בגוף אני מבינה: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←אטרוף: הוספתי תוכן תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
שורה 11:
* "מולו נפערים חושים, לראות, להקשיב, לשאוף פנימה, על גוו ועל פניו עיניים מתרוצצות, סורקות את ידיו, את רגליו, את ראשו המדלדל משיער."
* "מרגע לרגע הוא נעשה נמרץ וסוער יותר, ונותן להם עוד, עוד, לילה של עסקה אפלה מאין כמוה, הוא נותן להם אותה כדי שיביאו לו אותה, וכל אותו זמן עיניהם כמעט עצומות, פיותיהם פעורים, גלים־גלים הם נעים איתו."
* "ולרגע לא הבינה איך מתיישבים הדברים זה עם זה, וידעה שאפשר, ודאי שאפשר, זוג זה המון אדם".
* "ואלישבע והזר דווקא משתדלים להקל עליו, ואפילו מאיטים קצת את הדיבור, למענו. לפעמים הם מרימים את הקול, מתווכחים, אלישבע כנראה מאבדת את הסבלנות, כועסת על משהו, האיש מצטער, אלוהים, חושב שאול, כל כך הרבה רגשות משותפים יש להם!"
* "ושאול לא יכול לשמוע, ויודע היטב מה קרה הבוקר ומה השליך לה לתוך המזוודה הפעורה, אבל נשמתו עומדת על קצות אצבעותיה, רוטטת לשמוע מה בדיוק נלחש עליו שם, ואיך ובאילו מילים הוא מתואר שם, בין הפה שלה לאוזן שלו."
* "ואסתי ידעה היטב מה הוא רואה עכשיו, ונטעה חזק את רגליה וחיפשה בתוכה בקדחתנות מחצב עתיק ויקר ערך, את כושר הספיגה של ילדה לא אהובה אך עיקשת, שיודעת להפוך את עצמה, כשצריך, לחופן אדם זעיר ומוגף עפעפיים, שבא ומתגבב לו בדיוק איפה שלא רוצים אותו, ומסוגל לעמוד שם ולהאט את קצב פעימותיו לאפס, עד שאיכשהו מתרגלים לנוכחותו ולתועלות הקטנות שיש בו, ואחר כך כבר לא מסוגלים בלעדיו".
* "היה נדמה לה שהחללים בין הרהיטים גדלו מאוד, ושהרהיטים מסודרים במין דייקנות אלימה - והמחשבה האטה את תנועותיה, והיא פסעה בזהירות, הופכת מדי פעם את פניה בתחושה משונה, כאילו רק לפני רגע הצליף מישהו בשוט באוויר וכל רהיט קפץ למקומו וקפא בדריכות."
* "יש חומר שמופרש לתוך הלב רק במחיצת אדם אחד מסוים ואף פעם לא במחיצת אדם אחר".
* "ובשתיקה שלהם כבר היתה הכרזת איבה מפורשת, כמעט גסת רוח, ובבלי דעת ניסו להעמיד פנים כאילו הם שני בעלי חיים שונים שאין ביניהם שום זיקה, לא של מין ולא של טריפה, ואחרי חצי שעה של נסיעה הם היו מותשים."
* "וחמיצות קהה עמדה בפיה, והיא אמרה לעצמה שהנה, כבר ניצח אותה השומן הסמיך - כולסטרול הנפש, קרא לו פעם מישהו, איש אחד שהכירה מזמן - ומיד גם הרגישה, במוחשיות גופה, איך בא השמן ועוטף את הלב, גלדים עבים זוחלים, ממלאים חדרים."
* "את יודעת, אני לפעמים יושב בבית וסופר את הדקות וחושב, אולי היום היא תחזור הביתה חמש דקות מוקדם יותר. אולי היום, לשם שינוי, יימאס להם קצת קודם, רגע אחד קודם. וזה עוד לא קרה, את תופסת? עשר שנים, וזה עוד אף פעם לא קרה להם."
* "מפני שכל השנים הללו הוא היה שרוי כולו בתוך תמיסת השקר שלה, ומפני שכל השנים הוא נאהב רק כהד. כראוי לו, חשב, והיה מוקסם להבין איך ידעה אלישבע לאהוב אותו כראוי לו, ולא יותר מכך, בעוד שבה עצמה היתה כנראה אהבה שגאתה ושפעה הרחק מעבר לגבולותיו הצרים ולאוניו הדלים."
* "וגם כעת, כמו בכל פעם שחשבה כך, הרגישה כאילו היא עוברת על דוקרנים במגרש חנייה, בכיוון הפוצע."
* "וצחק בעוגמה, מחליק בנועם סהרורי אל השיחה שלהם, רבת השתיקות והשקיעות העמוקות זה לצד זה, כמו בתפילה שכולם עומדים יחד וכל אחד לעצמו; וכל אחד, חשבה אסתי, מתפלל לאלוהים אחרים."
* "וזרה ומחושקת ישבה מולו, מנסה להוכיח לו שאין טעם, שהוא כבר לגמרי טועה בה, וככל שהתחנן היא התקשחה יותר, שולחת אליו שוב ושוב, כמו סוהר נבזה, את האסיר הלא נכון לאשנב הביקור."
==בגוף אני מבינה==
| |||