ויקטור הוגו: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
עריכה
שורה 73:
* "כל תרבות ראשיתה בתיאוקרטיה וסופה בדמוקרטיה. הכלל הזה, הקובע שלאחר האחדות באה החירות, חקוק באדריכלות. כי הלוא - ועל נקודה זו אנו עומדים - בל נחשוב שכוחה של הבנאות טוב אך ורק להקמת מקדשים, לביטוי מיתוסים וסמלי כהונה ולתעתוק לוחות החוקים המסתוריים בכתב סתרים על דפי האבן. אילו כך היה - כי הלוא כל חברה אנושית מגיעה לרגע שבו חירות המחשבה שוחקת את הסמל המקודש ומוחקת אותו, הרגע שבו האדם משתחרר מהכומר ושניצני השיטות והפילוסופיה מכרסמים בדת - לא היתה האדריכלות יכולה להמשיך ולשקף את הלך רוחו של המין האנושי."
* "כל תנועה עממית גדולה, יהיו מטרותיה אשר יהיו, מעירה את רוח החירות ממקום רבצה."
* "כל מחשבה, [[פילוסופיה|פילוסופית]] או דתית, מבקשת להנציח את עצמה, משום שרעיון שהניע דור אחד רוצה להניע גם דורות אחרים ולהותיר את חותמו. ובכן, כמה אלמותי ושברירי הוא כתב היד! כמה מוצק ממנו ספר הבניין, כמה עמיד וחסין ממנו! כדי להחריב את המילה הכתובה, די בלפיד בודד ובטורקי בודד. כדי להרוס את המילה הבנויה, יש צורך במהפכה חברתית, במהפכה עלי אדמות. הברברים פסחו על הקולוסיאום. אפר שהמבול פסח על הפירמידות."
* "המצאת הדפוס היא האירוע החשוב ביותר בתולדות האנושות. אם כל המהפכות. זוהי ההתחדשות המוחלטת של צורת הביטוי האנושית; זוהי מחשבת האדם שפושטת צורה ולובשת צורה אחרת, זוהי השלת העור השלמה והמוחצת של הנחש הסמלי, שמאז האדם הראשון מייצג את הבינה. בצורתה המודפסת, המחשבה עמידה מאי פעם; היא הפכפכה, חמקמקה, אי-אפשר להשמידה. היא נמהלת באוויר. בימי האדריכלות היא היתה להר, וניכסה לעצמה בכוח זמן ומקום. עכשיו היא מתגלגלת בדמותה של להקת ציפורים, מתפזרת לארבע רוחות השמים ומאכלסת כל פינה באוויר ובחלל בו-בזמן. נחזור ונשאל: מי לא רואה שבצורתה זו היא פחות מחיקה משהיתה? היא היתה מוצקה ועכשיו היא נצחית. היא היתה עמידה ועכשיו היא בת אלמוות. חומר אפשר להרוס, אבל איך נשמיד דבר שנוכח בכל מקום? בבוא המבול ייעלמו ההרים עד מהרה תחת הגלים, אבל הציפורים ימשיכו לעופף; ואם תצוף תחבה אחת מעל האסון הן ינחתו עליה, יצופו איתה, יחזו עמה בשוך המים. וכשייוולד עולם חדש מתוך התוהו, הוא יראה איך נוסקת מעליו מחשבת העולם הטבוע, מכונפת ומלאת חיים."
* "קחו מהכפירה את מכבש הדפוס, לקחתם ממנה את כוחה."
שורה 108:
* "יש רגעים שידי אישה ניחנות בכוח על־אנושי."
 
== עלובי החיים (רומן, 1862) ==
{{הפניה לערך מורחב|עלובי החיים}}
* "לחשוב: הנה ניצחונה של הנפש."
שורה 121:
* "חבר, הסתר את חייך, והפץ את רוחך." ~ קרני האור והצללים
* "מה נשאר לנו בחיינו מלבד להיות אהובים?" ~ הקולות הפנימיים
* "הו! אהבת אם, [[אהבה]] שאין לשכוח, לחם נפלא אשר אלוה חילק והִרבה, לכל אחד יש בה חלק ולכולם יש אותה בשלמותה." ~ עלי הסתיו
* "תנו, עשירים! צדקה היא אחותה של התפילה." ~ עלי הסתיו
* "ה[[שנאה]] היא חורף של הלב." ~ הרהורים