אותו הים: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
הרחבה |
||
שורה 1:
'''אותו הים''' הוא רומן חדשני מאת [[עמוס עוז]] הכתוב בסגנון שירי על האם המתה, האב החי, הבן האובד ודמויות אחרות, שכולם מדברים זה עם זה כל הזמן כאילו היו בחדר אחד. הספר יצא לאור ב־1999.
{{מפריד}}
* "כל ה[[נהר]]ות הולכים אל ה[[ים]], והים הוא דממה דממה דממה."
* "אבל מה רוצה המספר לומר? האם הוא מר נפש? חמר בו דמו או לבו/ נכמר או בשרו סמר לפני הסף? הנה אסף רשימת מילים: במילה יערות [[פחד]]/ סתום. במילה גבעות עולם תאווה. אם אומרים בקתה, אומרים אחו, או הֵלך,/ גשם, חמלה, מיד הוא נדלק כמו כילי שהריח שמועת [[זהב]]."
* "כאייל תערוג על אפיקי מים כן נפשי / ושני ברושים כהים נעים משם לשם/ בכמו דבקות שקטה. / כמים לים עברו עליה המים הזדונים: עברו חלפו ואינם./ שובי נפשי למנוחייכי. היכן מנוחייכי? חייכי נפשי."
* "מי שבא באש ובמים מי שהבטיח הרים וגבעות/ בא במבוכה, בא בטרוניה, בא לכלל [[כעס]] ובא/ לידי ניסיון. לא בא אל המנוחה ולא אל הנחלה./ בא עד פת לחם. בא לידו. בא בימים ובא/ על עונשו ובאו מים עד נפשו. יבוא עכשיו/ על החתום. יבוא אל עמק השווה."
* "לילה. בגינה חוֹרֶשֶׁת רוח. חתול,/ נדמה לי חתול, טופף בין שיחים, צל/ בתוך צל עובר. הוא מריח או מנחש/ דבר שממני נסתר. מה שלא לי לחוש/ מתרחש שם עכשיו בלעדי. ברושים/ נרעדים קלות, שחורים, בתנועת קינה,/ נדמה לי ליד הגדר. משהו שם נוגע/ באיזה דבר אחר. משהו פג. לכאורה/ מתרחש כאן כל זה ממש לנגד עיני/ הצופות בחלון אל הגן. נדמה לי./ בעצם כל זה תמיד קרה ויקרה/ רק מאחורי גבי."
| |||