יאנוש קורצ'אק: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה, קיצור ההקדמה לנהוג בויקיציטוט |
עריכה |
||
שורה 1:
[[קובץ:Janusz Korczak (2).jpg|שמאל|ממוזער|190px|"אינני קיים כדי שיאהבוני ויוקירו אותי, אלא כדי שאפעל אני ואוהב."]]
'''[[w:יאנוש קורצ'אק|יאנוש קורצ'אק]]''' (בפולנית: '''Janusz Korczak'''{{כ}}; 22 ביולי 1878 או 1879 - 5 באוגוסט 1942) הוא שם העט שבו נודע הנריק גולדשמיט (Henryk Goldszmit), סופר, רופא, ומחנך
==חינוך==
* "תיקון העולם משמעו תיקון ה[[חינוך]]."
* "רק דרך החינוך אפשר לשנות את העולם לטוב יותר
* "רבים הם השלבים בסולם אמנות החינוך. אמנות זו תורה היא, ולה פירושים וקבלה, נגלה ונסתר, הכל ארוג ושזור יחד. אין בה מוקדם ומאוחר."
* "מוסד חינוכי ללא עיתון נראה בעיני כדשדוש וריטון של הסגל, ללא תכלית וללא תקווה, כחיגה במעגל בלי כיוון ובלי ביקורת בכל הנוגע לילדים, כמשהו חטוף ומקרי, ללא מסורת, ללא [[זכרון|זכרונות]], ללא קו התפתחות לעתיד. העיתון הוא חוליה חזקה, המחַברת שבוע עם שבוע, ועושה את הילדים, את המחנכים ואת העובדים חטיבה אחת."
* "לא יארכו הימים ובתי המדרש למורים ילמדו עיתונאות חינוכית."
* "אין לתת לילד מורה האוהב את הספר ואינו אוהב את ה[[אדם]]."
* "בידי המחנך הצעיר מצוי אמצעי נפלא - הלוא הם
* "הרבה דמעות אפשר היה לחסוך, אילו הכירו המבוגרים את הילד."
* "מורה טוב אינו אלא מורה שתלמידיו עולים עליו בגדולתם; על כן אני אינני מורה טוב."
שורה 36:
==כללי==
* "האם האדמה מכירה טובה לשמש מפני שהיא מאירה? - האם העץ מכיר טובה לגרעין, מפני שממנו צמח? - האם הזמיר שר לאמו מפני שחיממה אותו בחיקה?...האם
* "ימים רבים לאחר המלחמה לא יוכלו בני-אדם להישיר מבט איש בעיני רעהו, בלי שיקראו בהן את השאלה: כיצד קרה הדבר, שאתה חי, שעמדת בכל אלה? מה עשית
* "מישהו כתב ברשעות, כי העולם הוא טיפת בוץ שנתלתה בחלל, והאדם הוא חיה שעשתה קאריירה. ייתכן גם כך, אבל נוסיף: טיפת בוץ זו יודעת את הייסורים, יודעת לאהוב ולבכות, והיא מלאה [[געגוע]]ים. ואילו הקריירה של אדם, אם נשקול את הדבר יד על לב, מפוקפקת היא, מפוקפקת מאוד." ~ "מן הגטו", עמוד 82
* "כל אחד מתגונן לפי דרכו מפני השעמום והגעגועים. ה[[שעמום]]- רעבון הנפש. הגעגועים- הצמא, הצמא למים ולמעוף, לחירות ולאדם – איש אמונים, כהן וידוי,יועץ לעצה, לווידוי, לאוזן אוהדת הכרויה לתלונתי. הנשמה כמהה בכלוב הצר של הגוף. הבריות חשים את ה[[מוות]] ודנים בו מנקודת הראות של הקץ, ואילו הוא אינו אלא המשכם של החיים, חיים אחרים. אם אינך מאמין בהשארות הנפש, הלא תיאלץ להודות, כי גופך חיה יחיה כעשב הירוק,כענן. הלא אתה מים ואפר." ~ "מן הגיטו" ,רשימות יומן, עמוד 90
* "חיי אנשים דגולים בעם חייבים למשל מורה דרך לכל, אם לא כך, מה התועלת בביוגרפיות."
* "לא את הכל אני יודע עדיין, אבל הסוף יהיה כזה, שהיהודים, תהיה להם מדינה שלהם בארץ ישראל."
שורה 47:
* "גיליתי לסבתא בשיחה אינטימית את תוכניתי הנועזות לשינוי פני העולם. לא פחות ולא יותר, אלא להשליך החוצה את ה[[כסף]] כולו. כיצד להשליך ולאן, ומה לעשות לאחר מכן, לא ידעתי כפי הנראה. אין להחמיר בדיני. בן חמש הייתי אז, ואילו הבעיה מביכה בקשיותה : מה לעשות כדי שלא יהיו עוד ילדים מזוהמים, בלואים, ורעבים, שעמם נאסר עלי לשחק בחצר." ~ "מן הגיטו" ,רשימות יומן, עמוד 80
* "אינני קיים כדי שיאהבוני ויוקירו אותי, אלא כדי שאפעל אני ואוהב. אין הסביבה חייבת לעזור לי אלא אני חייב לדאוג ל[[עולם]] - לאדם."
* ""קראתי במקום כלשהו: 'יש אנשים שממש אינם חושבים, כדרך שאחרים אומרים
* " אילו אמרתי כי מעולם לא כתבתי שורה אם לא רציתי לכתבה, הייתי אומר את האמת. אלא שגם זו אמת אם אגיד כי הכל כתבתי מתוך כפייה." ~ מן הגטו, 1942-1939, עמ' 155.
* "אבל בארץ ישראל יש לראות את הנסיון להשיב לתחיה את הארץ, את השפה, את האדם, את גורלו ואמונתו. כשנישאתי בפעם הראשונה אל על באווירון, הרגשתי משהו יותר מתמהון, יותר מסקרנות, מרגש גאווה, משמחה. על הכל שלט הרעיון: שום איש, אף אחד מאבותי. אני הראשון זכיתי והגעתי לכך. המשאלה שמדי שנה בשנה חוזרים עליה בתפילה 'לשנה הבאה בירושלים'- מתקיימת. כאן גבול הגלות. השיבה לאחר אלפיים שנות נדודים ורדיפות. זכיתי והגעתי לכך." ~ "מבפנים" כרך ד' חוב' 1 עמוד 132
| |||