לוליטה (ספר): הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה, הרחבה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
עריכה |
||
שורה 2:
'''[[w:לוליטה|לוליטה]]''' הוא ספרו הידוע ביותר של הסופר הרוסי־אמריקאי [[ולדימיר נבוקוב]]. הספר שנכתב באנגלית הוא אחת היצירות האהובות והמוערכות ביותר בספרות העולמית, בזכות סגנונו הווירטואוזי של נבוקוב ותעוזתו הרבה של הנושא שבו עוסק הספר – אהבתו של גבר מבוגר לילדה בת 12.
{{מפריד}}
(הציטוטים הבאים מובאים מתוך התרגום לעברית של דבורה שטיינהרט, הוצאת הספרייה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1999)▼
* "הו, לוליטה שלי, אין לי אלא לשחק במילים."▼
* "ואז ידעתי שהדבר הנואש והנכמר ביותר לא היה העדרה של לוליטה מחיי, אלא זאת, שקולה נעדר מאותה מזיגה של קולות." ▼
* "היצור אותו בעלתי בתאווה שגעונית לא היה היא, אלא משהו שיצרתי בעצמי, לוליטה אחרת, דמיונית- אולי יותר ממשית מלוליטה שחפפה, שאפפה אותה, שריחפה בינה לביני."
* "לוליטה, אור בחיי, אש בחלציי, חטאי, נשמתי. לו־לי־טה: קצה הלשון מתרוממת אל החך ויורדת אל השיניים: לו־לי־טה. היא הייתה לו. פשוט לו, עומדת בבוקר לבושה גרב אחת בלבד. היא הייתה לולה במכנסיים, היא הייתה דולי בבית הספר, היא הייתה דולרס חתומה על הקו המשורטט. אבל בזרועותיי היא הייתה תמיד לוליטה. האם היה לה קודם מישהו אחר? היה לה באמת. למעשה, לוליטה לא הייתה קיימת אילמלא התאהבתי בילדה קיץ אחד."▼
▲<small>(הציטוטים הבאים מובאים מתוך התרגום לעברית של דבורה שטיינהרט, הוצאת הספרייה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1999)</small>
* "יש משהו מן המיתולוגי והמכושף בחנויות הכל־בו הגדולות הללו, בהן, לדברי הפרסומת, יכולה נערת קריירה לעדכן לעצמה מלתחה לכל מלאכה, מגרב עד ערב, מנעל עד בעל." ~ עמוד 111
* "לוליטה, לוליטה, לוליטה, לוליטה, לוליטה, לוליטה, לוליטה, לוליטה, לוליטה. חזור עד שהדף יהיה מלא, מדפיס."
שורה 11 ⟵ 16:
* "איך היה הנשף? אוי, היה ממש מטמטם. היה מה? ממש מכה." ~ עמוד 197
* "סווה אסקנדס, פולסטה, ברולנס, קיטזלנס, שגעוניסימה, מעליתא קרקשן, פאוזה, קרקשן, פופולוס אין מסדרונא. הנק ניסי מורס מיהי אדימט נמו! יונקיאה פואלולה, איו פנסוו חיבתיסימו, נבחינא מאומה קוידקואם."
** בתרגום
* "הוי אישים! הוי נשים!"
[[קטגוריה:רומנים אמריקאיים]]
▲* "לוליטה, אור בחיי, אש בחלציי, חטאי, נשמתי. לו־לי־טה: קצה הלשון מתרוממת אל החך ויורדת אל השיניים: לו־לי־טה. היא הייתה לו. פשוט לו, עומדת בבוקר לבושה גרב אחת בלבד. היא הייתה לולה במכנסיים, היא הייתה דולי בבית הספר, היא הייתה דולרס חתומה על הקו המשורטט. אבל בזרועותיי היא הייתה תמיד לוליטה. האם היה לה קודם מישהו אחר? היה לה באמת. למעשה, לוליטה לא הייתה קיימת אילמלא התאהבתי בילדה קיץ אחד."
▲* "הו, לוליטה שלי, אין לי אלא לשחק במילים."
▲* "ואז ידעתי שהדבר הנואש והנכמר ביותר לא היה העדרה של לוליטה מחיי, אלא זאת, שקולה נעדר מאותה מזיגה של קולות."
▲* "היצור אותו בעלתי בתאווה שגעונית לא היה היא, אלא משהו שיצרתי בעצמי, לוליטה אחרת, דמיונית- אולי יותר ממשית מלוליטה שחפפה, שאפפה אותה, שריחפה בינה לביני."[[קטגוריה:רומנים אמריקאיים]]
| |||