברית ונעשתה תרבות אנושית."
* "אם מדובר ב"המתת חסד", יש לשאול: "חסד" - עם מי? יצור אנושי נמצא במצב שבו הפך ל"צמח" ועי"כ נעשה למועקה על כל סביבתו. כאן אין מובן לטענה שנגמול חסד עמו אם נתיר לעצמנו לחסל את חייו, שהרי הוא עצמו כבר נטול הכרה ותודעה. אבל אין ספק שנעשה חסד עם עצמנו, בשחררנו את עצמנו מן המועקה הפיסית והנפשית, שהמשך קיומו של יצור זה גורם לנו. ומכאן הסכנה האיומה שבתוצאות של החלטתנו זו: אם אנו מבטלים את ההנחה המוחלטת, הבלתי-מנומקת, שאסור ליטול חיי אדם; אם אנו מוצאים נימוקים לצמצמו ולהגיד: בתנאים מסוימים נטילת חיי אדם אינה פשע, אלא מעשה חסד - ניתן לצפות מראש את התוצאות. פתאום יתברר לרבים, שהעולם שורץ יצורים אנושיים שבחיסולם יש משום עשיית חסד. ההונאה העצמית - לעיתים הכנה - שהם מתכוונים לגמול חסד ליצורים העלובים ההם, תחפה על הדחף לגמול חסד לעצמם ע"י חיסולם של אחרים, שקיומם מפריע למחסלים או מעיק עליהם. לפיכך אני אומר: גם אם התגובה הרגשית הכנה שלי על מצבים מסוימים, שבהם מצויים בני אדם מוכי גורל, הוא ש"טוב מותם מחייהם" - אסור לו להישמע לרגש זה. אפשרות קיומנו האנושי בצוותא מותנית בכך, שלא ניגע בהנחה של איסור נטילת חיי אדם. חלילה לנו להעלות את המושג lebensunwert - חיים חסרי ערך. [[היטלר]] הוא שקבע שיש "חיים שאינם כדאיים", והוציא להורג 70 אלף חולי נפש או חולים ובעלי-מומים חשוכי-מרפא - משום שחייהם "חסרי ערך" ואינם כדאיים לחברה, וכל המשחרר אותם מחייהם העלובים ומשחרר את החברה מהם - הרי זה משובח."
 
==על המוות==
* "אין כאן שני ישים, יש חיים ויש מוות. לא. יש חיים ויש אין-חיים."
* "מאחר שמציאות כזאת שנקראת מוות איננה קיימת, אז אין מה לחשוב עליה."
* "לפעמים שואלים אותי איפה היית רוצה להיקבר? החשיבה שלי היא שלעולם לא איקבר. כל זמן שיש 'אני', אזי אינני נקבר, ואם אני מת, כי אז אין עוד 'אני', לא אני נקבר, אלא איזה גוף. משמעות הדברים היא שאני אינני יכול להקבר."
 
==על מדע וערכים==
* "המדע הוא הדבר האחד והיחיד שעליו אני יודע שהוא נכס אנושי אוניברסלי."
* "אין ערכים אוניברסליים, אדוני. אין בכלל דבר כזה."
* "רק האתיאיזם האידיאליסטי מחפש בטבע או בהיסטוריה משמעות וערכים."
* "התפיסה האווילית הזאת, כאילו המדע הוא אמצעי לתקן את העולם ואת האדם, היא אנלוגית לגמרי למשיחיות של ברוקלין."
* "החינוךה[[חינוך]] והסביבה החברתית הם גורמים המשפיעים על האדם, אולם שום אדם אינו מוכרח ומחויב ללכת בדרך שהחינוך והסביבה מנחים אותו. התופעה שאדם שנתחנך לרעיון הסוציאליסטי נעשה אחר כך פשיסט, או שאדם שקיבל חינוך דתי אדוק נעשה אחר כך אתיאיסט, או שאדם שגדל ונתחנך בעולם אתיאיסטי חוזר לאמונה דתית ולחיוביה – הן מעשים שבכל יום. הכול תלוי בהכרעתו של האדם."
* "להשתין זה צורך!" ~ בצעקה. נאמר כהסבר לסטודנט ששאל מה ההבדל בין ערך לבין צורך
* "אמנם, מי כאנשי-המדע יודע עד כמה מצומצמת היא ידיעתנו והבנתנו בטבע המציאות, אולם במידה שידיעה והבנה זו הושגו במדע - הרי הן כפויות מבחינה פסיכולוגית על כל מי שמבין אותן, ואין הוא בן-חורין להתעלם מהן ; הן בשבילו, אפילו על-כרחו, בחזקת ודאות, אלא אם המשך השימוש במיתודה המדעית עצמה מגלה טעות או משגה במסקנות קודמות. לפיכך לא ייתכן כלל קונפליקט בין מה שמושג באמצעות המיתודה המדעית לגבי הכרת המציאות הטבעית ובין כל גורם אחר המוצג כמקור לאינפורמאציה על מציאות זו - שהרי קונפליקט זה מוכרע כבר מתחילה לטובת ההכרה המדעית."
* "המדע הוא כולו אפיסטמולוגיה... המדע אומר לנו מה אנחנו יכולים לומר על הטבע."
* "אינני מבין בכלל את המושג 'רפואה אלטרנטיבית'. הרפואה זה מקצוע אשר משתמש במדע הרפואי, ומדע רפואי יש רק אחד."
* "הפסיכואנליזה היא זבל, איננה מדע אלא מיתולוגיה, היא דנה במה שהיא עצמה המציאה אותו, ושכל קיומה אינו אלא התעסקותה בו."<ref>מתוך "'''רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ...'''", עמוד 493</ref>
* "אינני חושב, אני יודע שהייתה [[אבולוציה]]. כמו שאני יודע – לא מאמין – שקיימת יבשת אוסטרליה, אף שלא ראיתיה מעודי."
* "אם אנו מקבלים את ה[[אבולוציה]] כעובדה היסטורית, עדיין לא קבענו שאנו מכירים את המכאניזם שלה. יש הרבה פרצים בחומת התיאוריה הניאו-דרוויניסטית הרווחת היום בביולוגיה, וההשגות עליה אף הולכות ורבות. אולם גם אם אין בתיאורית האבולוציה היום משום הסבר למערכת החיים, אין בכך משום אסמכתא לתורת 'הבריאה': שגיאה לוגית חמורה היא ההנחה שאם A אינה מסבירה תופעה מסוימת יש בזה משום עדות לאמיתותה של B. המשמעות העצומה של הפסוק הראשון בתורה היא העיקר האמוני הגדול שהעולם אינו אלהים; ואין בכך משום מתן אינפורמציה מדעית על טיב העולם."
 
==כללי==
* "99 אחוז מן האלמנטים בחיי האדם הם אירציונאליים."
* "רק לבטלנים אין זמן."
* "99 אחוז מן האלמנטים בחיי האדם הם אירציונאליים."
* "הדרך הטובה ביותר להבין רעיון היא לברר נגד מה הוא נאמר."
* "איני מכיר סיטואציה בחיי אדם, כל אדם, שהוא עושה איזה דבר שלא רצה לעשות אותו."
* "ההבדל העמוק בין האדם-כפי-שהוא-מטבעו ובין האדם המאמין (במובן הדתי של 'אמונה') הוא בכך שהראשון נשאר תקוע במציאות הטבעית (גם טבעו של העולם וגם טבעו האנושי שלו-עצמו) שהיא חסרת טעם וערך – "ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכול הבל' (קהלת); ואילו המאמין מתאמץ להתעלות מעל למציאות זו ע"י קבלת 'עול תורה ומצוות', ז.א. – פרוגרמת-חיים שאיננה מתחייבת מטבע הבריאה ואינה מכוונת 'לתמוך בה', אלא דווקא להתגבר עליה מתוך הכוונה למה שמכונה בתהילים 'קרבת אלהים'. המילה הראשונה שבה פותח 'השולחן ערוך' היא 'יתגבר!'."
* "העולם המערבי - שרוי זה כמה דורות בתהליך של ברבריזציה, וראוי מאוד להעלות דבר זה בתודעתנו, משום שעדיין יש בינינו תמימים ומיתממים, שוטים ומשתטים, המוסיפים לדבר על חשכת ימי הביניים לעומת העולם הנאור והתרבותי שלנו, ויש אפילו הבונים על זה פרוגרמות פוליטיות-חברתיות מסוימות. לפיכך יש להזכיר שגם מלחמת העולם הראשונה וגם מלחמת העולם השנייה אירעו במאה העשרים ולא בימי הביניים; בימי הביניים מעולם לא אירע משהו הדומה אף בקירוב למאורעות איומים אלה".
* "הטיפשיםה[[טפשות|טיפשים]] שבמחננו, הרוב הם טיפשים."
* "מטיפשותם של בני אדם", כתשובה לשאלה שנשאל על ידי מראיינת: "ממה אתה מתרגש?".
 
* "אמנם יש בכתביי רעיונות שאינם מתיישבים, אבל הרי גם כך במדע: בתורת הקוונטים, בקיברנטיקה, בתורת האור"
* "אני אדם שבכוונה ובזדון מחלל את הדברים המקודשים לבני אדם אחרים, אני עושה את זה בכוונה ובזדון ואני אומר דברים שפוגעים ברגשותיהם, אני עושה את זה בכוונה, אני מתכוון לפגוע ברגשותיהם."
* "אני מטריאליסט נוקשה."
* "שנואים עליי בני אדם אשר המילה בעזרת ה' איננה פוסקת מפיהם. ה' זה אמצעי עזר?!"
* "לחבישת כיפה אין מקור בהלכה, אלא שהיא נוהג מקובל (אתה רשאי לקרוא לזה אופנה) בעולמם של יהודים שומרי תורה ומצוות. ואינני רוצה להפגין פרישה מציבור זה" ~ בתשובה לשאלה מדוע הוא חובש כיפה
 
==נאמר עליו==
* "כופר שומר מצוות." הרב [[צבי יהודה הכהן קוק]]
* "מצפונה של ישראל." ~ סר [[ישעיה ברלין]]
* "כופר שומר מצוות." ~ הרב [[צבי יהודה הכהן קוק]]
* "הוא מוציא מתוך הדת את כל החלקים התאולוגיים." ~ ד"ר נעמי כשר
* "ישעיהו לייבוביץ איננו מרדן מטבעו, קיצוני או אנרכיסט, אין הוא אויבם של הסמכות, הממשלה, והממסד בתורת שכאלה. לא נכון אף לראותו כאוטופיסט, כאידיאליסט המנותק מהמציאות... אין לייבוביץ בבחינת מציקן מקצועי, אדם הנהנה מעצם קריאת התיגר על המוסדות המקובלים בשל טבעו הספקני או המתנגדי. אנשים נכבדים למיניהם אמנם ייחסו לו, מדי פעם, אחת או יותר מתכונות אלה, אך אין בכך כל אמת." ~ סר [[ישעיה ברלין]]
* "אמנם הוא אחי, אבל ככה אסור ליהודי לדבר" ~ אחותו, פרופ' [[נחמה ליבוביץ]]
* "בנוגע לאבי, אינני יודע אם הוא האמין בישות עליונה שבראה את העולם. פשוט אינני יודע." ~ בנו, פרופ' אליה ליבוביץ
* "הוא סירב לענות לשאלה הזו." ~ פרופ' יוסף אגסי כשנשאל אם ליבוביץ האמין באלוהים
* "הוא מוציא מתוך הדת את כל החלקים התאולוגיים." ~ ד"ר נעמי כשר
* "הוא הוגה רמב"מי במובן ש[[הרמב"ם]] היה הוגה [[אריסטו]]טלי, או [[קרל מרקס|מרקס]] היה הוגה [[גיאורג וילהלם פרידריך הגל|הגליאני]], או [[דב בר בורוכוב|בורוכוב]] היה הוגה [[קרל מרקס|מרקסיסטי]]. פילוסוף, מטבעו, אינו משועבד לסמכות." ~ פרופ' זאב הרוי
* "זכיתי לבלות הרבה שעות במחיצתם של גדולים - [[דוד בן גוריון]], [[משה שרת]], [[משה דיין]], נחום גלודמן, הנשיא זלמן שז"ר, [[הרבי מלובביץ']] והרב סולובייצ'יק מארצות הברית. אף אחד מהם לא הצליח לרתק אותי בדברים שלו בחוכמתם, בהגיונם, ובדרך ניסוחם הבהירה והחריפה כמו ליבוביץ'." ~ מיכאל ששר
* "בשבילי הוא היה כל מה שמסמל את האנטי יהודי והאנטי ציוני." ~ הרב [[שלמה גורן]]
* "אני מכיר ארבעה, לכל היותר שישה אנשים, שמבינים את ליבוביץ, וזה כולל את ליבוביץ עצמו. הסערות הציבוריות סביב דבריו נובעות מהקשיים להבין אותו ומחוסר יחס ורצון רציני להבינו" ~ פרופ' [[אסא כשר]]
* "זו היתה השגיאה האסטרטגית של ליבוביץ. הוא בא לדבר בכינוסים של רק"ח וחד"ש, עם הכיפה השחורה לראשו, מול קהל של יהודים וערבים, היה אומר שצריך לצאת מהשטחים ושתהיה מדינת שב"כ. אותם עניינה זכות ההגדרה של העם הפלסטיני. זה לא היה בראש שלו... אנשים לא הבינו את התוכן של הדברים. בעבורם זה היה פירוטכניקה. הוא חזר על עצמו בלי סוף. העם רוצה ריגושים חדשים? אז הוא נתן פרובוקציה. הוא חשב שעל ערכים – כאלה שחיים אותם - צריך להילחם. זו היתה מטרת חיים שלו. אבל אנשים באו כי זה בידר אותם." ~ פרופ' [[אסא כשר]]
 
==ראו גם==
* ציטוטים מספרו: '''[[יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל]]'''
 
==קישורים חיצוניים==