יצחק רבין: הבדלים בין גרסאות בדף

* "רצח רבין, זמן קצר לאחר שקיבל פרס נובל לשלום על חלקו בהסכם אוסלו, קיבע את דימויו בעיני רבים כנסיך השלום. איתמר רבינוביץ אינו מגדיר את יחסו של רבין אל הערבים בכלל, אך מנסה לפענח את עמדתו כלפי הסכסוך הישראלי־הערבי. בתוך כך הוא מנתח את השינויים שחלו מזמן לזמן ביחסו של רבין אל המרכיבים השונים של הסכסוך: מצרים, ירדן, סוריה, לבנון והפלסטינים. זו גישה אפשרית לשאלה העיקרית: האם האמין רבין בשלום? ייתכן מאוד שבדומה לבן־גוריון לא האמין שיש פתרון לסכסוך ועל כן ניתן רק לנהל אותו. כך או כך, הניסיון למצוא נוסחה אחת שתבטא את גישתו של רבין לנושא משכנע פחות" ~ על מורשתו של יצחק רבין.{{הערה|שם=שגב, רבינוביץ'|תום שגב, [https://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.4363785 '''"בביוגרפיה שכתב על רבין, איתמר רבינוביץ שומר על דיפלומטיות"'''], אתר הארץ, 18.8.2017.}}

* "כמו כל ראש ממשלה ישראלי, וכל נשיא אמריקאי, הוא מצא את עצמו מול 'תוכניות שלום', ומדי פעם אמר משהו שהתפרש כנכונות לוויתורים מסוימים. כשגריר בוושינגטון שיכלל את היכולת הזאת לדרגת אמנות כמעט; האמריקאים קראו לו 'האיש המעשן'. רבינוביץ מיטיב לתאר את העימות בין '''הנרי קיסינג'ר''' הייקה מהרווארד לבין '''רבין''' הצבר מכדורי, משחק שכולו נוכלות הדדית של שועלים. שר החוץ האמריקאי מגלה בתוך כך משיכה גדולה לתככי הפוליטיקה הישראלית ומזימותיה, והשגריר רבין לא התקשה לספק את תאוותו. פעם סיפר לו ש'''משהשמשה דיין''' פועל להכשלת נסיעתה של ראש הממשלה '''גולדה מאיר''' לארצות הברית, כדי לקדם את סיכוייו לרשת אותה. מאיר ייחסה לרבין את תסמונת השגרירים — שביטויה הזדהות־יתר עם המדינה המארחת. בדומה לבנימין '''נתניהו''' ול'''ברק'''ולברק (וגם ל'''בן־גוריון'''לבן־גוריון), התלהב רבין מהאמריקניזציה של העולם; אביו חי בארצות הברית קודם שהתיישב בארץ ישראל" ~ על דמותו של יצחק רבין הפוליטיקאי .{{הערה|שם=שגב, רבינוביץ'}}

* "נטייתו של איתמר רבינוביץ לשבח את רבין כמנהיג וכמדינאי מחייבת אותו שוב ושוב להתמודד עם סיפורה של השנאה האובססיבית שרשפה בינו לבין '''שמעון פרס'''. הרושם הוא שהתיעוב לפרס פעל לעתים קרובות כשיקול דומיננטי, לפעמים יחיד, בתהליך קבלת ההחלטות של רבין. שורשי האיבה נטועים אולי בכך שפרס קידם את הפרויקט הגרעיני של ישראל, בעוד שרבין התנגד לכך; לימים שינה רבין את דעתו ואפשר שלא סלח לפרס על שהקדים אותו. ואולי היה זה המתח בין 'הצבר התכליתי' ודל הדמיון לבין 'הילד הגולה הרומנטי', שבעיניו רק השמים היו גבול. ואולי, מי יודע, היה זה משהו אחר. רבינוביץ לא פיענח את מהות הפרשה הזו. חשוב לו לטעון שבסופו של דבר רבין ופרס הכירו בכך שאין להם ברירה אלא לחיות יחד,'תאומים סיאמיים', וששיתוף הפעולה ביניהם היה מועיל. זה פתרון דחוק: ייתכן שהפרק הזה בחיי שני האישים מחייב מחזאי גדול, לא היסטוריון. כך או כך, מבחינה ספרותית זה היה סכסוך ללא שאר־רוח: מהו 'חתרן בלתי נלאה' אשר שימש את '''רבין''' כדי לגדף את '''פרס''' לעומת 'נצר נתעב' ו'פגר מובס' ששלף בן־גוריון מספר ישעיהו כדי לגדף את חיים ויצמן. רבין של איתמר רבינוביץ אינו רק איש חלש, שטועה שוב ושוב, אלא גם ביש מזל ואף נגוע בשחיתות אישית. וכך יצא שדווקא במשמרת שלו איבדה '''מפא"י''' את השלטון בישראל אחרי כמעט 30 שנה; ודווקא '''מנחם בגין''' חתם על הסכם השלום עם מצרים. הוא (רבין) ניסה להעמיד פנים שכישלונו בפוליטיקה לא נוגע לו, אבל איתמר רבינוביץ יודע לצטט מכתב ל'''גולדהלגולדה מאיר''' שבו קבל רבין על שהפקירה אותו למשמיציו: 'את מעולם לא קמת להגן עלי', התבכיין. על רקע זה גם ההכרזה 'אני אנווט' (1992) נשמעת יותר כקריאת עידוד־עצמי מאשר כהכרזת מנהיג ומדינאי. הוא (רבין) לא מנע את '''שיחות אוסלו''', אך נרצח לפני שנדרש להמשיך בתהליך. איתמר רבינוביץ מיטיב לתאר את אווירת ההסתה שקדמה לרצח. זה מבחן אמינות לא קל לביוגרף אוהד, אך הוא אינו מסתיר את חלקו של רבין עצמו באחריות לרצח. בתוך כך הוא מזכיר '''עיתונאים''' אשר כתבו בפירוש שחייו בסכנה; גם ראש ה'''שבהשב"כ''' הזהירו, אם כי רק הציע לו ללבוש אפוד מגן ולא הכריח אותו לעשות זאת. רבין סירב ללבוש אפוד, העדיף שלא להשתמש במכונית המשוריינת שנרכשה בשבילו, ועמד על כך שימשיך להופיע בציבור. גם זה היה אולי שריד לנטייה לבוז לכללי זהירות שאפיינה את הפלמ'ח" ~ על חולשתו של יצחק רבין{{הערה|שם=שגב, רבינוביץ'}}

* "כשנבחרתי לרב הראשי לישראל התחיל הסיפור של אוסלו והדיונים על אוסלו ב, יצחק רבין, שהיה אז ראש הממשלה, שר הביטחון ושר הדתות, נתן לי ביום שנבחרתי את המספר שלו על פתק ואמר: 'זה מספר הטלפון האישי שלי. דעתך חשובה לי, אם יש לך ביקורת, הערה או עצה טובה, תטלפן למספר הזה'. ניצלתי זאת פעם אחת ויחידה באותו שבוע" ~ הרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו על פן יוצא דופן באישיותו של יצחק רבין ([http://glz.co.il/1363-101539-he/Galatz.aspx '''"רבין נתן לי את מספרו האישי ואמר: 'תתקשר'"'''], אתר גלי צה"ל, תאריך 14.6.2017)

* "יצחק רבין ז"ל ב-1994 היתה דמות שהיום נערצת על כולם. בג"צ אז פסק שאפשר לייבא נבילות וטריפות לארץ. אני הייתי אז ברבנות הראשית. ביקשתי מרבין, גם אריה דרעי פנה אליו, פניתי אליו, ואז, לא התביישו לומר, לחוקק 'חוק עוקף בג"צ', היה צריך רוב מוחלט כי הפסיקה היתה על בסיס חוק יסוד. הוא טילפן מאחד לשני והצליח להשיג את הרוב הנדרש. לאחר מכן התברר שצריך להשיג שוב את כל ההסכמה כי התברר שהצביעו על בשר קפוא והחברה שעתרה לבג"צ אמרה שתביא בשר מצונן. רבין טרח שוב והשיג את הרוב הנדרש שהצביעו בעד החוק. התקשרתי אליו להודות לו והוא אמר לי 'צריך לזכור, אנחנו מדינה יהודית' " ~ הרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו על פן יוצא דופן באישיותו של יצחק רבין (עמית דניאל [http://www.93fm.co.il/radio/395555/ '''"הגרי"מ לאו: "פרצה שלא ניתן להסכים אתה; חולדאי אינו אויב השבת"'''], אתר קול-חי, תאריך 20.4.2017)

* "אלה שנולדו אחריו, אין להם למה להתגעגע. דמותו של יצחק היא לא דמות חיה בעיניהם. מתגעגע מי שהכיר" ~ רחל יעקב רבין על אחיה (בראון י., [http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-504865 '''"יגאל עמיר ניצח והמדינה איבדה כיוון: אחותו הקטנה של רבין מדברת"'''], באתר מעריב, 24 באוקטובר 2015)

* "מאוד אהבתי את יצחק רבין כמנהיג. למרות שהוא עשה, לפחות בעיני, כמה בחירות מוטעות, הוא היה ישר כמו פלס, לא היה קומבינטור, לא דאג רק לעצמו. להפך, העם והמדינה היו חשובים לו הרבה יותר מעצמו וביתו. בלי קשר לימין, שמאל או כל עמדה פוליטית כזו או אחרת, מאז לכתו, אין לנו מנהיג בסדר גודל שלו, שמוביל ומנהל את המדינה ביושר, בעוצמה ובצניעות. מעבר לזה, המדינה בתקופתו שגשגה, החינוך היה במקומות הראשונים בעולם, הקדמה, הצמיחה במשק, הרפואה ויחסי החוץ של ישראל בעולם נסקו לשחקים. שמעון פרס כשר החוץ התקבל בכבוד מלכים כמעט בכל מדינה. רצח רבין רצח אותנו כחברה וכעם, ומאז אנחנו רק מידרדרים" ~ השחקן נתי רביץ על דמותו יצחק רבין בעקבות ההצגה '10 דקות מהבית' בה הוא משחק את אחד מיועציו (זוארץ ר., [http://www.maariv.co.il/culture/theater-art/Article-517021 '''"תורתו אמנותו: נתי רביץ מסביר מה גורם לו ולאמנים אחרים לחזור בתשובה"'''], באתר מעריב, 9 בדצמבר 2015)

* "רצח רבין הוא קו שבר בחברה הישראלית כיוון שהסולידריות הבסיסית הזאת, בין אדם לאדם, נקטעה בשלוש יריות. יהודי רצח יהודי על רקע פוליטי, כי הוא לא הסכים עם דרכו. לא עוד 'אצלנו זה לא יקרה', לא עוד עם סגולה, לא עוד ההבנה שבקרב עמנו אנחנו מוגנים. 20 שנים עברו. אפשר היה, בעצם צריך היה לחשוב שאם הייתה כזאת סולידריות, אפשר יהיה למצוא דרכים לגשר על השבר, אבל המציאות מוכיחה את ההפך. השבר רק העמיק. אחת הסיבות המרכזיות היא ההתעלמות הבוטה מהסיבה לרצח – פוליטיקה. אף אחד לא מעז לדבר על פוליטיקה בהקשר של רצח רבין. השמאל מטשטש את הפוליטיקה כדי להפוך את רבין ל"של כולם" או לחילופין לקדוש, והימין בגלל החמאה על הראש, האחריות על אווירת ההסתה שהייתה בין הגורמים לרצח, אבל בעיקר – כי רבין רצה לפגוע במפעל ההתנחלות ובחלום ארץ ישראל השלמה" ~ (איתי ורד, [https://itaivered.wordpress.com/2015/10/31/%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%A1%D7%A4%D7%A6%D7%99%D7%94/ '''"מות הקונספציה"'''], באתר מאחורי המצלמה, 31 באוקטובר 2015)

* "רבין לא היה אוסלו, ולא היה ששת הימים, ולא באמת אהב ערבים, ולא ממש שנא מתנחלים. הוא היה קצת מכל אלה והרבה דברים נוספים. רבין היה ישראלי, ציוני, פטריוט. הוא היה הבן של רוזה ונחמיה. הוא היה מפקד חטיבת הראל, הוא היה רמטכ"ל, הוא היה שר ביטחון. היה לו פתיל קצר, כי הוא היה ג'ינג'י. הוא אהב ויסקי (אבל לא השתכר) וכדורגל. הוא עישן בשרשרת, חשב מהר ודיבר לאט. הייתה לו כהונת בוסר אחת קצרה, וכהונה נוספת, ארוכה יותר, שהסתיימה באסון. הוא היה ביטחוניסט, ביצועיסט, שהבין את הבעיה הדמוגרפית ורצה מאוד להיפרד מהערבים. הוא ניסה, אבל לא הצליח. אין לי מושג מה היה קורה אלמלא נרצח. אי אפשר לנבא תהליכים כאלה. אני לא מאמין שהוא היה נותן למצב להתדרדר יותר, ואני מתקשה לראות אותו מבטל הכול וחוזר לנקודת ההתחלה. יצחק רבין היה ישראלי שלחם למען המקום הזה ואהב אותו אהבת נפש, ויותר מכל דבר אחר, הוא היה מנהיג שדיבר אמת. ולזה, לפחות אני מתגעגע." ~ {{קישור|בן כספית}} על דמותו של רבין במלאת 20 שנה לרצח רבין (בן כספית, [http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-502915 '''"עשרים שנה לרצח רבין: 1 מכל 5 ישראלים מאמין שיגאל עמיר הוא לא הרוצח"'''], באתר מעריב, 18 באוקטובר 2015)

* "בכל שנה ביום העצמאות מזמינים את מפקדי ששת הימים לבית הנשיא. בשבילי זה מפגש די עצוב – שר הביטחון היה [[משה דיין]] והיום הוא איננו, הרמטכ"ל היה יצחק רבין – איננו, אלוף פיקוד צפון [[דוד אלעזר|דדו]] – איננו, אלוף פיקוד מרכז [[w:עוזי נרקיס|עוזי נרקיס]] – איננו. אני מרגיש שנשארתי בין הבודדים, עצוב." ~ אלוף (במיל') [[w:ישעיהו גביש|ישעיהו גביש]] על דור ההנהגה של [[מלחמת ששת הימים]] (דרור גלוברמן, [http://www.mako.co.il/tv-people/articles/Article-03ccf386a18cc41006.htm '''"שייקה גביש נזכר בהפרת הפקודה של שרון: "הוא אמר 'אריק לא מגן, אריק תוקף'"'''], באתר mako,{{כ}} 17 באפריל 2015)

* "מורשת רבין היא עבורי גם מורשת של מנהיגות, מנהיגות מעצבת ועמידה באומץ מול החלטות הקשות. הוא היה מנהיג ללא תירוצים, כלוחם. והוא היה מנהיג ללא תירוצים, כחבר כנסת, שר, וראש ממשלה. מי שידע לשאת באחריות, כראש ממשלה, לפעולה המוצלחת באנטבה, ידע גם לשאת באחריות, כראש ממשלה, לכישלון מבצע השחרור של נחשון וקסמן הי"ד. אצל רבין, גם הניצחונות וגם הכישלונות לא היו יתומים. עבורי רבין, כן, דווקא הוא, הוא אבי הקריאה שעלתה מהכיכרות לפני שלוש שנים לשינוי סדרי העדיפויות במדינת ישראל, להפניית הזרקור פנימה. לצד השלום והביטחון, ואפילו לפניהם, הוא התעקש לעסוק, בחינוך, בבריאות וברווחה, ובמכלול השינויים, שהוא הנהיג בממשלתו השנייה, תחת הכותרת, 'שינוי סדרי עדיפויות'." ~ נשיא המדינה [[ראובן ריבלין]] סופד לרבין ביום הזיכרון ה־19 להירצחו (יוני גבאי, [http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90-%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99-%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9F-%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7-%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A9%D7%9C.html '''"הנשיא רובי ריבלין: יצחק רבין - מורשת של מנהיגות"'''], באתר כיכר השבת, 4 בנובמבר 2014)

* "יצחק רבין, הנץ האידאולוגי, הבין ששמירת התשוקה לבית לאומי מחייבת היפרדות מהישגי המלחמה המפוארת ביותר שהוביל כמצביא. זו לא הייתה הבנה חטופה, קלת דעת או גסת לב. ההבנה העמוקה, המורכבת, החמוצה־מתוקה, הבשילה אצלו בשנות שירות ארוכות, במדים ובעניבות, בשדה הקרב ובאולמות הפוליטיקה, ובאופן אירוני כאמור, חייבה דווקא אותו להוביל את עמו להיפרדות מנכסים שהוא עצמו קידש, שהוא עצמו חתר להשיג, כדי לשמור על הדבר הגדול והחשוב יותר: הציוויליזציה היהודית המודרנית." ~ [[נועה רוטמן]], נכדתו, במאמר על חסרונו של רבין (נועה רוטמן, [http://www.haaretz.co.il/israel-peace-convention/1.2347129 '''"מדינת ישראל כבר 20 שנה ללא מנהיג"'''], באתר הארץ, 23 ביוני 2014)

* "יצחק רבין בין דור המייסדים, דור שהחברה הייתה בראש מעייניו. דור מגויס, מחויב, מאמין בצדקת הדרך, קשוב למצוקות ולצרכים. דור שגם עשה שגיאות, ודאי, אבל בתום לב וללא כוונות זדון. בטחון ישראל, שלום ישראל, עתיד ילדינו, אלה היו לנגד עיניו, כשבחר ללכת בדרך השירות הציבורי, להניח את האגו ואת התפנוקים בצד. כזה היה הדור, כזה היה יצחק רבין. מנהיג שהאמין במטרה, שהאמין באנשים, אהב את העשייה. בשבילנו, פקודיו בצה"ל, הוא היה מפקד, אח גדול, מורה הדרך. ראינו אותו בחפ"קים, ראינו אותו בתרגילים, בדיונים ובתהליך וקבלת החלטות קשות וכבדות. קל היה לראות ביצחק רבין את אשר על לבו. את ההנאה בקשר עם האנשים חיילים ומפקדים, במגע עם הדור הצעיר, ואת כאב־המחיר הכבד שגבו המלחמות ומה שביניהן. יצחק רבין היטיב לנהל מלחמות ומערכות, ללא חדוות־הקרב ושמץ של התלהמות. באחריות, בבקיאות מעוררת הערצה בפרטים, וביכולת קליטה וניתוח שעשו בית־ספר לכולנו. ידענו שאפשר לסמוך עליו, ידענו שנקבל גיבוי, אבל ידענו גם שהוא מצפה מאיתנו למיטב ולמירב, ושאפנו שלא לאכזב אותו לעולם. יצחק רבין היה איש של אמת, גם שהיא לא הייתה נוחה לו או לסביבה. גם היא יוצרת קושי בהתקדמות בדרך שחשב לנכונה. מנהיג שפיו ולבו שווים. הוא שילם על כך בחייו. משסירב לייפות את המציאות, להתאימה לאוזנו וטעמו של השומע, משבחר ללכת בדרך שראה הולמת את טובת העם והחברה, חתם את גורלו. ואנחנו לא היינו שם, כולנו, כדי לשמור עליו." ~ הרמטכ"ל ה־15, רב אלוף (במיל') [[אמנון ליפקין-שחק]], באזכרה לציון 3 שנים לרצח רבין ([http://www.rabincenter.org.il/Web/He/Persona/People/Eulogy/Lipkin/Default.aspx '''מרכז רבין לחקר ישראל'''], 1 בנובמבר 1998)

* "תגיד, יוסי, אולי אתה זוכר על מה ולמה נרצחתי, כי אני כבר לגמרי מבולבל. שם לא רואים טלוויזיה, רק בגיהינום מרשים. רק ביום הזיכרון שלי מאפשרים לי להאזין לנאומים, אני מקשיב למה שאומרים, ולא מכיר את עצמי. לפעמים נדמה לי שרצחו אותי פורעים ערבים כשלמדתי ב'כדורי', או רוויזיוניסטים חמומי מוח כשסיכלתי את מזימת 'אלטלנה', או כרמטכ"ל ששת הימים כשהחזרתי את הכותל מהארכאולוגיה להיסטוריה. ולא רצחו אותי כראש ממשלת ישראל שרדף שלום, ועל כך רדפו אותו עד שהשיגו אותו. תסביר לי, למה אי אפשר לייצב גרסה לאחר 19 שנה, ולמה כל מחרחר מדון ומלחמה מתחזה לממשיך דרכי ומשתמש בשמי?! אומר לך את האמת, יצחק. אין לי תשובה טובה בשבילך, גם אני נבוך כמוך. הרי הרצח שלך מעולם לא נחקר. הארץ כיסתה דמיך מהרגע הראשון. פוליטיקאים ורבנים שהתירו את דמך יצאו פטורים בלא כלום, כי הממשלה והשב"כ לא באמת היו מעוניינים להתחקות על העקבות, מי יודע לאן יובילו. זקני העיר רחצו ידיהם – 'ידינו לא שפכו את הדם הזה' – ויד רחצה יד. הרשיעו את היורה, וזיכו את כל אלה שסימנו לו את המטרה. ומערכת בחירות התנהלה כסדרה, כאילו לא נודע מי היכה אותך וכאילו הקורבן נירצָה." ~ [[יוסי שריד]] בטור בעיתון בו הוא מנסה להביא את קולו של רבין ששואל על מה ולמה נרצח, וגם את תשובתו שלו ליצחק רבין (יוסי שריד, [http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2484858 '''"על מה נרצחתי בעצם?"'''], באתר הארץ, 14 בנובמבר 2014)

* "חמישה היו יסודות מנהיגותו של יצחק רבין – ראשית, תום הלב הביישני של הנער המחונן מכדורי, ואותות האמת והפשטות שקרנו מכל מעשיו לכל אורך דרכו; שנית, הפיכחון האכזרי ונטול האשליות של שיפוטו והערכותיו; שלישית, האבחנה החדה והפסקנית בין עיקר לטפל; רביעית, הבנתו את סוד רתימתם של אנשים מסביבו לשיתוף פעולה יוצר; ואחרון, אולי חשוב מכול, היותו קברניט הנושא עמו מצפן ולא שבשבת, בוחן תמיד לאן נכון להוביל – ולא לאן נושבת הרוח." ~ [[אהוד ברק]] סופד לרבין (אהוד ברק, [2008], '''"יצחק רבין - מפקדם של מפקדים"''', בתוך: "ישראל 60" עריכה: ניסים משעל, הוצאת "ידיעות אחרונות")

* "יצחק רבין (כרמטכ"ל) שלח אותנו (סיירת מטכ"ל) אל מבחן אש ראשון בפעולות גמול, באמצע שנות השישים. בפקודתו יצאנו פעם אחר פעם הרחק מעבר לקווי האויב, כאשר הוא מעניק לנו את שרביט הרמטכ"ל שבשטח, אך נותר כל הלילה במוצב פיקוד קדמי, דואג, מעשן בשרשרת, דרוך, כמעט כוסס ציפורניים – לפרוס לנו רשת ביטחון של גיבוי וניסיון." ~ [[אהוד ברק]] סופד לרבין (אהוד ברק, [2008], '''"יצחק רבין - מפקדם של מפקדים"''', בתוך: "ישראל 60" עריכה: ניסים משעל, הוצאת "ידיעות אחרונות")

* "יצחק רבין (כשר ביטחון) היה גם הראשון בקצה קו הטלפון השחור או האדום, לקבל מאיתנו כמהלומות פטיש כבדות את הבשורות הקשות על הנפגעים בצידנו. יחד הלכנו, תמיד, אל מקום האירוע, אל הלוחמים בני השמונה־עשרה או העשרים, לאחר ליל קרב, שבו אבדו להם טובי חבריהם ומפקדיהם – ויצחק מתחקר ומברר כל פרט! לא מוותר ולא מעגל שום פינה! תובע ומדרבן מפקדים, תומך ומגבה את הלוחמים הצעירים!" ~ [[אהוד ברק]] סופד לרבין (אהוד ברק, [2008], '''"יצחק רבין - מפקדם של מפקדים"''', בתוך: "ישראל 60" עריכה: ניסים משעל, הוצאת "ידיעות אחרונות")