הבדלים בין גרסאות בדף "ירוסלב האשק"

נוסף בית אחד ,  לפני 10 חודשים
אין תקציר עריכה
* "בכלל, וינה היא עיר חשובה מאוד, המשיך, רק לפי חיות-הבר שיש להם בגן-החיות של שנברון. כשהייתי לפני שנים בווינה, אהבתי יותר מכל דבר ללכת לראות את הקופים. אבל אם יוצא איזה אדם חשוב מארמון הקיסר, אז לא נותנים לאף אחד לעבור את המחסום. היה איתי שם חייל אחד מן הרובע העשירי ואותו עצרו, מפני שרצה לראות את הקופים בכל מחיר. "והיית גם בארמון?" שאל הרב-טוראי. יפה מאוד שם, ענה שווייק, אני לא הייתי שם, אבל סיפר לי אחד שביקר שם. הכי-יפה הוא משמר הארמון. אומרים שכל אחד מהם צריך להיות בגובה של שני מטר לפחות וכשהוא גומר את השירות הוא מקבל קיוסק. ונסיכות יש שם כמו זבל."
* "אל תדאג, אמר שווייק, הכל יסתדר. העיקר בבית-המשפט הוא תמיד לא להגיד את האמת. אדם שמתפתה ומודה אבוד לנצח."
* "כשנפרד שווייק מוודיצ'קה, שהובל אל יחידתו, אמר: "כשתיגמר המלחמה תבוא לבקר אותי. תמצא אותי כל יום בשעה שש אחר-הצהריים ב'גביע' בנה בויישטי." "בטח אבוא", ענה וודיצ'קה. "יהיה שם שמח?", "כל יום קורה שם משהו," הבטיח שווייק, "ואם יהיה שקט מדי, נתקן את זה." הם נפרדו זה מזה וממרחק צעדים רבים עוד קרא וודיצ'קה לשווייק: "אז תדאג שיהיה שמח כשאבוא!" ועל כך קרא שווייק בתשובה: "אבל אני סומך עליך שתבוא כשתיגמר המלחמה!" אחר-כך התרחקו וכעבור זמן-מה נשמע קולו של וודיצ'קה מעבר לשורת הצריפים: "שווייק, שווייק, איזו בירה יש להם ב'גביע'?" וכמו הד ענה קולו של שווייק: "של ולקופופוביצה.", "אני חשבתי: של סמיחוב", קרא החפר וודיצ'קה ממרחק. "יש שם גם בחורות", קרא שווייק. "אז [[אחרי המלחמה בשעה שש בערב]]!" קרא החפר מלמטה. "מוטב שתבוא בשש וחצי, אם אאחר!" ענה שווייק. ואחר-כך ממרחק נשמע קולו של ווידצ'קה: "ובשש אתה לא יכול לבוא?". "בסדר, אני בא בשש." שמע וודיצ'קה את תשובת חברו המתרחק. וכך נפרד החייל הטוב שווייק מהחפר הוותיק וודיצ'קה כמאמר הפתגם: "כשהדרכים נפרדות אומרים האנשים להתראות."
* "רום בשדה הקרב הוא משהו שאי אפשר בלעדיו בכל עונות השנה. בדיוק כמו יין. איך לומר זאת: הוא מרומם את הרוח."
* "כל קצין, חיילים, היא אומר בחצר הקסרקטין, הוא מטבע בריאתו יצור מושלם, שיש לו פי מאה מאשר לכולכם יחד. משהו מושלם יותר מקצין, חיילים, לא יכולים אתם כלל לתאר לעצמכם. אפילו תחשבו על כך כל ימי חייכם. כל קצין הוא יצור חיוני, ואילו אתם, חיילים, רק יצורים מקריים. אתם יכולים להתקיים, אבל לא בהכרח. אם תפרוץ מלחמה, חיילים, ואתם תיפלו למען הקיסר ירום הודו, טוב, זה לא ישנה הרבה. אבל אילו נפל קודם הקצין שלכם, הייתם רק רואים כמה אתם תלויים בו ואיזו אבידה היא זאת. הקצין חייב להתקיים וכל קיומכם רק בזכות הקצינים. הוא מקורכם. אתם לא יכולים בלעדיו. אתם בלי מרות צבאית אפילו לא יכולים להפליץ. לכם, חיילים, הקצין הוא חוק מוסרי, אם זה מובן ואם לא. ומכיוון שכל חוק דורש את המחוקק שלו, הרי זה הקצין, שאתם, חיילים, חייבים להרגיש כלפיו ומרגישים כלפיו מרות מוחלטת ואתם חייבים למלא ללא תנאי אחרי כל פקודותיו, ואפילו אם זה לא מוצא חן בעיניכם."
61

עריכות