פרידריך ניטשה: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Adirber (שיחה | תרומות)
שורה 136:
* "אם אתה מביט לתהום לאורך זמן, התהום מביטה בך בחזרה."
* "יבורכו ה[[שכחה|שוכחים]], כי הם משיגים את הטוב גם מכשלונותיהם."
* "הוא אשר נלחם עם מפלצות - שיזַהר, פן יהפוך הוא עצמו למפלצת."
* "לא זה שרימיתני זעזע אותי, כי אם שהינני מוסיף להאמין לך!"
* "אהבה ל[[אישה]] אחת זו ברבריות, משום שזה נעשה על חשבון הנשים האחרות."
* "אי שפיות ביחיד היא נדירה, אבל בקבוצות, ארגונים, מדינות ותקופות, היא החוק."
* "מת האלוהים! לא יחיה עוד! ואנו רוצחיו!"
* "האנוכיות שייכת למהותה של הנפש האצילה, וכוונתי לאמונה בל־תימוט, שיצורים שונים ממנו חייבים מטבע הדברים להיות משועבדים ליצורים ש'כמונו', ועליהם להקריב עצמם למענם."
* "בגרותו של [[גבר]]: משמע למצוא מחדש את הרצינות שהייתה לו ל[[אדם]] בעודו [[ילדות|ילד]], במשחקו."
* "וכי מי לא הקריב אי־פעם למען שמו הטוב – את עצמו?"
* "ב'[[תנ"ך|ברית הישנה]]' היהודית, זה ספר הצדק האלוהי, מצויים אנשים, דברים ונאומים, בסגנון גדול כל כך, שאין כלום בספרות יון והודו שיוכל להידמות אליו." [עמ' 63]
* "הצמדת 'הברית החדשה', שהיא מכל הבחינות מין רוקוקו של הטעם, ל'ברית הישנה', להיותם ספר אחד, 'ביבליה', 'ספר הספרים', ייתכן וזהו מעשה החוצפה הגדול ביותר ו'חטא כלפי הרוח' הכבד ביותר מכל מה שמעיק על מצפונה של אירופה הספרותית."
* 'הנלחם במפלצות, ייזהר שלא ייהפך הוא עצמו למפלצת. וכשאתה מסתכל לתוך תהום שעה ארוכה, חוזרת התהום ומסתכלת גם לקרבך' [עמ' 85]
* 'הטירוף נדיר אצל היחיד – אך אצל קבוצות, מפלגות עמים וזמנים – הוא התדיר' [עמ' 87]
* 'רודף הכבוד שמח על כל דעה טובה שהוא שומע על עצמו [וזאת לגמרי מעבר לבחינת התועלת שבה וכן מעבר להיותה נכונה או בלתי-נכונה], ממש כשם שהוא נפגע מכל דעה רעה: מכיוון שהוא משתעבד לשתיהן, הוא חש עצמו משועבד להן, מתוך אותו אינסטינקט השעבוד הקדמון הפורץ מתוכו' [עמ' 191]
* 'היא [=המוסיקה] אמנות בלתי-תלויה, אמנות כשהיא לעצמה, לא כדוגמת אחרות שהן בבואותיהן של תופעות, כי אם דוברות בלשונו של הרצון בה"א הידיעה, הרצון בכבודו ובעצמו, ישר מתהומיותו, בחינת התגלותו האמיתית הראשונית, הישירה' [עמ' 308]
* 'הוא [=הכהן-הנזיר] עצמו חייב להיות חולה, הוא חייב להיות מעיקרו קרוב להם, לחולים ולחלכאים, על מנת שיבין אותם, על מנת שתהא הבנה איתם, אך עליו להיות גם חזק, שליט ברוחו לא פחות כי אם יותר מאשר שליט באחרים, איתן ברצונו לעוצמה, כדי להלך אימון ופחד על החולים, כדי שיוכל להיות להם משען ומבטח, עוצר ושורר, וכופה ורודן ואל' [עמ' 333]
* 'האמונה עצמה יש בה הוכחה – אמונה חזקה המביאה עמה אושר, מביאה עמה חשד באמיתו של הדבר שבו מאמינים, אין היא אישורה של אמת, היא אישורה של סבירות מסוימת – סבירות האשליה' [עמ' 357]
* 'אין בנמצא כלל מדע נטול "הנחות מוקדמות". רעיון אשר כזה אי אפשר כלל להעלותו על הדעת... תחילה חייבת להיות תמיד איזו פילוסופיה, איזו "אמונה", שממנה יקבל המדע את כיוונו, טעמו, תחומו, דרכו, ואת זכות קיומו' [עמ' 360]
* 'שום דבר בעולם אינו מתגלה עוד כאלהי אלא אם כן הטעות, העיוורון, השקר ואלהים עצמו נתגלה כשקר הממושך ביותר שלנו' [עמ' 360]
* 'לא הסבל עצמו היווה את בעייתו [=של האדם], כי אם זה האלם הנורא מסביב, בזעקו את שאלתו "מה בצע בסבל?". האדם, האמיץ שבבעלי החיים, ויודע-סבל יותר מכולם, לא את הסבל עצמו הוא שולל; הוא רוצה בו, אף שוחר אותו, בתנאי שמראים לו טעם כלשהו לסבלו, איזה "למען". חוסר-השחר של הסבל, ולא הסבל עצמו, זו הייתה הקללה שרבצה עד כה על האנושות' [עמ' 370]
 
== לגנאולוגיה של המוסר (1887) ==