ברל כצנלסון: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏כללי: "סחורה שאינה שלהם"
←‏כללי: "יבוא יום ואנחנו נגשים את הסולידריות הזאת. אבל היא לא תבוא רק מפני זה בלבד שנחליט להטיל אותה על זולתנו."
שורה 18:
* "נוער נהדר, למרות הדיעות המשובשות. היחס אלי, למתנגד, היה תרבותי מאוד. הלוואי שהנוער שלנו יידע לקבל ככה פני מתנגד". ~ על פגישתו עם נוער בית"ר בריגה, לטביה, בסתיו 1930. דיווח למרכז מפא"י, 31.10.1930.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 393; עמ' 739, הערה 57.}}
* "היש בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב־עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? אכן, ברוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי מתוך מסירות־נפש, פרוקלמציות, הקוראות לפוגרומים, מתוך תקווה שהדם היהודי שישפך יעזור להתקוממותו של המוז'יק הרוסי. אכן, יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות שונות ל'שמד'! כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על־ידי יסורי העם ומשאת נפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינאים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח – אל ידע מצפוננו שקט." ~ נאום 1 במאי 1936.{{הערה|1=[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/?action=tab&tab=browse&pub=DAV#panel=document אל מול פני המהפכה] (דברים באספת אחד במאי באמפיתאטרון של התערוכה בתל-אביב), עבדות בתוך מהפכה, עתון דבר, 4 במאי 1936, עמוד 2.}}
* "ברית, הסכם, ידידות, אחווה, סולידריות הם מן הדברים שמצריכים, לפחות, שניים. ועד שלא יהיו שנים אין "השידוך" יכול לקום, כל כמה שהשדכן ימתיק אמרים. ולא די אפילו שבן־זוג אחד תישרף נפשו בלהבה משפעת אהבה. אני מאמין שיבוא יום ואנחנו נגשים את הסולידריות הזאת. אבל היא לא תבוא רק מפני זה בלבד שנחליט להטיל אותה על זולתנו". ~ על האפשרות לסולידריות עם הפועל הערבי. נאום 1 במאי 1936.{{הערה|אל מול פני המהפכה (דברים באספת אחד במאי באמפיתאטרון של התערוכה בתל-אביב), התרופה הגואלת, עתון דבר, 4 במאי 1936, עמוד 2.}}
* "עניין העברת האוכלוסין עורר אצלנו ויכוח: מותר או אסור. מצפוני שקט בזה לגמרי, טוב שכן רחוק מאויב קרוב, הם לא יפסידו על ידי העברתם, ואנחנו בודאי לא. בחשבון אחרון - הרי זו רפורמה פוליטית ישובית לטובת שני הצדדים. זה מכבר סברתי כי זהו הטוב בפתרונות... אלא שלא עלה על דעתי כי ההעברה "אל מחוץ לארץ ישראל" פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי הם עתידים לעבור לסוריה ולעיראק." ~ מתוך נאום במועצת "איחוד פועלי ציון - התאחדות", 1937.{{הערה|1=[http://www.pitgam.net/data/%5B%D7%90%D7%99%D7%97%D7%95%D7%93+%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99+%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F+-+%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%97%D7%93%D7%95%D7%AA%5D/1/1/0/ נאום במועצת "איחוד פועלי ציון - התאחדות", 1937]}}
* "כל כמה שירבו הישגינו בארץ, וכל כמה שנרבה ונגבר כאן, וגם לכשנזכה ונחיה כאן חיים שאין בהם בושה וכלימה – לא נאמר 'נגאלנו' כל עוד לא תמה גלותנו. כל עוד ישראל פזורים בגלות ונתונים לגזירות ולאיבה ולבזיון ולשמד, כמו בתימן שבאסיה, באלז'יר שבאפריקה, בגרמניה שבאירופה, ולו גם נהנים מ'שויון זכויות' ומחסדי הטמיעה כבצרפת הקפיטליסטית ובסס"ר הקומוניסטית, - לא אשכח, לא אוכל שכוח את יום החורבן, היום האיום מכל ימים, יום גורלנו." ~ לאחר ביקורם של מדריכי [[W:המחנות העולים|המחנות העולים]] ביער בן שמן ביום [[תשעה באב]].