ויקטור פראנקל: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 17:
* "אסיר שאבדה אמונתו בעתיד - בעתידו - גורלו נחתם. משאבדה אמונתו בעתיד, בטלה גם אחיזתו הרוחנית; הוא נידרדר וסופו ניוון הגוף והנפש"
* "האדם הלא דתי נראה כמי שמקבל את המצפון שלו בעובדתיותו הפסיכולוגית. הוא פונה אליו כאל עובדה אימננטית גרידא ואחר כך נעצר- נעצר קודם זמנו- מאחר שהוא מתייחס אל המצפון כאל ה"למה" העליון שהוא אחראי כלפיו אך המצפון אינו ה"למה" האחרון, אלא הלפני אחרון. בחיפושיו אחר משמעות החיים העליונה, האדם הלא-דתי עדיין לא הגיע אל שיא הפיסגה, אלא נעצר קצת לפניה. ומהי הסיבה שהאדם הלא דתי אינו ממשיך הלאה? משום שאינו רוצה שתישמט "הקרקע המוצקה מתחת לרגליו". השיא האמיתי חסום למבטו. מכוסה בערפל, והוא אינו מסתכן לחדור אליו, אל אי הוודאות הזאת. רק האדם הדתי מסתכן בכך." (פראנקל, "האל הלא מודע", 1979)
*"מבחינת הפסיכואנליזה... מושג האלוהים גם כן מפורש במונחים של דימוי אב, ש"הוטל"... אך מבחינת התיאולוגיה האלוהים אינו דימו-אב אלא האב הוא דווקא דימוי של אלוהים. על פי השקפה זו האב אינו דגם האבהות, אלא להיפך, אלוהים הוא דגם האבהות" (פראנקל, "האל הלא מודע", 1979)
*"פסיכואנליטיקנים רבים פירשו את הדת כולה במונחים של עידון ותו לא, ובכך ערכו רדוקציה של כל החויה הדתית למיניות ילדותית... על כך אפשר לומר: איש אינו מסוגל לשכנע אותנו שנאמין שהאדם הוא בעל חיים מעודן, ברגע שניווכח שיש בו מלאך מודחק" (פראנקל, "האל הלא מודע", 1979)
*"אנו חיים בתקופה של תחושת חוסר המשמעות. בתקופתנו החינוך חייב להירתם לא רק למיצוע של ידע, אלא גם לעידון המצפון, כך שהאדם יהיה "חד שמיעה" דיו להאזין לתביעה הטמונה בכל מצב. בתקופה שבה נראה כאילו עשרת הדיברות איבדו את תקופם בעיני רבים, חייב אדם להיות דרוך לקלוט את עשרות אלפי המצוות הטמונות בעשרות אלפי מצבים שהוא מתמודד אתם בחייו" (פראנקל, "האל הלא מודע", 1979)
[[קטגוריה:רופאים|פראנקל, ויקטור]]
{{קישורים}}
| |||