זאב ז'בוטינסקי: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←ציונות: בלא לנשל ממנה את תושביה הבלתי יהודים |
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←כללי: אנשי התעמולה של ה'שמאל' |
||
שורה 11:
* "התואר 'מהפיכה' הולם אך ורק את ההתקוממות המשחררת."
* "כל [[מלחמה]] אינה אלא מעשה רצח של אחים על ידי אחים."
* "אספו ברזל, המליכו מלך ולימדו ל[[צחוק|צחוק]]." ~ מתוך
* "שני חלקים ב[[לב|לבי]], שני שערים בו. האחד הוא לעמי; השני ל[[תרבות]], לספרות, לעט."
* "כל אדם מוכרח להיות מלך בין מלכים. אם לאו – אין ה[[חיים]] כדאיים."
שורה 46:
*לא תדיר תחזורנה תקופות כאלה בתולדות העולם, תקופות שבהן יחרדו חרדת-תוחלת עמים רבים כעלם המצפה לביאת עלמתו. כזו היתה אירופה לפני שנת 1848, כזו בראשית המאה העשרים, אותה המאה הרמאית שהכזיבה כל-כך את תקוותינו."
* "למחרת מפּלה, תבדק ותבחן את עצמך – "אולי באמת, סוף-סוף, לא צדקת?" אם לא צדקת, רד מהבמה ו[[שתיקה|שתוק]]. אך אם צדקת, – אז לא תאמין לעיניך: מפלה איננה מפלה, "לאו" אינו מענה, המתן כשעה והתחל מחדש."
* "הראשונים האמיתיים - התגעגעו בנעוריהם אל עמוד-אש גדול, וראו אותו ב[[הרצל]] ולכן נהרו אחריו. לימים הפך עמוד האש של הרצל ל[[ענן]] אפור, עניין משעמם בלי תנופה או תוכן, -ומטבע הדברים נחלקו הראשונים לשני סוגים: הראשונים לשעבר והראשונים הנצחיים. אצל אנשי הסוג הראשון דעך ה[[רעב]] לתנופה ותוכן, ואילו בני הסוג השני נשארו כבנעוריהם - חדורי אותה כמיהה לעמוד-האש הגדול. איני רוצה לומר בזאת שהראשונים "טובים" והאחרונים "רעים". ... אני מודה, למשל, בכך, שאלה ההולכים אל הקומוניסטים, נמנים אף הם על סוג האנשים הכמהים לעמוד-האש הגדול, לא, חלילה במובן היהודי: מן הבחינה היהודית הם שייכים לסוג העבדים, סופגי המלכות ובולעי רוק, אך זהו עניין אחר. גם אצל מומרים יתכן אותו הבדל. כאשר נעשה [[יהדות|יהודי]] לקומוניסט, הרי הוא יוצא לשמד תמורת אשליה של תבערת עולם. וכאשר יהודי בא אלינו, בפרט יהודי צעיר, הוא קם ומכריז בפני העולם כולו: "אני תובע משפט וצדק בעבורי, ואם לא אקבלהו- ייהפך כל העולם ל[[מדבר]] שממה. במקום בו אני מלך בין מלכים אחרים- שם תהיה הקידמה שרירה וקיימת. אך אם גורלי הוא, להיות מוצא מחוץ למסגרת - לא אכפת לי אם תעלו כולכם חיים באש. ואני עוד אסייע לדבר. אין גאולה לעולם- אם אין חלקי בה. 'בראשית ברא אלוהים את תביעתי'. דבר זה- או שימצא חן בעיני הבריות או שלא ימצא חן, אך זוהי עמדה שלמענה ראוי להוסיף ולהתקיים, ל[[סבל|סבול]] למענה ולהילחם עליה".{{הערה|"הקדיש שלי", "המשקיף", 13.8.1940}}
* "אנשי התעמולה של ה'שמאל', כשהם פונים כלפי הרכוש הפרטי בגולה, הם מבטיחים לו גן־עדן של 'פריון' אם רק יסכים להיות מושקע בשדמות המולדת; ובאותו זמן, כשהם פונים לציבור של הפועלים, הם מטיפים לו על קדושת המלחמה ברכוש ו'פריונו' הבנוי על רֵשע".{{הערה|מעמד, בתוך: '''כתבים''', אומה וחברה, חלק שני: חברה ומעמד, עמ' 247.}}
* "קנו משרוקיות וצפצפו על חוקי פלשתינה."
* "לחש [[נימוס|מנומס]] לא יגיע למוח, רק צעקה תשבור את הדממה."
| |||