הצליין החילוני

הצליין החילוני הוא ספר עיון מאת יצחק אוורבוך-אורפז המציג את מושג 'הצליין החילוני', האדם המחפש משמעות, ככלי להבנת יצירות ספרות בעידן המודרני. הספר יצא לאור ב־1982 ובמהדורה מחודשת ב־2014.

---

• "צליינותו היא תנועת נפש, צמא מסויים, אי שקט, מרי. עלייה לרגל שהיא תכלית לעצמה."
• "רבים יהיו מוכנים היום להעיד, שייאוש אינו הדבר הגרוע ביותר. הריק - קשה ממנו. גם כשממלאים אותו חפצים והמולה. הבעיה היא למלא חיים חלולים במשמעות."
• "עמידתו של הצליין החילוני כלפי ההעדר דומה במידת מה לזו של איש המערות: מלה שהיא השבּעה, תנועה שהיא טקס."
• "הוא יכול להיות אדם מקובל ומצליח, מהותית הוא לבד, הוא זר, הוא גולה. העבר נראה לו כמבעד לערפל כבד, כזכרון אושר ושבירה, העתיד כציפיה. הוא נמשך בכוח עצום אל איזה 'חוסר' אדיר, שכל מה שהוא יכול לדעת עליו הוא שאינו יכול לדעת עליו דבר, ושמוחו המפוכח דוחה את אפשרות קיומו מכל וכל. לעולם לא ירצה , או לא יוכל, להתמכר לחלוטין לאחד משני קצוות אלה שבישותו."
• "הסביבה הפיזית והאנושית ערוכה לתכלית אחת: לשמש זירת התנסות לגיבור הסיפור, בה יתודע אל עצמו כצליין חילוני; המודעות היא ההופכת את המקרה להתנסות. פרטים הנראים טפלים בקריאה 'תמימה' מקבלים משמעות מוגדרת בתפיסת המקום כזירת התנסות."