רומן גארי: הבדלים בין גרסאות בדף

* "אני יודע כי ה[[חיים]] שווים את הכאב הכרוך בהם, וכי ה[[אושר]] ניתן להשגה. די לנו למצוא נושא מעמיק, ולהקדיש למה שאנו אוהבים את כל ישותנו עד כדי שיכחה עצמית."

 

 

{{דף מורחב|כל החיים לפניו}}

 

* "כשפרצו את הדלת, כדי לראות מאין זה בא וראו אותי שוכב על־ידה, התחילו לצרוח הצילו, איזו זוועה, אבל קודם לא חשבו לצעוק, כי לחיים אין ריח."

 

 

* "לפעמים זה בכלל לא עוזר שמבינים."

* "אילו היה נורמלי באמת, היה מטומטם."

* " 'לא ייתכן שצרפת תנוצח! בלתי אפשרי!' 'בצרפת אין דבר בלתי אפשרי.' "

* "האדון רוצה למות מרוב אהבה, מה? אם כן, כדאי שתזדרז. עוד מעט יתחילו אנשים למות על ימין ועל שמאל, ולא מרוב אהבה, האמן לי."

* "היה לה הרצון להגשים את עצמה לא רק בנשיותה."

* "יש שהמילה נשיות היא כלא לנשים."

* "המילה פמיניזם לא מצאה חן בעיניה. 'צריך למצוא משהו בלי "איזם"' אמרה."

* "לא דיי לאהוב סתם, אלא צריך ללמוד לאהוב."

* "אנשים מאושרים יותר מידי עלולים להיהפך למפלצות של אושר."

* "אטפל בך היטב, גם זמן רב אחרי שתעזבי אותי."

* "המהפכן האפריקני שחור העור לא היה שונה שוני מהותי ממהפכנים אחרים שחרתו על דגלם את המילים '[[חופש]]', 'צדק', 'קדמה' ואחר כך קטלו, דיכאו ועינו, בשמה של המטרה הנאצלת והומאנית, כל מה שהיה חופשי וחי."

 

* "איך אפשר להבחין בין נכון ללא נכון, כשמתים מבדידות? פוגשים מישהו. מנסים לשוות לו עניין, ממציאים אותו מאל"ף עד תי"ו, מלבישים אותו במעלות מכף רגל ועד ראש, עוצמים את העיניים בשביל להיטיב לראות אותו. הוא מנסה קצת ליפות את עצמו, וגם את מנסה, ואם הוא יפה ומטומטם מתרשמים שהוא נבון, ואם לדעתו את מטומטמת הוא חושב שהוא נבון, ואם הוא נוכח ששדייך נפולים הוא מייחס לך אישיות, ואם את מתחילה לחוש שהוא סתם מפגר את אומרת לעצמך שצריך לעזור לו, אם הוא חסר השכלה, אז לך יש די והותר השכלה לשניכם, ואם רק את זה הוא רוצה כל הזמן את מספרת לעצמך שהוא מת עליך, ואם זה לא מושך אותו במיוחד את אומרת לעצמך שזה בעצם לא העיקר, ואם הוא קמצן אז זה בגלל שהיתה לו ילדות עשוקה, ואם הוא גס רוח את אומרת אל לבך שהוא טבעי, וכך ממשיכים לעשות כל מאמץ אפשרי בשביל להתכחש למציאות, לוודאות המסנוורת, וזה הדבר שמכונה 'בעיות הזוג' והבעיה בה"א הידיעה של הזוג, זה כאשר שוב אי אפשר לבדות זה את זה, ואז יש צער, טינה, שנאה, מנסים ללקט את הרסיסים ולאחות את הקרעים בגלל הילדים, או פשוט בגלל שבסיכומו של דבר מבכרים את החרא הזה על פני הבדידות."

 

* "אל תצחיק אותי. אני בלשן מלידה. אני שומע ומבין אפילו את השקט. זו שפה מפחידה במיוחד והקלה ביותר להבנה. השפות החיות שנבלעו בתהומות השכחה והאדישות ושאיש אינו שומע, הן אלו שמצטלצלות ברהיטות מרבית"

* "כשדוד מאקוט היה צעיר הוא נהרג במלחמה, אבל אחר כך הוא מצא את דרכו."

* "אלה לא היו רציחות־עם ומחנות עינויים, זה היה החתלתול."

* "כל פעם שהרווחתי את לחמי בזיעת אפיים, הלחם הזה עורר בי שאט נפש כה גדול, שהקאתי אותו יחד עם כל בני מעיי."

* "שערי סומר על ראשי לעצם המחשבה שאני יושב על כיסא ושאף אחד, אבל אף אחד לא יכול להיות בטוח שכיסא אינו סוכן פסבדו-פסבדו האמון על המזימה המחרידה ביותר עלי אדמות: לשות לכל מה שמקיף אותנו מראה מרגיע, יומיומי ומוכר" ~עמוד 83

* "היזהר, המילים היריבות מאזינות לך" ~עמוד 83

 

==הסערה==

 

*"שיפצו לי פעמיים את הפנים, עד כדי כך שהמנתח אמר לי שמספר הקלסתרונים הולך ואוזל לו. בפעם האחרונה, לפני ששה חודשים, השינוי היה באמת קיצוני, אבל חייבים לומר שלגבי העיניים, אין הרבה מה לעשות. המבט מגיע מבפנים"~ עד כלות הנשמה, עמוד 36