דוד בן-גוריון: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 136:
* "זה אבק-אנשים מארצות הכי מנודות, הכי דלות, הכי מושפלות ושפלות. אנחנו נקבל, ובזרועות פתוחות, את היהדות מהארץ הכי ירודה שאנחנו מכירים – מעיראק הבזויה והשפלה. ולא יכולים להיות יהודים בארץ בזויה ושפלה, שגם הם לא הושפלו ולא התבזו. נקבל אותם. עלינו להעלותם. בטרם שיהיו חיילים עלינו להעלותם." ~ מצוטט ב"חינוך ומורל בצה"ל", הוצאת המטה הכללי
* "שבט זה, מצד אחד הוא יותר נוח לקליטה, גם מבחינה תרבותית וגם מבחינה משקית, מכל שבט אחר. הוא אוהב עבודה, אינו להוט אחרי ה[[עיר]], יש לו (לחלק הגברי, לכל הפחות) אחיזה בלשון העברית ובתורת ישראל אבל מבחינה אחרת הוא אף הקשה ביותר. הוא רחוק מאיתנו מרחק של אלפיים שנה אם לא יותר. הוא נעדר המושגים היסודיים ביותר והראשוניים של ציוויליזציה (להבדיל מתרבות). יחסו לילדים ולאשה הוא של איש פרימיטיווי. מצב [[בריאות]]ו לקוי. כוחותיו הגופניים תשושים ואינו מבחין בצרכים ההיגייניים המינימאליים. הוא היה אלפי שנה שרוי באחת הגלויות האפלות והמרודות ביותר, במשטר פרימיטיווי יותר ממשטר פאודלי ותיאוקרטי רגיל. המעבר שלו לארץ – אין כמהפכה הזאת בחיי אנשים, מהפכה אנושית עמוקה ולא זו השטחית, המהפכה הפוליטית, כל ערכי אדם משתנים [[שינוי]] יסודי" ~ על העולים מתימן, מכתב לרמטכ"ל [[יגאל ידין]]
* "...הרבה שנים קיוויתי לרמטכ"ל תימני-ולצערי הרב עוד לא זכיתי לראותו עד היום. אולם אם מסרו את הנהלת [[הכנסת]] ליהודי תימני-אני מאמין גם שבקרוב נזכה לראות גם רמטכ"ל תימני." ~ במכתב לישראל ישעיהו,28 אפריל 1972 [http://idfarchives.bloger.co.il/127432/].
* "עכשיו מסר לי חבר שבטבריה היו אלף קולות חרות. אנשים אלה עובדים כולם במשקי עמק הירדן. משקי עמק הירדן הם בעינינו, פינת חמד של הארץ מכל הבחינות, גם מבחינה משקית וגם מבחינה חברתית, גם מבחינת האדם האנושי המעולה, מכל הבחינות. במה עוד אפשר לברך משקים אלו ואין להם? אבל זה בעינינו ולא בעיני העולים העובדים שם. בעיניהם אלה הם בעלי אחוזות עשירים שיש להם הכל - [[חינוך]] טוב ל[[ילדות|ילדים]], שדות, כרמים, גנים יפים, משק נהדר...כאן קיימים שני מעמדות - לא במובן של ניצול כספי, לא במובן מרכסיסטי אלא במובן האנושי הפשוט." ~ נאום בועידת מפא"י, בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת השלישית, 1955.