תומאס הובס: הבדלים בין גרסאות בדף

'''[[w:תומאס הובס|תומאס הובס]]''' (5 באפריל 1588 - 4 בדצמבר 1679), פילוסוף מדיני אנגלי שהתפרסם בעיקר בזכות ספרו "לויתן".

 

 

* "מצב האדם... הוא מצב של מלחמת איש באחיו."

* "מחשבותיו הנסתרות של האדם עוסקות בכל הדברים, יהיו קדושים או חילוניים, טהורים או גסים, רציניים או משעשעים, ללא בושה וללא הרגשת אשמה."

* "השווי או הערך של אדם, כערכו של כל דבר אחר, הוא מחירו, כלומר מה שהבריות מוכנים לשלם בעד השימוש בכוחו, ולפיכך אין הוא מוחלט אלא תלוי בצורכו של הזולת ובשיפוטו...וכמו בשאר הדברים כך גם ביחס לבני אדם - לא המוכר קובע את המחיר כי אם הקונה. שכן כל כמה שיהיה אדם אומד את עצמו לפי השווי הגבוה ביותר שיוכל (וזו דרכם של רוב בני האדם), אין ערכו האמיתי אלא כפי שאחרים מעריכים אותו" ~ חלק ראשון פרק י'

* "הפחד מן הנסתר מהווה את מקורה הטבעי של מה שאנו מכנים [[דת]]."

* "בזמן שבני אדם חיים בלי כח כללי שישמרם כולם יראים הריהם באותו מצב הקרוי מלחמה, ומלחמה כזו של כל אדם כנגד כל אדם. במצב כזה אין מקום לחריצות שהרי פריה של זו אינו מובטח וכתוצאה מכך אין עיבוד של האדמה, אין ניווט, אין שימוש במצרכים שאפשר ליבאם דרך הים; אין בניה מרווחת; אין ידיעה על אודות פני הארץ; אין מונים את הזמנים, אין אומנות, אין ספרות, אין חברה; והגרוע מכל, פחד מתמיד וסכנה מתמדת מפני מוות אלים; וחייו של אדם הם חיי [[בדידות]], דלים, מאוסים, חייתיים וקצרים." ~ על מלחמת הכל בכל, חלק ראשון, פרק י"ג

* "אחת המסקנות המתלוות למלחמה זו של כל אדם נגד כל אדם היא ששום דבר אינו יכול להיות בלתי צודק. הרעיונות של נכון ולא נכון, צדק ואי-צדק אין להם מקום שם. במקום שאין כח כללי אין חוק, ובמקום שאין חוק אין אי-צדק." ~חלק ראשון פרק י"ג

* "'''הזכות מהטבע ( Jus Naturale) היא החירות שישנה לכל אדם להשתמש בכוח שלו, ככל אשר ירצה, לשימור הטבע שלו, כלומר חייו שלו'''." ~חלק ראשון פרק י"ד

* "מחוק יסוד זה של הטבע, המצווה על אנשים לשקוד על השלום נגזר החוק השני : שיהיה אדם רוצה, בהיות גם אחרים רוצים כך, ככל אשר יחשוב זאת הכרחי לצורך השלום ולצורך הגנתו העצמית, להניח את זכותו זו לכל דבר, ולהסתפק באותה מידת חירות כלפי אנשים אחרים שהיה מתיר לאנשים אחרים כלפי עצמו" ~חלק ראשון פרק י"ד

* "מאותו חוק טבע המחייב אותנו להעביר לאחר זכויות שאחזקתן תמנע את שלום המין האנושי, נובע חוק שלישי והוא : "'''אנשים יבצעו את בריתותיהם'''". בלעדי כן הבריתות שווא הן...חוק טבע זה הוא מבועו ומקורו של הצדק. שכן במקום שלא קדמה בו שום ברית, שם גם לא הועברה שום זכות, ולכל אדם יש שם זכות לכל דבר, וכתוצאה מכך שום פעולה איננה יכולה להיות לא-צודקת. אבל כיוון שנכרתה ברית, הרי הפרתה היא לא-צודקת; '''וההגדרה של אי-צדק אינה אלא אי ביצוע ברית'''. וכל שאינו לא-צודק הוא צודק" ~חלק ראשון פרק ט"ו.

* "יהיה כל אדם מתאמץ להסתגל לשאר האנשים...כמו אותה אבן מחוספסת וגבנונית בצורתה, התופסת מקום מאבנים אחרות יותר משהיא ממלאה בעצמה, ובשל קשיותה שלא קל להקציעה ובכך היא מונעת את הבנייה, והבונים משליכים אותה החוצה לפי שתועלת אין בה וטרדתה מרובה - הוא הדין באדם שבשל קשיות טבעו יתאמץ לשמור בשבילו את אותם דברים שבשבילו הם מיותרים ולאחרים הם הכרחיים, ובגלל עקשות רגשותיו יש להניח לו או להשליכו מן החברה" ~חלק ראשון פרק ט"ו (על נוחות לבריות).

* " עם קבלת בטחונות ביחס לעתיד, ראוי שאדם ימחל לעבירות מן העבר של המתחרטים המבקשים זאת" ~חלק ראשון פרק ט"ו.

* "ואם גם אולי דומה יהיה כאילו זו גזירה דקה מדיי של חוקי הטבע מכדי שיוכלו כל בני האדם לתת דעתם עליהם, שהרי רובם עסוקים בהשגת מזון והיתר נרפים מכדי להבין, בכל זאת - לבל יהיה פתחון פה לשום אדם - '''צמצמו אותם לכלל אחד פשוט, המובן אפילו לבעלי התפיסה העלובה ביותר: 'מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך'''', וזה מראה לו שכדי ללמוד את חוקי הטבע, בבואו לשקול את פעולותיהם של אנשים אחרים כנגד שלו ..אין לו לאדם אלא להעביר אותן לכף המאזניים האחרת ועל מקומן להניח את פעולותיו שלו, כדי שלא יוכלו רגשותיו ואהבתו העצמית להוסיף מאומה על המשקל, ואז לא יהיה עוד שום חוק מחוקי הטבע האלה שלא יראה לו סביר מאוד" ~חלק ראשון פרק ט"ו.

* "ומדע החוקים האלו הוא פילוסופיית המוסר האמיתית היחידה שהרי הפילוסופיה של המוסר אינה אלא מדע הטוב והרע בשיח ובחברה של המין האנושי" ~חלק ראשון פרק ט"ו.

* "הדרך היחידה להקים כח כללי כזה, שאכן יהיה מסוגל להגן עליהם מפלישת נכרים ומפגיעה הדדית, ובכך לתת להם צידה כזו של ביטחון שתאפשר להם לכלכל את נפשם בחריצותם ובתנובת האדמה, ולחיות בסיפוק, היא שיאצילו את כל כוחם ועוצמתם לאדם אחד, או לאסיפה אחת של אנשים..וזה כאילו אמרנו שימנו אדם אחד, או אסיפה של אנשים שיהיו נושאי אישיותם; וכל אחד מהם הריהו בעליו, ויכיר שהוא בעצמו היוזם, של כל אשר יפעל אותו נושא אישיותם זה, או שיגרום שיבוא לידי פעולה, באותם דברים שנוגעים לשלום הכלל וביטחונו. ובכך יכניעו - כל אחד - את רצונותיהם לרצון שלו, ואת שיפוטיהם לשיפוטו. לא הסכמה או הרמוניה היא זו אלא ממש '''אחדות של כולם באותו איש אחד עצמו, הנעשית על ידי הברית של כל אדם עם כל אדם, בדרך זו שכאילו היה כל אדם אומר לכל אדם: 'אני מוותר על זכותי למשול בעצמי, ונותן סמכות לאדם זה, או לאסיפת אנשים זו, בתנאי שגם אתה תוותר להם על זכותך, ותסמיך את כל פעולותיהם בדרך דומה'. משזה נעשה הרי ההמון שככה התאחד באיש אחד קרוי מדינה, בלטינית סיויטס (Civitas), זו היא הולדתו של אותו לויתן אדיר, או מוטב אותו אל בן תמותה אשר לו אנו חבים את שלומנו והגנתנו'''. ~ חלק שני פרק י"ז.

* "בדרך כלל, הפרזה גורמת למחלה, פזיזות לתקלה, אי צדק לתגובה אלימה, גאווה למפלה, פחדנות לשעבוד ומרד להריגה."

* "כמו שבנוכחותו של האדון המשרתים כולם שווים בשפלותם, כך הנתינים – בנוכחותו של הריבון."

 

{{מיון רגיל: הובס, תומאס}}