ברל כצנלסון: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏כללי: על פגישתו עם נוער בית"ר
שורה 11:
* "משנעשו ישראל חסידי אומות העולם פסקו חסידי אומות העולם."<ref>דב סדן, קערת צימוקים, ירושלים תש"י, מס' 643.</ref>
* "סיבוב החומה וביקור הכותל, [[הר הבית]] הוא הוא המפעים את הלב ומעביר על גדותיו." ~ על סיורו בעיר העתיקה בירושלים בראשון של [[פסח]] (מרץ 1918) ובשביעי של פסח (אפריל 1918).{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק א, עמ' 115; עמ' 347, הערה 56.}}
* "לא בדיעותיו ולא בכשרונו הוא לוקח את ליבי, כי אם בעובדת היותו הוא... הוא נחמד. בחיוניותו, בחושיו המיוחדים, הערים למה שאחרים, כולנו, נרדמים. ~ על [[זאב ז'בוטינסקי]], במכתב ללאה מירון, בת זוגו, בימי שירותו בגדוד העברי.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 385, הערה.}}
* "לא בחסדכם ניתנה לנו הארץ ולא בזדון רמייתכם תשכּלו אותה מאיתנו. לא תוכלו לנו. בראשינו ננפץ את בריחי הברזל" ~ לאחר פרעות תר"ף באפריל 1920, בתגובה על איסור העלייה היהודית על ידי הבריטים.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק א, עמ' 168; עמ' 352, הערה 2: "נעילת שערים", קונטרס, ל"ד, כ"ח ניסן תר"ף [16.4.1920]".}}
* "במרכזה של ה[[היסטוריה]] העברית עומד דבר הגשמת הציונות במלוא היקפה ותוכנה... במרכזה של ההיסטוריה האנושית עומד דבר הגשמת הסוציאליזם במלוא היקפו ותוכנו."
* "כי דוד בדור ימרוד זה טבעו של עולם, אך כי דור לא יכיר את קודמו זה 'ברכה' שנתברך בה רק הדור שלנו. והרי ה'לא ידע את יוסף' מגיע גם למנשה ואפרים, והרי עם שאין לו [[עבר]] אין לו הווה וגם עתיד לא יהיה לו."
* "תפקידנו ה[[חינוך|חינוכי]] הוא לעשות להם את הארץ הזאת, ואת העולם הרוחני שהצמיח אותה, לבית שהנפש אחוזה ודבוקה בו. וזה לא יושג בלי אווירה של אהבה-ללא-חשבונות, של [[כבוד]]-בלתי-מזויף, של הידבקות בעם ובגורלו ובתולדותיו הטראגיות, בערכיו הרוחניים, ביצירתו החיה ובחזון תקומתו, אשר יסודותיה ה'לאומיים' וה'אנושיים', ה'מוסריים' וה'סוציאליים' ניתנים להפרדה רק במילונינו ובנוסחאותינו, אך לא בהתגלמותה החיה."
* "נוער נהדר, למרות הדיעות המשובשות. היחס אלי, למתנגד, היה תרבותי מאוד. הלוואי שהנוער שלנו יידע לקבל ככה פני מתנגד". ~ על פגישתו עם נוער בית"ר בריגה, לטביה, בסתיו 1930. דיווח למרכז מפא"י, 31.10.1930.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 393; עמ' 739, הערה 57.}}
* "עניין העברת האוכלוסין עורר אצלנו ויכוח: מותר או אסור. מצפוני שקט בזה לגמרי, טוב שכן רחוק מאויב קרוב, הם לא יפסידו על ידי העברתם, ואנחנו בודאי לא. בחשבון אחרון - הרי זו רפורמה פוליטית ישובית לטובת שני הצדדים. זה מכבר סברתי כי זהו הטוב בפתרונות... אלא שלא עלה על דעתי כי ההעברה "אל מחוץ לארץ ישראל" פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי הם עתידים לעבור לסוריה ולעיראק." ~ מתוך נאום במועצת "איחוד פועלי ציון - התאחדות", 1937.{{הערה|1=[http://www.pitgam.net/data/%5B%D7%90%D7%99%D7%97%D7%95%D7%93+%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99+%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F+-+%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%97%D7%93%D7%95%D7%AA%5D/1/1/0/ נאום במועצת "איחוד פועלי ציון - התאחדות", 1937]}}
* "היש בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב־עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? אכן, ברוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי מתוך מסירות־נפש, פרוקלמציות, הקוראות לפוגרומים, מתוך תקווה שהדם היהודי שישפך יעזור להתקוממותו של המוז'יק הרוסי. אכן, יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות שונות ל'שמד'! כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על־ידי יסורי העם ומשאת נפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינאים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח – אל ידע מצפוננו שקט." ~ נאום 1 במאי 1936.{{הערה|1=[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/?action=tab&tab=browse&pub=DAV#panel=document אל מול פני המהפכה] (דברים באספת אחד במאי באמפיתאטרון של התערוכה בתל-אביב), עבדות בתוך מהפכה, עתון דבר, 4 במאי 1936, עמוד 2.}}