זאב ז'בוטינסקי: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏כללי: אנשי התעמולה של ה'שמאל'
←‏כללי: איחוד־החלק במקום איחוד־הכלל
שורה 48:
* "הראשונים האמיתיים - התגעגעו בנעוריהם אל עמוד-אש גדול, וראו אותו ב[[הרצל]] ולכן נהרו אחריו. לימים הפך עמוד האש של הרצל ל[[ענן]] אפור, עניין משעמם בלי תנופה או תוכן, -ומטבע הדברים נחלקו הראשונים לשני סוגים: הראשונים לשעבר והראשונים הנצחיים. אצל אנשי הסוג הראשון דעך ה[[רעב]] לתנופה ותוכן, ואילו בני הסוג השני נשארו כבנעוריהם - חדורי אותה כמיהה לעמוד-האש הגדול. איני רוצה לומר בזאת שהראשונים "טובים" והאחרונים "רעים". ... אני מודה, למשל, בכך, שאלה ההולכים אל הקומוניסטים, נמנים אף הם על סוג האנשים הכמהים לעמוד-האש הגדול, לא, חלילה במובן היהודי: מן הבחינה היהודית הם שייכים לסוג העבדים, סופגי המלכות ובולעי רוק, אך זהו עניין אחר. גם אצל מומרים יתכן אותו הבדל. כאשר נעשה [[יהדות|יהודי]] לקומוניסט, הרי הוא יוצא לשמד תמורת אשליה של תבערת עולם. וכאשר יהודי בא אלינו, בפרט יהודי צעיר, הוא קם ומכריז בפני העולם כולו: "אני תובע משפט וצדק בעבורי, ואם לא אקבלהו- ייהפך כל העולם ל[[מדבר]] שממה. במקום בו אני מלך בין מלכים אחרים- שם תהיה הקידמה שרירה וקיימת. אך אם גורלי הוא, להיות מוצא מחוץ למסגרת - לא אכפת לי אם תעלו כולכם חיים באש. ואני עוד אסייע לדבר. אין גאולה לעולם- אם אין חלקי בה. 'בראשית ברא אלוהים את תביעתי'. דבר זה- או שימצא חן בעיני הבריות או שלא ימצא חן, אך זוהי עמדה שלמענה ראוי להוסיף ולהתקיים, ל[[סבל|סבול]] למענה ולהילחם עליה".{{הערה|"הקדיש שלי", "המשקיף", 13.8.1940}}
* "אנשי התעמולה של ה'שמאל', כשהם פונים כלפי הרכוש הפרטי בגולה, הם מבטיחים לו גן־עדן של 'פריון' אם רק יסכים להיות מושקע בשדמות המולדת; ובאותו זמן, כשהם פונים לציבור של הפועלים, הם מטיפים לו על קדושת המלחמה ברכוש ו'פריונו' הבנוי על רֵשע".{{הערה|מעמד, בתוך: '''כתבים''', אומה וחברה, חלק שני: חברה ומעמד, עמ' 247.}}
* "יש צד אחד בהשקפה המעמדית, שאינו אלא שקר בתנאים של המפעל הציוני: 'פרוליטרים של כל האומות, התאחדו!'. בתור ליברל בורגני משוכנע, ועוד יותר – בתור יהודי בן־בני־בניו של הנביא ישעיהו, אני מאמין, שיבוא יום ו'יתאחדו' כל הנבראים בצלמו ובדמותו של הבורא, וחלום זה הוא נהדר ונשגב מ'התאחדותם' הפרטית של פועלי־הזרוע, שיכניעו תחת עקבם את כל שאר האנושות. לא בכבוד: בבוז אני מתיחס לסיסמה זו של איחוד־החלק במקום איחוד־הכלל".{{הערה|מעמד, בתוך: '''כתבים''', אומה וחברה, חלק שני: חברה ומעמד, עמ' 249.}}
* "קנו משרוקיות וצפצפו על חוקי פלשתינה."
* "לחש [[נימוס|מנומס]] לא יגיע למוח, רק צעקה תשבור את הדממה."