ויקטור הוגו: הבדלים בין גרסאות בדף

'''[[w:ויקטור הוגו|ויקטור מארי הוגו]]''' (בצרפתית: '''Victor Hugo''')‏ (26 בפברואר 1802 - 22 במאי 1885), משורר, סופר, מחזאי ופוליטיקאי [[צרפת]]י.

 

* "אין דבר רב עוצמה יותר מרעיון שהגיע זמנו."

* "ה[[מדע]] הוא קניינו של האדם."

* "כל [[אישה]] נוצרת סוד בלבבה."

* "ה[[דמוקרטיה]] היא מולדתנו הגדולה."

* "הסגנון כמוהו כקריסטל. טוהרו עושה את התהילה."

* "רצוי יותר גיהינום של חכמים מאשר גן עדן של טיפשים."

* "אמור לי אחרי מי אתה עוקב, ואומר לך את מי אתה שונא."

* "השופט הוא התליין."

* "מאושר הוא מי שיכול להיוולד בחיקו של עמק מבודד, לחיות ולמות בשדות אבותיו."

* "אפשר לעמוד מול פלישת צבא; אי אפשר לעמוד מול פלישתם של רעיונות."

* "הבריאה חיה, צומחת ומתפתחת; האדם הוא רק עד."

* "אדם אינו בטל כשהוא שקוע במחשבות. יש עבודה גלויה ויש עבודה סמויה."

* "אינני נמצא בעולמנו על־מנת לשמור על חיי, אלא כדי להגן על נפש הזולת."

* "מזה ששת אלפים המלחמה השביעה את רצונם של עמים מתגרים, ואלוהים בזבז את זמנו כדי ליצור את הכוכבים ואת הפרחים."

* "ה[[אושר]] האמיתי בחיים הוא בהכרה שאוהבים אותנו. אוהבים אותנו בגלל מה שאנחנו, או במידת מה, אוהבים אותנו למרות מה שאנחנו."

 

* "ההמצאות הארורות של המאה הזאת מחריבות כל חלקה טובה. תותחים, זיקוקים, פצצות, ומעל לכל - הדפוס, רעה חולה הישר מגרמניה. אין עוד כתבי-יד! אין ספרים! הדפוס מחסל את ענף הספרים. זהו זה, סוף העולם מגיע."

* "הדרך הטובה ביותר להשרות סבלנות על הקהל היא להכריז שהנה מתחילים."

* "בכל פריז העצומה שלנו נותרה רק פיסה אחת מבישה בכיכר גרב, גיליוטינה אחת אומללה, חבויה וחרדה, נבוכה, שנדמית תמיד כחרדה פן תיתפס בשעת מעשה וכממהרת להיעלם לאחר שהנחיתה את המכה הקטלנית."

* "היא לא הייתה גבוהה, אף שגזרתה הדקה והזקופה שיוותה לה מראה גבוה. היא היתה כהה, אך ניכר בה שבאור יום ודאי בוהק עורה בנוגה הזהוב של נשות רומא ואנדלוסיה. גם כף רגלה הקטנה היתה אנדלוסית, שכן היתה אסופה ובה בעת נינוחה בנעלה החיננית. היא רקדה, היא חגה, היא הסתחררה, על שטיח פרסי ישן שהושלך ברישול על המרצפות, ובכל פעם שדמותה הקורנת חלפה לידכם, הבזיק ברק מעיניה השחורות הגדולות."

* "אין דבר שנוסך באדם הרפתקנות כמו אותה תחושת ריקנות בארנקו."

* "מה אתה חושב שאני, חבר? מה הקשקושים היהודיים-הונגריים שאתה מקשקש כאן? אני לא מבין עברית. אולי אני פושע, אבל יהודי אני לא. אפילו לגנוב הפסקתי, זה לא לכבודי, אני הורג. משסף גרונות - כן, משסף ארנקים - לא."

* "זה היחס שהאומנות הנפלאה של ימי הביניים זכתה לו כמעט בכל ארצות אירופה, ובצרפת יותר מכל. אפשר למנות בחורבנה שלושה סוגי פגעים, פגע-פגע וחומרתו הוא: הראשון הוא הזמן שסדק פה ושם את פני השטח והעלה חלודה בכל מקום; אחריו, המהפכות הפוליטיות והדתיות, עיוורות וזועמות מטבען, שהתנפלו על האומנות בחרון אף והפשיטו אותה משלמת הגילופים והפיתוחים העשירים, ניקבו את חלונות הרוזטה, ניתצו את מחרוזות הערבסקות והפסלונים, עקרו את הפסלים - פעמים בגלל מצנפות הבישוף שלראשן ופעמים אחרות בגלל הכתרים; ולבסוף האופנות, שמאז חריגות האנרכיה הנפלאות של תקופת הרנסנס הלכו ונעשו גרוטסקיות ומטופשות, ואופנה רדפה אופנה בשקיעתה הבלתי נמנעת של האדריכלות. האופנות גרמו נזק רב משגרמו המהפכות. הן חתכו בבשר החי. הן תקפו את עצמות העץ של האמנות, גדעו, חתכו, פרעו והרגו את צורתו של המבנה ואת סמליו, ואת ההיגיון שלו ואת יופיו. ואז הן ניגשו לבנותו מחדש, יומרה שהזמן והמהפכות לא חטאו בה."

* "תוצריה הגדולים ביותר של האדריכלות אינן יצירות של פרטים כי אם של חברות; שיותר משהן יציר כפיו של גאון כזה או אחר, הן פרי עמלם של עמים; הן הפיקדון שאומה מותירה מאחוריה; הן מצבור המאות החולפות; הן המשקע שהחברות האנושיות משאירות בהתאדותן; רוצה לומר, כמוהן כתצורות סלעים. כל נחשול של זמן מוסיף אדמת סחף, כל דור מוסיף עוד שכבה למבנה, כל פרט תורם אבן. כך עושים המכרסמים, כל עושות הדבורים וכך בני האדם. סמלה הגדול של האדריכלות, מגדל בבל, גם הוא כוורת."

* "גזע העץ אינו משתנה לעולם, העלווה גחמנית היא."

* "עשוי אדם להיות גאון בתחומו, אך בור באמנות שהוא נעדר זיקה אליה."

* "מי שיודע להתבונן יכול להתחקות אחר רוחה של תקופה ואחר פרצופו של מלך אפילו באמצעות ידית של דלת."

* "יש רגעים שידי אישה ניחנות בכוח על-אנושי."

 

{{הפניה לערך מורחב|עלובי החיים}}

* "לחשוב: הנה ניצחונה של הנפש."

* "מלאכתם של [[חוכמה|חכמים]] היא לסיים את העימות בין ה[[חוק]] לבין העובדות המוגמרות, למזג את הרעיון הטהור במציאות האנושית, להחדיר בשלווה את החוק לחיים ואת ה[[חיים]] לחוק."

 

 

== קישורים חיצוניים ==